מבט על

התנהלות אזרבייג'ן במהלך המלחמה באיראן ב-2026 ניתנת לתיאור כיישור קו מרוסן יותר מאשר כניטרליות. מתחת להתעקשותה הרשמית כי נותרה מחוץ לעימות, באקו המשיכה להיות שותפה קרובה של ישראל בתחומי האנרגיה, רכישות הנשק והמודיעין, בעוד שהעמקת קשריה עם וושינגטון — כפי שבאה לידי ביטוי ביוזמה האמריקאית של מסדרון טראמפ לשלום, יציבות ושגשוג בינלאומיים (TRIPP) שטהראן מתנגדת לה בגלוי — מיקמה אותה בבירור בצד שנגדו נלחמה איראן. יישור קו זה הפך את אזרבייג'ן למטרה, כפי שהמחישו מתקפות הכטב"מים האיראניות ב-5 במארס והסיכולים שבאו לאחר מכן. מה שהגן עליה לא...

כינון הפרלמנט הזמני בסוריה מסמן צומת מכריע במעבר המוסדי במדינה, ומחדד את המתח המובנה שבין שאיפת המשטר ללגיטימציה פוליטית ובינלאומית לבין הנטייה לריכוזיות סמכותנית. עבור דמשק, המהלך נועד לאותת על ניתוק ממורשת הבעת', אך בפועל הוא משקף מנגנון מתוחכם של קואופטציה: לצד שילוב מגוון נציגים — מנשים ומיעוטים ועד לדמויות אופוזיציה לשעבר — מנגנון הבחירה נותר מפוקח מלמעלה, והופך את הפרלמנט לכלי להכלה מבוקרת יותר מאשר לרשות מחוקקת עצמאית. מבנה הפרלמנט ממחיש מתח זה היטב: בשעה ששני שליש מציריו נבחרו באמצעות "גופים בוחרים" עקיפים, השליש...

חתימת הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון הינה התפתחות חשובה וחיובית ביחסי שתי המדינות, המבטאת את האינטרס המשותף לשתיהן לפעול לפירוק חזבאללה מנשקו ולהרחקת איראן מלבנון. עם זאת, יישום ההסכם צפוי להיות איטי, ארוך ורצוף קשיים, ואין וודאות כי יצלח, בעיקר בשל התנגדות חזבאללה וחולשת המדינה והצבא הלבנונים. למרות זאת, מבחינת ישראל רצוי לדבוק במתווה המוצע בהסכם, הן לניצול ההזדמנות לשינוי המציאות הביטחונית והיחסים עם לבנון והן למיצוי הפוטנציאל הגלום בו לשיפור מעמדה האזורי והבינלאומי.

בשנת 2026, ישראל חזקה צבאית מכפי שהייתה ב-2023. אך למרות הישגיה הצבאיים וגם חוסנה הכלכלי והעמידות שהפגין העורף לנוכח איומים ביטחוניים, היא נמצאת באחת מנקודות השפל האסטרטגית בתולדותיה. ישראל נתונה במה שניתן להגדיר כ"לימבו אסטרטגי" – קיפאון מתמשך שבמסגרתו הישגים צבאיים טקטיים מרשימים וגם שיתוף פעולה צבאי תקדימי עם ארצות הברית אינם מתורגמים לניצחון מדיני וביטחוני בר-קיימא. מתחייבת השאלה: מה צריכה ויכולה ישראל לעשות כדי להיחלץ מהלימבו, להביס את אויביה בזירות השונות ולייצר את ההיפוך האסטרטגי שיבטיח את ביטחונה לעתיד לבוא? התשובה...

בעקבות תהליך מואץ של "בינאום" הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ישראל אינה יכולה עוד להישען על אסטרטגיית בלימה ושימור הסטטוס קוו. במקום זאת, עליה לעבור לגישת "בינאום מנוהל" שבמסגרתה היא נוקטת ביוזמה מדינית להכוונת המעורבות הבינלאומית והאזורית, תוך שמירה על התיאום עם ארצות הברית, כדי להשפיע על התנאים הביטחוניים והמוסדיים של כל הסדר עתידי. גישה זו תאפשר לישראל להפוך את הלחץ החיצוני מאיום אסטרטגי של בידוד בינלאומי למנוף לקידום האינטרסים שלה ולעיצוב מציאות יציבה יותר.

עד כה, התמיכה האמריקאית בישראל הובנה לעיתים קרובות דרך עדשה מפלגתית: הדמוקרטים נתפסו כביקורתיים יותר, בעוד הרפובליקנים נראו כתומכים עקביים. מסגרת הבנה זו אינה מספקת עוד. הנחות היסוד הפרו־ישראליות הוותיקות נחלשות לא רק בקרב הדמוקרטים, אלא גם בתוך חלקים מהקואליציה הרפובליקנית. עמדות כלפי ישראל מושפעות יותר ויותר מדת, שייכות דורית, לאומיות ותפיסות מתחרות לגבי תפקיד אמריקה בעולם. לפיכך, ישראל נדרשת לאמץ גישה מפולחת יותר כלפי נוצרים ושמרנים אמריקאים, תוך הבחנה בין אוונגליסטים מבוגרים לצעירים, קתולים, פרוטסטנטים מן הזרם המרכזי, שמרנים...

המלחמה באיראן והמשבר הכלכלי המחריף בעקבותיה האיצו את שחיקתו המתמשכת של מעמד הביניים האיראני, שנפגע ביתר שאת מאינפלציה גבוהה, מהשפעת הסנקציות, מירידה בכוח הקנייה וממשבר תעסוקתי גובר. חוקרים ופרשנים באיראן מזהירים לאחרונה מפני הידרדרותם של חלקים גדולים ממעמד הביניים לעבר השכבות הנמוכות ומתלות גוברת בסיוע ממשלתי, תוך פגיעה ביכולתם לשמר את דפוסי החיים, את הביטחון הכלכלי ואת התקווה לעתיד שאפיינו מעמד זה. לשחיקה זו השלכות החורגות מהתחום הכלכלי: היא מעודדת הגירה של צעירים משכילים ובעלי מקצועות חופשיים, מחלישה את ההון החברתי ואת האמון...

כדי לשרוד בסביבה עוינת, נדרשו החות'ים ללמוד ולהסתגל מראשית דרכם. תנועת הנוער הזיידית־התחדשותית של תחילת שנות ה–90, כוח הגרילה שנלחם בכוחות הממשלה בצעדה בשנת 2004, והישות המדינתית־למחצה השולטת כיום ברוב אוכלוסיית תימן – הם למעשה שלושה ארגונים שונים. התנועה  השתנתה במהותה, בפעילותה ובאופן שבו היא תופסת את האינטרסים שלה. שינויים אלה נבעו מטלטלות פנימיות ומזעזועים בסביבתה האסטרטגית: השתלטות החות'ים על צנעא בשנת 2014, המערכה בהובלת ערב הסעודית שנפתחה נגדם בשנת 2015, והמלחמות האזוריות שהתפתחו בעקבות מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר...

מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן מסמן את סיום המערכה הצבאית, אך לא את סיום ההתמודדות עם האיום האיראני. המסמך אינו הסכם גרעין חדש, אלא מסגרת ביניים שנועדה לעצור את הלחימה, לפתוח מחדש את מצר הורמוז, להסיר את המצור הימי ולאפשר משא ומתן על הסכם סופי בתוך 60 יום. טראמפ יוכל להציג את המזכר כהישג: עצירת המלחמה, ייצוב שווקי האנרגיה והתחייבות איראנית שלא לרכוש או לפתח נשק גרעיני, במקביל לדיון בדילול החומר המועשר שבשטחה. איראן, מצדה, הצליחה לקבל את שתי הדרישות החשובות לה: סיום המלחמה והמצור, בנוסף להקלות כלכליות שיתבטאו בייצוא נפט חופשי...

מאמר זה בוחן את עמדת רוסיה כלפי תוכנית הגרעין האיראנית, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובותיה הרשמיות לתקיפות נגד איראן ביוני 2025 ובמארס 2026, וכן במהלך דיוני ועידת הסקר של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT) באפריל-מאי. במצב הנוכחי, אין לרוסיה צורך לבצע שינויים דרסטיים במדיניותה בנוגע לגרעין האיראני, והיא יכולה להמשיך להחזיק בעמדה שגיבשה במהלך השנים האחרונות, מאז קריסת הסכם הגרעין עם איראן(JCPOA)  ותחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה. מדיניות זו משקפת אסטרטגיית איזון מחושבת מצד רוסיה: גינוי רטורי של הסלמה צבאית, במיוחד של תקיפות נגד אתרי גרעין;...

ועידת פת"ח השמינית התכנסה בחודש שעבר לאחר מאבקים פנימיים, ביקורות על הנהגת הארגון ופרישת פעילים בכירים, שהעמידו בספק את היכולת לקיימה. אך תוצאותיה מלמדות שיו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, הצליח בעזרת אנשיו ומנגנוניו לקיים ועידה עם מספר משתתפים גדול מבעבר, לערוך בחירות ולשלב שמות חדשים וצעירים במוסדותיו המרכזיים של הארגון. ריבוי המתמודדים למוסדות אלה הוכיח שניתן עדיין לגייס תומכים לשורות פת״ח, חרף חולשתו, והעובדה שאבו מאזן ואנשיו מאיישים את רוב המושבים בוועד המרכזי מלמדת שדרכו המדינית תישאר בתוקף גם לאחר הוועידה. אולם,...

השימוש הגובר ברחפנים בשדה הקרב, במיוחד מאז מלחמת חרבות ברזל, חידד את הסתמכות ישראל על רחפנים ורכיבים מתוצרת סין, והבליט את הדומיננטיות הסינית בשרשראות האספקה בתחום. למרות היתרונות המבצעיים, רחפנים סיניים מציבים בפני ישראל שורת אתגרים ביטחוניים, טכנולוגיים וגיאופוליטיים, ומחדדים את הצורך בחיזוק תעשיית הרחפנים המקומית לצד צמצום התלות בטכנולוגיה זרה.