תודעה והשפעה זרה

דו״ח המבקר האחרון לא חושף רק ליקויים הנוגעים להתערבות זרה בבחירות בישראל, אלא גם כשל עמוק יותר – כשל תפיסתי – שעל ישראל לתקן לקראת הבחירות הקרובות

בינה מלאכותית משתלבת כיום בליבת העשייה הביטחונית, המודיעינית והכלכלית, אך אמינותה נשענת לחלוטין על שלמות הנתונים שמהם היא לומדת. במזכר חדש מאת ד"ר שי הרשקוביץ, נבחנת אחת מנקודות התורפה המשמעותיות ביותר בעידן הבינה המלאכותית: "הרעלת נתונים" – מניפולציה חשאית ומכוונת של מערכי נתונים או מודלים. המזכר מראה כיצד איום זה חורג מבעיית סייבר טכנית ומהווה איום אסטרטגי וקוגניטיבי עמוק. יריבים יכולים לנצל חולשות אלו כדי להטמיע "הרעלות רדומות", שיישארו בלתי מורגשות בשגרה אך יעוותו את תהליכי קבלת ההחלטות ברגעי משבר. המזכר המנתח את ממדי האיום האסימטרי ומציג שורת המלצות אסטרטגיות לבניית חוסן לאומי ומוסדי מול אתגר זה.

הטיית הידע נגד ישראל בוויקיפדיה האנגלית היא תופעה מוכרת ומתועדת, אך מנגנוניה הפנימיים נותרים לרוב סמויים מן הציבור הרחב. מאמר זה בוחן את מנגנוני התופעה באמצעות מעקב ממוקד אחר דפוסי ההתנהלות של איסקנדר323 (Iskandar323), עורך בכיר ומנוסה, שפעל בפלטפורמה במשך קרוב לשתים עשרה שנים עד לחסימתו לצמיתות בתחילת 2026, לאחר שהפר הרחקה קודמת שהוטלה עליו מעריכה בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני. המחקר נשען על מיפוי היקף פעילותו, קטגוריזציה של תחומי העריכה המרכזיים שלו בתחום הנבחן וניתוח תוכן איכותני של עריכות נבחרות בערכי ליבה. ממצאי המחקר מצביעים על דפוס שיטתי של הרעלת ידע, שאינו מתמצה בהחדרת מידע כוזב, אלא פועל באמצעות מסגור מחדש, השמטת הקשרים, ארגון סלקטיבי של עובדות ושינויי ניסוח בעלי השפעה פרשנית רחבה. מן הניתוח עולים שני צירי פעולה מרכזיים: האחד, שכתוב יסודות הזהות היהודית, הציונות והמדינה, באמצעות החלשת הזיקה היהודית לאתרים ולמרחבים היסטוריים, מסגור מחדש של ההיסטוריה היהודית הקדומה בארץ ישראל, וערעור על זכות ההגדרה העצמית כלאום; השני, עיצוב נרטיב הסכסוך הישראלי־פלסטיני באופן המציג את ישראל במסגרת ביקורתית שיפוטית חד־צדדית.   חסימתו של איסקנדר323 מלמדת כי מנגנוני האכיפה של ויקיפדיה מסוגלים לפעול, אך העובדה שרבות מעריכותיו נותרו על כנן גם לאחר חשיפת דפוס פעולתו מעוררת שאלות בדבר אפקטיביות הבקרה, השקיפות והאחריות של הפלטפורמה, ומחייבת לשקול נקיטת יוזמה של המדינה בתלונה רשמית לקרן ויקימדיה, לצד בחינה משפטית של היבטי האחריות הנוגעים לתופעה, כדרך לצמצם את הנזק הקיים ולמנוע את הישנותו בעתיד.

מלחמת חרבות ברזל יצרה מציאות מורכבת עבור רוב הציבור הישראלי וגם עבור אנשי התקשורת והעיתונאים. אמצעי התקשורת השונים, מהעורכות ועד אחרון הכתבים בשטח, אימצו את הנרטיב הלאומי כבר ב-7 באוקטובר 2023 ו"גייסו" את עצמם למאבק נגד האויב האכזר מדרום. בדרך נזנחו, ביודעין, נורמות עיתונאיות קלאסיות שפינו מקום לאחדות, לפטריוטיזם ולהרבה פחות ביקורת על הגורמים בשטח. האם בראי ההיסטוריה ובמבחן התוצאה העיתונאים צדקו? מוקדם עדיין לדעת, אך התופעה מרתקת ומעלה סימני שאלה רבים לגבי תפקיד העיתונות במלחמה וגם בשגרה.