אירופה

כיצד ארבע שנות הניסיון האוקראיני בשדה הקרב מחזקות את מעורבותה של קייב במזרח התיכון – ומהן המסקנות הנדרשות בישראל?

כיצד התמודדו מדינות אירופה עם המבחן הגיאופוליטי שאליו נקלעו בדמות המלחמה האמריקנית-ישראלית באיראן, ומהן המסקנות שצריכים להסיק בישראל?

מה ניתן ללמוד מההתמודדות הבריטית עם מבצעי ההשפעה האיראניים, שמהם סובלת גם ישראל?

המחויבות האמריקנית – והמחיר האירופי: מהן תוצאות פסגת הברית הצבאית שנערכה בהאג – וכיצד הן ישפיעו על ישראל?

תגובת האיחוד האירופי[1] למלחמה בעזה ספגה ביקורת רבה על היותה לא קוהרנטית ולא רלוונטית, וביקורת זו מעוררת ספק באשר ליכולתה של אירופה למלא תפקיד של שחקנית אמינה. האיחוד האירופי אכן אינו קוהרנטי, אולם הוא לא בלתי רלוונטי. הרלוונטיות העיקרית שלו היא בתחום האזרחי, בעיקר באמצעות מאמציו לשמר את הרשות הפלסטינית ולקדם בה רפורמות, ובשל תפקידו כבונה יכולת. ליכולות ולמעשים של האיחוד האירופי יש משמעות מדינית באשר ל"יום שאחרי" המלחמה. לאיחוד האירופי יש כלים רבים שביכולתו להפעיל באזור, אולם מחלוקות פנימיות וריבוי קולות מונעים ממנו לממש זאת ולמצות אותם במלואם באופן קולקטיבי. המאמר סוקר באילו תחומים ניכר ריבוי קולות וממפה את המחנות החדשים שנוצרו בתוך האיחוד האירופי בעקבות המלחמה בעזה.