סעודיה ומדינות המפרץ

המדריך המלא להסכם שיתוף הפעולה הגרעיני שנחתם בין וושינגטון וריאד – והמלצות לישראל

מפה אינטראקטיבית זו מתעדת את תקיפותיה של איראן ושלוחותיה ברחבי המזרח התיכון, לצד תקיפותיה של ארצות הברית, החל מאפריל 2026. המפה מתעדכנת באופן שוטף ומבוססת על מודיעין ממקורות גלויים (OSINT), תיעוד חזותי, הצהרות רשמיות ודיווחים בתקשורת. מטרת הפרויקט היא לספק תמונת מצב נגישה, מבוססת-נתונים ועדכנית של העימות ככל שהוא מתפתח.

ערב הסעודית נמצאת בעיצומה של מהפכה כלכלית חסרת תקדים, שבמסגרתה היא מבקשת למצב את עצמה כמעצמה טכנולוגית וכלכלית אזורית. בד בבד, המזרח התיכון כולו נתון בתהליך עיצובו מחדש של מאזן הכוחות וההסדרים האזוריים, תהליך שלוקחות בו חלק מדינות המבקשות לבסס סדר אזורי שיתאפיין בשיתוף פעולה ויציבות – ארצות הברית והמדינות הסוניות הפרגמטיות – ירדן, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין וערב הסעודית. נושא זה לא ירד לחלוטין מסדר היום של ההנהגה הסעודית, אף על פי שמלחמת ׳חרבות ברזל׳ בלמה את התקדמות תהליך הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, שהייתה כבר בשלביה המתקדמים ערב מתקפת השבעה באוקטובר, וכן הובילה להקשחה בעמדותיה הפומביות של ריאד כלפי ירושלים מאז פרוץ המלחמה. אולם בו בזמן, המערכה המשותפת של ישראל וארצות הברית נגד איראן, מבצע ׳שאגת הארי׳, הדגישה את האיום המשותף הנשקף מאיראן למדינות המפרץ ולישראל והבליטה את הצורך בשיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי אזורי, לרבות בתחום התשתיות, מסדרונות הסחר ואספקת האנרגיה. בתוך כך, המבצע גם המחיש את תפקידה המרכזי של ארצות הברית בהגנה על ערב הסעודית ומדינות המפרץ וחיזק את תלותן בה, עובדות המעניקות לוושינגטון מנוף משמעותי בקידום ַהסדרה אזורית הכוללת נורמליזציה עם ישראל. בנסיבות אלו ישראל ניצבת בפני הזדמנות אסטרטגית להרחיב את ׳הסכמי אברהם׳, להשתלב בפרויקטים כלכליים ותשתיתיים אזוריים ואף להדק את האינטגרציה עם המדינות המתונות שצוינו לעיל, השואפות להשגת יציבות ביטחונית ושגשוג כלכלי אזורי. בקובץ מאמרים זה נבחנים ההזדמנויות והאתגרים הכלכליים, התשתיתיים והמדיניים הכרוכים בנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, ומוצעים כיווני פעולה לביסוס שותפות אזורית בת־קיימא, החיונית להשתלבותה של מדינת ישראל במזרח התיכון ולהרחבתם והעמקתם של ׳הסכמי אברהם׳. הטענה העולה ממאמרים אלה היא שככל שייבנו קשרים, גם ללא מתווה מדיני כולל, הם ימחישו את היתרונות שבכינון מערכת יחסים רשמית והרחבת שיתופי הפעולה, ויביאו למימושן של התמורות ההדדיות הצפויות. כך תגבר המוטיבציה של ישראל, ערב הסעודית ומדינות נוספות באזור להתגבר על מכשולים בדרך להשגת כינון מערכת יחסים זו.

עשור לאחר חשיפתו, ובהתקרב מועד היעד הרשמי להשלמתו: היכן עומד הפרויקט שנועד להביא לשינוי מקיף בממלכה הסעודית – ואיך הושפע מהאירועים האזוריים האחרונים?

שיתוף פעולה בתחום הסביבה הוא רכיב מרכזי בהסכמי אברהם שנחתמו בשנת 2020 בין ישראל לאיחוד האמירויות, אך בהשוואה להיבטים אחרים שנכללו בהסכם הוא זכה לתשומת לב מועטה ביחסים הבילטרליים בין שתי המדינות. במאמר זה מובא ניתוח של התפתחות הדיפלומטיה הסביבתית בין שתי המדינות על סמך ראיונות, דיווחים בתקשורת ותצפית משתתפת (participant observation) בכנסים דוגמת ועידת האקלים בדובאי (COP28). אנחנו משווים את שיתוף הפעולה שקדם למתקפת ה‑7 באוקטובר 2023 לזה שלאחר המתקפה ובמהלך המלחמה שפרצה בעקבותיה. הניתוח שם דגש על הפוטנציאל לשיתוף פעולה סביבתי שהיה קיים לפני ה-7 באוקטובר, לא רק בשל היתרונות הסמליים והכלכליים ויתרונות הקיימוּת עבור שתי המדינות אלא גם בשל האינטגרציה האזורית שהביא עימו. ההשוואה עם התקופה שאחרי ה-7 באוקטובר מראה כיצד הדיפלומטיה הסביבתית שימשה פלטפורמה להסוואת המגעים הדיפלומטיים ולהמשך שיתופי הפעולה, אם כי במידה מוגבלת. כמו כן אנחנו בוחנים את הגורמים שהשפיעו על הסיכוי לדיפלומטיה סביבתית מאז תחילת המלחמה ועשויים להמשיך להשפיע, ובכלל זה האשמות ב"אקוסייד" (ecocide) וב"אקו-נורמליזציה" (econormalization). לבסוף נדונה השאלה כיצד שיתוף פעולה סביבתי בין ישראל, איחוד האמירויות, הפלסטינים ומדינות ערביות נוספות יכול למלא תפקיד מכריע בשיקום אחרי המלחמה וביציבות אזורית. המסגרת של בניית שלום סביבתי משמשת אותנו לניתוח ההשפעה של שיתוף פעולה כזה על היחסים בין שתי המדינות ועל האזור באופן כללי.