מדינות המפרץ

מדינות המפרץ הערביות – ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, קטאר, כווית, עומאן ובחריין – עומדות בפני שורה של אתגרים אך גם הזדמנויות המצריכות חשיבה מחודשת מצדן. המפרץ הערבי הפך בשנים האחרונות, גם בשל היחלשות המרכזים הפוליטיים המסורתיים במרחב הערבי, לזירה היציבה ביותר באופן יחסי במרחב הערבי ולזו המשפיעה ביותר על סדר היום הבין-ערבי. אולם, בפני בתי המלוכה הערביים-הסוניים במפרץ עומדים מספר אתגרים מורכבים, בהם הצורך להפחית את התלות בנפט ולשכתב את “החוזה” בין שליטים ונשלטים, זאת בעת של אי-וודאות באשר לתכנית הגרעין והטילים של איראן ושאלת עתיד הנוכחות האמריקאית במפרץ.

מדינות המפרץ הערביות הן בעלות מאפיינים ייחודיים. בשטחן אוכלוסייה מועטה באופן יחסי והן בעלות צבאות קטנים ובלתי-מיומנים, אך עם זאת הן בעלות עושר עצום. האיומים עמן הן מתמודדות והאופן בו הן בוחרות לעשות זאת, הם במרכז המחקר. יחסיהן עם איראן, אחת עם השנייה ועם המרחב הערבי המשתנה סביבן וההשפעות שיש לכל אלו על יציבותן, הן במוקד הדיון. למדינות המפרץ, כמו לזירת המפרץ בכללה, השפעה גוברת על הביטחון הלאומי הישראלי, גם בשל המשקל הגובר של המדינות בסדר היום האזורי (יציבות יחסית למול חולשת המרחב הערבי) וגם בשל האינטרסים החופפים, ובראשם איראן.

ניתן למנות לפחות חמישה אתגרים לישראל בעת הזו שמקורם בחצי האי-הערבי: יציבות משטרים – במפרץ עולים מנהיגים צעירים, אסרטיביים, המבססים את מעמדם ומייצגים הזדמנויות שונות אך גם סיכונים פוטנציאלים; תפוצה גרעינית על “אש קטנה” – כמה מהמדינות בוחנות את האופציה הגרעינית, לשימושים שונים, תוך שחיקה אפשרית של הטאבו בנושא העשרת אורניום; מרוץ חימוש קונבנציונאלי – כמה מהמדינות מצטיידות ומבקשות להצטייד באמצעי לחימה מתקדמים שיש בהם כדי לשחוק עוד את היתרון הצבאי האיכותי של ישראל; מאבקים בין-ערביים – העצמת מתחים קיימים, בין המדינות המקשים על תפקוד ואף קיום “המועצה לשיתוף פעולה במפרץ” (GCC); חדירת מעצמות – הגם שהשליטים מבינים כי בעת הנוכחית אין תחליף למשענת הביטחונית האמריקאית, הם מבקשים לגוון את מקורות התמיכה ומעניקים דריסת רגל לשחקנים שונים בכלכלה ואף בביטחון.