סעודיה ומדינות המפרץ

האם מציאת חלופה אמיתית למצרי הורמוז היא בת השגה?

בחינת משמעויות הסכם ההגנה בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן דרך ארבעה תרחישים אפשריים - והמלצות לישראל

שינויים באסטרטגיה הסעודית? משמעויות הצעדים האחרונים של הממלכה שעלולים להתפרש כסטייה מהמדיניות המבוססת בעיקר על דיאלוג, הכלה והפחתת מתחים

החל ממסעו הדרמטי של אנואר אל-סאדאת לירושלים ב-1977 ועד ההכרזה המפתיעה על הסכמי אברהם ב-2020, משטרים ערביים שפנו לשלום עם ישראל ניצבו בפני אתגר קשה - מתן לגיטימיות ציבורית למדיניות מהפכנית השנויה במחלוקת עמוקה. דרך ניתוח של אלפי פסקי הלכה, דרשות, חיבורים הלכתיים, ראיונות, מאמרים פובליציסטיים, שירים ובולי דואר, הספר בוחן את המערכות הרעיוניות שניהלו ההנהגות הפוליטיות והדתיות של מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות במטרה להקנות הכשר דתי-אסלאמי להסכמי השלום והנורמליזציה עם ישראל. ממצאי המחקר מדגימים כי אנשי דת גוזרים ממקורות האסלאם פרשנויות שונות - מתחרות ולעיתים הפוכות זו מזו - בשאלות הנוגעות לשלום עם ישראל, בהתאם לצרכים המשתנים של גורמי כוח פוליטיים והלכתיים. ל"אסלאם", מתברר, אין עמדה בשאלות פוליטיות; לפרשניו יש. הפולמוס סביב השלום עם ישראל מתגלה כחלק מהמאבק הרחב יותר בין המשטרים הערביים והממסדים הדתיים הכפופים להם לבין תנועות אופוזיציה אסלאמיסטיות ואחרות.

שיתוף פעולה בתחום הסביבה הוא רכיב מרכזי בהסכמי אברהם שנחתמו בשנת 2020 בין ישראל לאיחוד האמירויות, אך בהשוואה להיבטים אחרים שנכללו בהסכם הוא זכה לתשומת לב מועטה ביחסים הבילטרליים בין שתי המדינות. במאמר זה מובא ניתוח של התפתחות הדיפלומטיה הסביבתית בין שתי המדינות על סמך ראיונות, דיווחים בתקשורת ותצפית משתתפת (participant observation) בכנסים דוגמת ועידת האקלים בדובאי (COP28). אנחנו משווים את שיתוף הפעולה שקדם למתקפת ה‑7 באוקטובר 2023 לזה שלאחר המתקפה ובמהלך המלחמה שפרצה בעקבותיה. הניתוח שם דגש על הפוטנציאל לשיתוף פעולה סביבתי שהיה קיים לפני ה-7 באוקטובר, לא רק בשל היתרונות הסמליים והכלכליים ויתרונות הקיימוּת עבור שתי המדינות אלא גם בשל האינטגרציה האזורית שהביא עימו. ההשוואה עם התקופה שאחרי ה-7 באוקטובר מראה כיצד הדיפלומטיה הסביבתית שימשה פלטפורמה להסוואת המגעים הדיפלומטיים ולהמשך שיתופי הפעולה, אם כי במידה מוגבלת. כמו כן אנחנו בוחנים את הגורמים שהשפיעו על הסיכוי לדיפלומטיה סביבתית מאז תחילת המלחמה ועשויים להמשיך להשפיע, ובכלל זה האשמות ב"אקוסייד" (ecocide) וב"אקו-נורמליזציה" (econormalization). לבסוף נדונה השאלה כיצד שיתוף פעולה סביבתי בין ישראל, איחוד האמירויות, הפלסטינים ומדינות ערביות נוספות יכול למלא תפקיד מכריע בשיקום אחרי המלחמה וביציבות אזורית. המסגרת של בניית שלום סביבתי משמשת אותנו לניתוח ההשפעה של שיתוף פעולה כזה על היחסים בין שתי המדינות ועל האזור באופן כללי.