כיצד המלחמה באיראן עיצבה מחדש את שיקולי הביטחון והאסטרטגיה של מדינות המפרץ?

מצור, הסכם או התלקחות: לאן מועדות פניו של המשבר במשא ומתן בין ארה״ב לאיראן?

בהנחה שמלחמת "שאגת הארי" לא תסתיים בהכרעה מוחלטת של חזבאללה, בסיומה ימשיך לעמוד על הפרק פירוק חזבאללה מנשקו – שהינו אינטרס משותף לישראל ולמדינה הלבנונית כאחת – במאמר זה מוצגת הצעה לאמץ את מודל ה-DDR–Disarmament, Demobilization and Reintegration,  ולקדם  L(ebanon)DDR כתהליך סדור לפירוק חזבאללה מנשקו ושילובו בלבנון. זאת, במקביל לתיקון המדינה הלבנונית, שיקומה וחיזוקה. מתווה זה מציע חלופה לפירוק חזבאללה בכוח צבאי שידרוש מישראל לכבוש את כל שטח לבנון. אמנם ברי כי חזבאללה לא יוותר בקלות, אך יש למצות את מה שנראה בעת הנוכחית כהזדמנות לכפות זאת עליו במאמץ משולב לבנוני-ישראלי, אזורי ובינלאומי, תוך ניצול הנסיבות הנוכחיות: נכונות ישראל ולבנון להיכנס למשא ומתן מדיני ישיר; החולשה הצבאית של חזבאללה (ושל איראן) בעקבות המלחמה; הנוכחות של צה"ל בדרום לבנון; והתגברות התמיכה בלבנון לפירוקו של חזבאללה  מנשקו. ישראל החליטה ב-9 באפריל להיענות להצעת הנשיא עוון לפתוח במשא ומתן ישיר עם לבנון במטרה לקדם הסדר שלום ולפרק את חזבאללה מנשקו. מטרה זו היא האתגר המרכזי בדרך להסדר בין המדינות, אשר יאפשר את ביסוס מעמדה של ממשלת לבנון כבעלת המונופול על הפעלת הכוח הצבאי במדינה. ניסיון תהליכי DDR מלמד כי מודל זה עשוי לסייע, שכן הוא מציע תהליך ארוך, מפוקח ומדורג, המשלב פירוק מנשק עם שיקום אזרחי, חברתי וכלכלי, לצד מעטפת תמיכה בינלאומית ותמורות הדדיות לכלל הצדדים המעורבים.

כיצד נכנסו נרטיבים אנטישימיים לשיח הציבורי בארה״ב במהלך מבצע שאגת הארי ואיך על ישראל להגיב?