מלחמת חרבות ברזל

תהליכי הרדיקליזציה שעברה החברה הפלסטינית ברצועת עזה אינם תופעה חדשה, אך הם הואצו והועמקו באופן דרמטי מאז השתלטות חמאס על הרצועה בשנת 2007. תחת שלטונו הפכה רצועת עזה למרחב שבו אידיאולוגיה דתית-לאומנית קיצונית הוטמעה באופן שיטתי בכל מערכות החיים, מחינוך ודת עד רווחה ותקשורת, תוך יצירת "חמאסיזציה" עמוקה של התודעה הציבורית. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 הותירה את הרצועה בחורבן פיזי ומוסדי חסר תקדים, המציב אתגר שיקום עצום, אך גם הזדמנות היסטורית נדירה. על פי מזכר זה, פירוז צבאי ושיקום פיזי לבדם לא יבטיחו יציבות ביטחונית לאורך זמן, ונדרש מהלך עומק של "דה-חמאסיזציה": פירוק ההגמוניה האידיאולוגית והמוסדית של חמאס והחלפתה בתשתית אזרחית ורעיונית מתונה יותר. המזכר מציע ניתוח השוואתי של מודלים לדה-רדיקליזציה מהעולם המערבי וממדינות ערב ומצביע על כך שהמודלים המערביים, דוגמת אלו שיושמו בגרמניה וביפן, מתקשים לספק מענה הולם להקשר התרבותי והפוליטי בעזה. במקום זאת מציע המזכר לאמץ עקרונות פעולה מתוך מודלים ערביים בני זמננו, ובפרט המודל האזרחי-טרנספורמטיבי המיושם במפרץ, המשלב יד קשה נגד גורמי קיצון עם חינוך מחדש לסובלנות דתית ושיקום כלכלי נרחב. המזכר מתווה אסטרטגיה אינטגרטיבית הכוללת פירוז ביטחוני מתמשך, רתימת קואליציה ערבית למתן לגיטימציה דתית ופוליטית והצבת אופק מדיני ממשי, כמשקל נגד לאתוס ההתנגדות. רק שילוב בין מרכיבים אלו יוכל לגבש אלטרנטיבה שלטונית ורעיונית בת-קיימא לחמאס, ולהוביל למציאות ביטחונית יציבה יותר עבור מדינת ישראל בטווח הזמן הארוך.

מהן האפשרויות העומדות בפני ישראל בכל הנוגע להתנהלותה ברצועת עזה בשנת 2026 – וכיצד עליה לנהוג?

מאמר זה מציע קריאה רטרוספקטיבית ברומן 'הקוצים והציפורן' מאת יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה בשנים 2024-2017 ואחד ממתכנני טבח ה-7 באוקטובר 2023. הספר, שחובר ב-2004 בעת שסינוואר ריצה עונש מאסר בישראל, מעניק הצצה מוקדמת לשורשי משנתו המקדשת ג'האד אלים, הקרבת חיים, שנאת יהודים ודחיית כל הסדר שלום עם ישראל. חרף חשיבותו להבנת האידיאולוגיה של חמאס, הרומן כמעט לא זכה להתייחסות מחקרית. המאמר בוחן הן את הזיקות שבין תוכני הרומן למתקפת ה-7 באוקטובר והן את האופנים השונים – ולעיתים הסותרים – שבהם התקבל הספר בעולם הערבי-אסלאמי ומחוצה לו על רקע מלחמת חרבות ברזל וחיסולו של סינוואר. מהניתוח עולה כי 'הקוצים והציפורן' אינו רק יצירה ספרותית אלא גם מניפסט אידיאולוגי חי ונושם, הממשיך לעצב תודעה פוליטית, דתית ותרבותית בקרב קהלים רחבים ממזרח למערב. מקרה הבוחן הנדון מדגים כי בכוחם של טקסטים ספרותיים לשמש כלי רב ערך בידי גופי מחקר ומודיעין לזיהוי מניעי אויב, להעמקת ההיכרות עם תפיסת עולמו ואף לחיזוי כוונותיו. במקביל, חדירתם של טקסטים מסוג זה ללב השיח הציבורי הפופולרי עלולה להניח מצע לרדיקליזציה ולעידוד מעשי טרור.