התרגיל האווירי Falcon Shield 2026, הרביעי שמקיימות איחוד האמירויות וסין בתוך ארבע שנים, הוא ביטוי נוסף להעמקה ולמיסוד של היחסים הביטחוניים בין אבו-דאבי לבייג'ינג. התרגיל הנוכחי, הנערך שוב בסין, כולל אימוני טיסה, סימולציות פיקוד ותרגילים מבצעיים במבנים משולבים.
אין בכך כדי להעיד שאיחוד האמירויות מבקשת להחליף את המשענת הביטחונית האמריקנית בסינית. המלחמה הדגימה כיצד ארצות הברית נותרה משענת הביטחון המרכזית של אבו-דאבי, במיוחד בתחומי ההגנה האווירית והטילית, המודיעין והמערכות הצבאיות המתקדמות. אלא שאבו-דאבי פועלת שנים רבות לפי היגיון של גידור וגיוון שותפויות: לשמור על הברית החיונית עם וושינגטון, ובה בעת להרחיב את הקשרים עם מעצמות אחרות, ובראשן סין. כך היא מבקשת לצמצם תלות בלעדית בארצות הברית, להגדיל את האוטונומיה האסטרטגית שלה וגם לשפר את כוח המיקוח שלה מול וושינגטון.
למלחמה עם איראן נוסף כעת ממד חשוב נוסף להתקרבות לסין. בראיית אבו-דאבי, בייג'ינג מחזיקה במנופי השפעה אפשריים מול טהראן. האמירויות מקוות אפוא שככל שהשותפות שלהן עם בייג'ינג תעמיק, כך יהיה לסין אינטרס גדול יותר להתחשב בצורכי הביטחון שלהן ולהפעיל לחץ על איראן שלא לפגוע במדינות המפרץ הקטנות ובתשתיות החיוניות שלהן.
עד כה המלחמה דווקא המחישה את מגבלות האסטרטגיה הזאת: סין אינה מספקת ערבויות ביטחוניות, וקשריה עם איראן מגבילים את נכונותה להתייצב באופן ברור לצד מדינות המפרץ. אולם מבחינת איחוד האמירויות,זו אינה בהכרח סיבה להתרחק מבייג'ינג – אלא דווקא סיבה להשקיע יותר ביחסים ולנסות להגדיל לאורך זמן את משקלו של האינטרס האמירתי בחישובים הסיניים
Falcon Shield 2026 הוא לכן יותר מתרגיל צבאי. הוא משקף אסטרטגיה אמירתית רחבה: להישען על ארצות הברית, אך לא רק עליה; לטפח חלופות ומנופי השפעה מול המעצמות; ובמקביל לנסות להפוך את הקשר המתהדק עם סין גם לכלי עקיף לריסון איראן. המבחן יהיה אם בייג'ינג תסתפק בתרגילים, רכש ושיתוף פעולה טכנולוגי, או שהעמקת יחסיה עם מדינות המפרץ תביא אותה בעתיד להשקיע הון מדיני ממשי בהגנת יציבותן ובבלימת ההתנהגות האיראנית המאיימת עליהן.
התרגיל האווירי Falcon Shield 2026, הרביעי שמקיימות איחוד האמירויות וסין בתוך ארבע שנים, הוא ביטוי נוסף להעמקה ולמיסוד של היחסים הביטחוניים בין אבו-דאבי לבייג'ינג. התרגיל הנוכחי, הנערך שוב בסין, כולל אימוני טיסה, סימולציות פיקוד ותרגילים מבצעיים במבנים משולבים.
אין בכך כדי להעיד שאיחוד האמירויות מבקשת להחליף את המשענת הביטחונית האמריקנית בסינית. המלחמה הדגימה כיצד ארצות הברית נותרה משענת הביטחון המרכזית של אבו-דאבי, במיוחד בתחומי ההגנה האווירית והטילית, המודיעין והמערכות הצבאיות המתקדמות. אלא שאבו-דאבי פועלת שנים רבות לפי היגיון של גידור וגיוון שותפויות: לשמור על הברית החיונית עם וושינגטון, ובה בעת להרחיב את הקשרים עם מעצמות אחרות, ובראשן סין. כך היא מבקשת לצמצם תלות בלעדית בארצות הברית, להגדיל את האוטונומיה האסטרטגית שלה וגם לשפר את כוח המיקוח שלה מול וושינגטון.
למלחמה עם איראן נוסף כעת ממד חשוב נוסף להתקרבות לסין. בראיית אבו-דאבי, בייג'ינג מחזיקה במנופי השפעה אפשריים מול טהראן. האמירויות מקוות אפוא שככל שהשותפות שלהן עם בייג'ינג תעמיק, כך יהיה לסין אינטרס גדול יותר להתחשב בצורכי הביטחון שלהן ולהפעיל לחץ על איראן שלא לפגוע במדינות המפרץ הקטנות ובתשתיות החיוניות שלהן.
עד כה המלחמה דווקא המחישה את מגבלות האסטרטגיה הזאת: סין אינה מספקת ערבויות ביטחוניות, וקשריה עם איראן מגבילים את נכונותה להתייצב באופן ברור לצד מדינות המפרץ. אולם מבחינת איחוד האמירויות,זו אינה בהכרח סיבה להתרחק מבייג'ינג – אלא דווקא סיבה להשקיע יותר ביחסים ולנסות להגדיל לאורך זמן את משקלו של האינטרס האמירתי בחישובים הסיניים
Falcon Shield 2026 הוא לכן יותר מתרגיל צבאי. הוא משקף אסטרטגיה אמירתית רחבה: להישען על ארצות הברית, אך לא רק עליה; לטפח חלופות ומנופי השפעה מול המעצמות; ובמקביל לנסות להפוך את הקשר המתהדק עם סין גם לכלי עקיף לריסון איראן. המבחן יהיה אם בייג'ינג תסתפק בתרגילים, רכש ושיתוף פעולה טכנולוגי, או שהעמקת יחסיה עם מדינות המפרץ תביא אותה בעתיד להשקיע הון מדיני ממשי בהגנת יציבותן ובבלימת ההתנהגות האיראנית המאיימת עליהן.