תקציר מנהלים

בשנים האחרונות מסתמן איום ההתערבות הזרה במרחב המידע, המוכר במערב בשם FIMI- Foreign Information Manipulation and Interference, כאחד האתגרים האסטרטגיים והביטחוניים המורכבים לדמוקרטיות. בשונה מדיסאינפורמציה לסוגיה, FIMI מתמקד במבצעים מתוזמרים של גורמים זרים המנצלים שסעים חברתיים ופוליטיים ואת סביבת המידע כדי להנדס את השיח הציבורי, להחריף את הקיטוב ולשחוק את אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים ובהליך הבחירות.

מאבק ב-FIMI מחייב ארכיטקטורת חוסן רב-שכבתית. בעוד שהאיחוד האירופי ביסס בעשור האחרון תשתית מוסדית, מתודולוגית ורגולטורית ענפה, ישראל – כפי שעולה מדוח מבקר המדינה שפורסם ביולי 2026 – חשופה לקמפיינים מניפולטיביים זרים בשגרה, בעת מלחמה ובעת בחירות, וסובלת מוואקום כמעט מוחלט של האסדרה בהקשר זה. למעשה, ישראל תלויה ברצונן הטוב של הפלטפורמות, משום שחסרים בה תשתית המקבילה ל- Digital Services Act) DSA – קוד ההתנהגות של האיחוד האירופי בנושא דיסאינפורמציה וחובות שקיפות), מדיניות לאומית מתואמת וגורם מוביל לטיפול מערכתי באתגר ולתיאום אזרחי וממשלתי מוגדר מולו.

מחקר מדיניות זה מציע ניתוח השוואתי של לקחי ההתמודדות של גרמניה, פולין, צ'כיה ומולדובה עם FIMI במהלך מערכות בחירות שנערכו בהן בשנת 2025 , לצד מודלים בולטים של התמודדות עם האתגר במדינות נוספות בעולם. המחקר עשוי להוות בסיס מעשי להיערכות מדינת ישראל לקראת בחירות, על בסיס הבנה שהניסיון האירופי הוא תשתית ללמידה, ותוך התאמה למאפיינים הייחודיים של ישראל.

המענה המערכתי שהתפתח במדינות אירופה מלמד כי התמודדות אפקטיבית נסמכת על אסדרה מבנית ורב-שכבתית של סביבת המידע כולה. מענה זה כולל ארבעה מאמצים מרכזיים: זיהוי וניטור, רגולציה, תקשורת אסטרטגית ואוריינות דיגיטלית, בשעה שיעילות המענה אינה נגזרת מכלים נפרדים אלא מהשילוב ביניהם.

מנגד, מהניתוח עולים ארבעה פערים מרכזיים במוכנות הישראלית להתמודדות עם FIMI: חוסרים רגולטוריים, תלות בשיתוף פעולה וולונטרי מצד הפלטפורמות, פגיעות חברתיות (קיטוב חריף ורמת אמון נמוכה במוסדות) ופגיעוּּת טכנולוגית.

תובנות מרכזיות שעולות מהמחקר

1. המפתח להתמודדות אפקטיבית אינו ריכוז סמכויות אלא קיום גורם מתאם ואופרטור לאומי קבוע, הפועל ברציפות בשגרה ובעת בחירות. זהו הפער המוסדי הבולט ביותר בישראל. גוף זה, שיכול להיות חלק מארגון קיים, חיוני להגדרת גבולות ברורים בין ארגוני המודיעין והמדינה לבין החברה האזרחית, כדי למנוע זליגה של סמכויות ביטחוניות חסויות לפיקוח על השיח האזרחי הפתוח.

2. מעבר מרגולציית תוכן לרגולציית התנהגות: התמודדות יעילה מתמקדת באיתור וסיכול דפוסי פעולה מניפולטיביים, שימוש בחשבונות מזויפים והתנהגות לא אותנטית מתואמת (CIB – Coordinated Inauthentic Behavior), במקום בניסיונות לגבש אסדרה מדינתית של בדיקה מהו מידע אמיתי. התמקדות זו אמורה להגן על חופש הביטוי ולהגביר יכולת למנוע פעילות מניפולטיבית.

3. מעבר מבדיקת עובדות תגובתית להפרכה תקשורתית מטרימה (Prebanking), המחסנת את הציבור מראש דרך חשיפה מוקדמת של שיטות המניפולציה ממקורות זרים. במישור זה לכלי התקשורת תפקיד כפול: הם יכולים להיות ערוץ יעיל המנגיש את ההסברה המטרימה, אך בהיעדר אחריותיות מקצועית ואימות קפדני הם עלולים לשמש מאיץ ויראלי למסרים זדוניים.

4. שיתוף הפעולה עם הפלטפורמות צריך לעבור מקשרים אישיים אד הוק לערוצים מוסדיים ומחייבים. הגישה האופרטיבית הנכונה כלפיהן מתמקדת בצמצום חשיפה מראש ומניעת הפצה של הרשתות הזרות טרם חדירתן למיינסטרים, ולא במרדף חסר תועלת אחר הסרת תוכן בדיעבד. קיימים שיתופי פעולה נקודתיים שיש למסדם ולהרחיבם.

5. לצד המדינה, ארגוני החברה האזרחית ממלאים תפקיד מכריע בניטור מרחב המידע בזכות עצמאותם היחסית, גמישותם המבצעית וגישתם לרשתות החברתיות. כדי לשמר את עצמאותם נדרש להסדיר את הממשק ביניהם לבין המדינה תוך שמירה על עקרון רגולציית התנהגות בלבד, למניעת פוליטיזציה של המענה המדינתי.

מחקר זה מבהיר כי ישראל אינה יכולה להסתפק בשיפורים טקטיים אד הוק, ונדרשת ארכיטקטורת חוסן לאומית הוליסטית במהותה, שתיגזר מתוך הלקחים והמודלים הבינלאומיים. עיקריה: הגדרת FIMI כחלק מאיום הייחוס באסטרטגיית הביטחון הלאומי; הקמת גורם מתאם קבוע; התאמת הרגולציה להתנהגות ולא לתוכן; וביסוס שיתוף פעולה בין המדינה, הפלטפורמות והחברה.

חלק מההמלצות, שעל הצורך לפעול לפיהן מצביעות מסקנות המחקר, כבר מבוצעות במידה זו או אחרת בהובלת ועדת הבחירות, גורמי ממשלה וגורמי חברה אזרחית. עם זאת, ייחודו של המחקר הנוכחי הוא בהצגת גישה שלמה ומערכתית – שגם אם את חלקה כבר לא ניתן ליישם בפרק הזמן הקצר עד הבחירות – ראוי לאמצה כמצפן למדיניות עתידית בשגרה, ובייחוד בעת בחירות.