אורנה מזרחי

צבא לבנון הינו החולייה החלשה בדרך למימוש חזונה של ההנהגה החדשה בלבנון, החותרת לתיקון ושיקום המדינה. היבט מרכזי ביישום החזון הוא איסוף כלל הנשק שבידי המליציות, ובראשן חזבאללה, והעברתו לידי צל"ב. יעד זה תואם את העניין הישראלי בלבנון כמדינה ריבונית ומתפקדת ובקיומה של כתובת מדינתית אחראית בה, בעלת מונופול על הנשק באמצעות צבא חזק, המייצג את כל הגורמים הנאמנים לה. מכאן שלישראל וללבנון אינטרס משותף בחיזוק צל"ב על מנת שיוכל לממש את החלטות הממשלה, תוך ניצול חולשתם של חזבאללה ואיראן, שצפוי שתעמיק בתום מלחמת "שאגת הארי". הפער הניכר בין חזונה של הנהגת לבנון, אשר בא לידי ביטוי בהחלטותיה נגד חזבאללה עד כה, לבין חוסר היכולת לממשו, מהווה אתגר לישראל. מסמך זה מציג את הכשלים בתפקוד צל"ב והוא מסוכם בהמלצות למדיניות הישראלית בעקבות המערכה הנוכחית. זאת, הגם שהוא נכתב בזמן המלחמה ואין וודאות כיצד היא תסתיים. חשיבותו נובעת גם מהצורך להיערך לקראת כינוס הועידה הבינלאומית בפריס שתתמקד בחיזוק צל"ב, אשר מועדה נדחה לראשית חודש אפריל.

מהי תמונת המצב הנוכחית בארץ הארזים, שנה לאחר תבוסת חזבאללה במערכה העצימה מול ישראל, ומהם הסיכונים וההזדמנויות העומדים בפני ירושלים

שנה אחרי חיסול נסראללה: איפה נמצא ארגון חזבאללה, ומה המשמעויות עבור ישראל?

איך נראה השינוי חסר התקדים ברשת השלוחים של משטר האייתולות בזירות השונות - ומהן המשמעויות לישראל ולארה"ב?

בנייר מדיניות זה מוצעת אסטרטגיה לתרגום הישגי צה"ל במלחמה מול חזבאללה, לצד    התפוררות הציר השיעי ובכללה קריסת משטר אסד והשלכות המלחמה בין ישראל לאיראן, למציאות ביטחונית חדשה לאורך הגבול עם לבנון ולעיצוב מערכת יחסים משופרת עם ההנהגה החדשה בלבנון. אסטרטגיה זו כוללת שילוב בין מעשה צבאי מתמיד לפגיעה בחזבאללה ולמניעת שיקומו, לבין מהלכים מדיניים וכלכליים להחלשת הארגון ולחיזוקה במקביל של ההנהגה הלבנונית הפרו-מערבית. גישה זו שונה מזו שהציג ללבנון באחרונה הממשל האמריקאי בכך שהיא מתחשבת באילוציה של ההנהגה הלבנונית החלשה ובצורך לחזקה מול אתגר פירוק חזבאללה מנשקו. היא כוללת לוח זמנים ריאלי יותר ומרחבי גמישות לתמורות מצד ישראל, המעלים את סיכויי הצלחתה, גם אם במחיר התקדמות איטית בדרך ליצירת מציאות ביטחונית חדשה ולשיפור היחסים בין המדינות.