פרסומים
מזכר 226, יולי 2023
המערכה בין המלחמות (מב"ם) היא הפעילות ההתקפית הבולטת של צה"ל בעשור האחרון. מה שהחל בשנת 2013 כפעולות נקודתיות למטרה מוגבלת התפתח למערכה נרחבת בהיבט הפיזי והגיאוגרפי, שאף עוגנה בתפיסת ההפעלה הצבאית, ויוחסה לה משמעות אסטרטגית מרחיקת לכת.
במב"ם אכן באו לידי ביטוי יכולות מתקדמות במודיעין ובפעולה האווירית. ואולם במלאות עשור למערכה ולנוכח השינויים המשמעותיים באזור, נדרשת חשיבה מחודשת ועדכנית על תועלתה והשפעתה על מצבה האזורי של ישראל, על סכנת העימות הרב-זירתי ועל מוכנותו של צה"ל לעימות כזה.
מזכר זה בוחן את שורשי המב"ם בתפיסת ההפעלה הצה"לית, את התפתחות המערכה, הישגיה ומגבלותיה, ואת הדרך שבה תפסו אותה היריבים השונים בכל אחד משלביה. כמו כן נבחנות התמורות המשמעותיות שחלו בזירה ובעולם ב-2013. המסקנה היא שהמדיניות הנוכחית נותנת מענה חלקי להתגבשות "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן, ואף מחזקת את הנכונות של היריבים לקחת סיכונים העלולים להוביל להסלמה; מנגד, המב"ם אינה תורמת בהכרח למוכנות צה"ל לקראתה.
לפיכך מומלץ לשנות כיוון בדפוס הפעולה: למקד את הפעילות הקינטית ולעצב דרכי פעולה אחרות להשגת המטרות של ישראל בסוריה ובלבנון; להכין את צה"ל לעימות רב-זירתי ולהבהיר במוכנות ובמעשה כי ישראל אינה חוששת ממנו; לפעול ליצירתן של
קואליציות אזוריות ועולמיות שיהוו משקל נגד לעוצמתה העולה של איראן, לגיבוש ציר ההתנגדות ולקשר המתהדק שלו עם רוסיה וסין. כך תוביל הפעולה הישראלית לצמצום הסיכוי להסלמה, ולמוכנות טובה יותר במקרה שתתרחש.