פרסומים

הטמעת בינה מלאכותית במערכות ביטחון הפכה בשנים האחרונות מאמצעי תומך החלטה לתשתית אסטרטגית המעצבת את אופן ניהול המלחמה. במסגרת מגמה זו, אימוץ דוקטרינת AI-First על ידי הפנטגון מסמן שינוי תפיסתי משמעותי: מעבר משילוב נקודתי של מערכות בינה מלאכותית לתפיסה מערכתית, שבה AI הופך רכיב יסוד בשרשרת הפיקוד, באיסוף ובניתוח מודיעין, ובתכנון מבצעים רב-זירתיים. מאמר זה בוחן את הדוקטרינה האמריקאית החדשה ואת השלכותיה על אופייה של הלוחמה בעידן האלגוריתמי. בהמשך מוצג מקרה מבחן עדכני – השימוש במערכות AI במהלך העימות בין ארצות הברית ואיראן – המדגים כיצד...

תמצית הממצאים נמשכת תמיכת הציבור במבצע "שאגת הארי", עם 78.5 אחוזי תמיכה במתקפה הישראלית-אמריקאית באיראן, רמה הדומה לזו שנמדדה בתחילת המערכה (80.5 אחוזים). בנוסף, 60 אחוזים מהציבור מביעים שביעות רצון גבוהה מההישגים הצבאיים באיראן, בדומה לשביעות הרצון שנמדדה כשבועיים לתוך מבצע "עם כלביא". עם זאת, נרשמת ירידה בתמיכה בהמשך המערכה עד להפלת המשטר: 54 אחוזים סבורים כי יש להמשיך בלחימה עד להשגת יעד זה, לעומת 63 אחוזים אשר סברו כך בתחילת המערכה. במקביל, שיעור המעריכים כי משטר האייתולות ייפגע באופן משמעותי ירד מ-69 אחוזים בתחילת המערכה ל-58...

המלחמה עם איראן הציבה את מדינות המפרץ בעל כורחן בלב העימות. איראן זיהתה את מדינות המפרץ כמנוף לחץ פוטנציאלי על ארצות הברית לקצר את משך המערכה. עם זאת ולמרות התקיפות האיראניות בשטחן, הן נמנעו עד עתה מהצטרפות גלויה למערכה והעדיפו מדיניות זהירה: מתן אפשרות לכוחות אחרים לפעול משטחן, וכן נקטו פעולות התקפיות שניתן להתכחש להן. מדיניות זו משקפת את חששן מפני החרפת הפגיעה האיראנית בהן, לצד אי-בהירות אשר ליעדי ארצות הברית. מנקודת מבטן של מדינות המפרץ, מבחן מרכזי לתוצאות המערכה אינו רק מידת הפגיעה באיראן אלא גם ובעיקר המענה לשאלה בדבר סיכויי...

המערכה הצבאית שפתחו ארצות הברית וישראל נגד איראן בסוף פברואר 2026 מציבה את מוסקבה בפני מציאות אסטרטגית חדשה. איראן מהווה עבור רוסיה שותפה חשובה, גם אם אינה בעלת ברית במלוא מובן המילה. מאמר זה בוחן כיצד מפרשת מוסקבה את המערכה, אילו לקחים היא מפיקה ממנה ומהן ההשלכות הצפויות על רוסיה כתוצאה מהמלחמה.

תגובת סין למלחמה עם איראן נדמית כאי-התערבות. למרות שניתן היה לצפות שבייג'ינג תעמוד באופן נחרץ יותר לצד טהראן שותפתה, תגובתה עד כה מתונה יחסית. מאמר זה מצביע על הסברים לכך, וביניהם סדרי עדיפויות פנימיים בסין, רצון להימנע מחיכוך נוסף עם ארצות הברית, מדיניות האיזון של בייג'ינג בין כלל השחקנים במזרח התיכון ואי-ודאות אשר לעתיד המשטר באיראן. במקביל, סין נושאת עיניים ליום שאחרי המלחמה ולתפקידה האפשרי בשיקום הכלכלי והתעשייתי של איראן ושל מדינות האזור. לנוכח אפשרות זו, על ישראל לפעול עם ארצות הברית כדי להעביר לבייג'ינג מסרים ברורים בדבר...

התבטאויות של הנשיא טראמפ בימים האחרונים משקפות ניסיון להעביר מספר מסרים מקבילים: הצגת המערכה נגד איראן כהצלחה מתקדמת, כוונה לסיימה בקרוב אך בו בזמן הימנעות מהגדרה ברורה של תנאי הסיום. מצב זה ממחיש את המתח הגובר בחוגי הממשל בין הגורמים הדוחפים להמשך המערכה לשם מיצוי הישגיה הצבאיים, לבין אילוצים כלכליים, פוליטיים ואסטרטגיים הדוחפים לקיצורה. מבחינת ישראל, מדובר בשלב רגיש במיוחד: ככל שיגבר בוושינגטון הלחץ לסיים את הלחימה, כך יגדל גם הסיכון לפער בין היעד הישראלי של שינוי עמוק ומתמשך במאזן האיומים בינה לבין איראן, לבין יעד אמריקאי מצומצם...

צבא לבנון הינו החולייה החלשה בדרך למימוש חזונה של ההנהגה החדשה בלבנון, החותרת לתיקון ושיקום המדינה. היבט מרכזי ביישום החזון הוא איסוף כלל הנשק שבידי המליציות, ובראשן חזבאללה, והעברתו לידי צל"ב. יעד זה תואם את העניין הישראלי בלבנון כמדינה ריבונית ומתפקדת ובקיומה של כתובת מדינתית אחראית בה, בעלת מונופול על הנשק באמצעות צבא חזק, המייצג את כל הגורמים הנאמנים לה. מכאן שלישראל וללבנון אינטרס משותף בחיזוק צל"ב על מנת שיוכל לממש את החלטות הממשלה, תוך ניצול חולשתם של חזבאללה ואיראן, שצפוי שתעמיק בתום מלחמת "שאגת הארי"....

המערכה מול איראן גלשה לחזית הכלכלית, כשבמוקד ניסיונותיה של טהראן לפגוע בשוק האנרגיה העולמי כדי לאלץ את ארצות הברית לסיים את הלחימה. עם זאת, ניתוח מצב השוק מגלה תמונה מפתיעה: בעוד הכלכלה העולמית מפגינה חוסן ויכולה להכיל את עליית המחירים בטווח הקצר, נקודת התורפה האמיתית נמצאת במקום אחר. בעלות בריתה של ארצות הברית במפרץ עלולות להיאלץ לעצור את הפקת הנפט והגז עקב התמלאות מאגרי האחסון. ייתכן כי הלחץ המרכזי לעצירת המלחמה לא יגיע מיבואניות האנרגיה במערב או באסיה, אלא דווקא מיצואניות האנרגיה במזרח התיכון.

שלא כמצופה, החות'ים אינם מזדרזים להיחלץ להגנת טהראן. אמנם ייתכן שהמלחמה נגד איראן והאירועים במפרץ יתפתחו באופן שיעלה את התמריץ שלהם לתקוף, אבל גם אם כן – יש לשער שלאור האינטרסים המנחים אותם הם יעשו זאת באופן מרוסן כדי לצמצם את מכת התגובה נגדם.

העימות המחודש יוצר הזדמנות לא רק לפגוע קשות בחזבאללה וביכולותיו הנותרות, אלא אולי אף לקדם פריצת דרך דיפלומטית בין ישראל ללבנון. את המערכה הצבאית יש לעצב במחשבה תחילה על אופק השלום.

המערכה האמריקאית-ישראלית נגד איראן מציבה את הנשיא טראמפ בדילמת “שלום מתוך עוצמה”: הישג צבאי ואולי אף מדיני מהיר ובר מיתוג, בלי שקיעה במלחמה ממושכת. הנשיא מציג קו פומבי ניצי וקורא לציבור האיראני “לנצל את הרגע”, אך ניכרת עמימות האם קיימת תוכנית סדורה לשינוי משטר ול”יום שאחרי”. סביר כי בשורות הממשל יתחדד המתח בין המשך לחץ צבאי מקסימלי לפגיעה בתוכנית הגרעין, בטילים ובארגוני החסות, לבין הגבלת המחיר הכלכלי והפוליטי של המלחמה וסיכוני ההסלמה. משתני המפתח: התוצאות בשטח (BDA), נפגעים אמריקאים, ההשלכות הכלכליות ובכלל זה ההתפתחויות סביב שיבושים...

תמצית הממצאים רוב מובהק בציבור הישראלי (81 אחוזים) תומכים במתקפה הישראלית-אמריקאית באיראן (מבצע "שאגת הארי"). בנוסף, 63 אחוזים סבורים כי יש להמשיך את המערכה עד להפלת המשטר באיראן; אמון הציבור בדרג הביטחוני נותר גבוה ואף התחזק, ובמקביל נרשמה עלייה קלה גם באמון בדרג הפוליטי; 69 אחוזים מהציבור מעריכים כי המשטר באיראן ייפגע באופן משמעותי בעקבות המערכה. מתוכם, 22 אחוזים מאמינים כי המשטר אף יקרוס לחלוטין; באשר לעורף הישראלי, 62% מעריכים כי הציבור יהיה מוכן לחיות במצב מלחמה עד חודש לכל היותר. מתודולוגיה הסקר נערך בין התאריכים 2-1...