פרסומים

מאז ה-15 בנובמבר מתקיימות ברחבי איראן הפגנות מחאה רחבות היקף, בעקבות החלטת השלטונות להעלות בשיעור חד את מחירי הדלק ולקצוב את השימוש בו. במסגרת זו, הועלה מחיר ליטר בנזין רגיל מעשרת אלפים ריאל (כ-9 סנט אמריקני) ל-15 אלף ריאל (כ-12.7 סנט אמריקני). כמו כן נקבע כי ההקצבה החודשית עבור מכונית פרטית תעמוד על 60 ליטר. כל רכישה נוספת מעבר למכסה זו תעלה 30 אלף ריאל (כ-26 סנט) לליטר. המחאה התפשטה לעשרות ערים, בהן טהראן, משהד, אצפהאן, תבריז, שיראז, סננדג', כרג' וכמה ערים במחוז ח'וזסתאן העשיר בנפט שבדרום-מערב איראן. במהלכה, הציתו מפגינים תחנות דלק, בנקים ובנייני ציבור וחסמו כבישים. כוחות הביטחון, שתגברו מראש את נוכחותם בערים המרכזיות, פועלים לפיזור ההפגנות והחל מה-16 בנובמבר נחסמה באורח כמעט מוחלט הגישה לרשת האינטרנט. עד כה דווח על למעלה מ-15 הרוגים, אך רוב הדיווחים טרם אומתו.

הפגנות הנוכחיות הן החמורות ביותר שפרצו באיראן מאז גל המחאה, שפרץ בדצמבר 2017 – ינואר 2018. בדומה לסבב הקודם, גם המניע למחאה הנוכחית הנו במהותו כלכלי, אף כי היא כוללת קריאות בעלות אופי פוליטי ואנטי-ממסדי. במהלך ההפגנות, כבעבר, נשמעות קריאות בגנות המנהיג עלי ח'אמנהאי והנשיא חסן רוחאני וכן קריאות נגד פעילות המשטר האיראני מחוץ לגבולות המדינה הגובה מחיר כלכלי כבד על חשבון הטיפול במצוקותיהם של אזרחי איראן.

בכירי הממשל האיראני, ובראשם המנהיג, ח'אמנהאי והנשיא, רוחאני, ממשיכים להביע תמיכה בהחלטה בתחום הדלק, שלדבריהם התקבלה בהסכמה ונובעת מהרצון לשפר את מצב השכבות החלשות. הם הודיעו, כי ההכנסות הצפויות מהעלאת מחירי הדלק ישמשו באופן בלעדי לצורך העברת קצבאות ל-18 מיליון משפחות נזקקות. הנשיא רוחאני ציין, כי הממשלה לא יכלה לספק מענה למצוקות הכלכליות של השכבות החלשות בשל הגרעון התקציבי החמור ולכן נאלצה להעלות את מחירי הדלק, אף כי בשיעור נמוך מהמלצות המומחים הכלכליים. עוד טענו בכירי הממשלה, כי ההחלטה תאפשר לאיראן להמשיך ולייצא דלק בשנים הקרובות חרף הגידול הנמשך בצריכת דלק מקומית וכן תסייע במאבק בהברחות דלק ובזיהום אוויר.

החלטת הממשלה מסמנת חזרה למדיניות הקצבת הדלק, שהוצגה לראשונה בשנת 2007 על-ידי הנשיא לשעבר, מחמוד אחמדינז'אד, על רקע הביקוש הגובר לדלק לתצרוכת מקומית והחשש מהחרפת הסנקציות הכלכליות על איראן. גם אז בעקבות ההחלטה פרצו מחאות אלימות בכמה ערים מרכזיות, ובהן טהראן, שדוכאו על-ידי השלטונות. מדיניות הקצבת הדלק נפסקה בשנת 2015 בעקבות הסכם הגרעין עם איראן והסרת הסנקציות הכלכליות. עיתוי ההחלטה הנוכחית קשור, ככל הנראה, להגשת תקציב המדינה על-ידי הנשיא לאישור הפרלמנט האיראני (מג'לס) הצפויה בשבועות הקרובים. יוזכר, כי בעקבות גל המחאה שפרץ ברחבי איראן ערב הגשת התקציב בראשית 2018, נאלץ רוחאני להכניס שינויים משמעותיים בהצעה שכללה העלאת מחירים, הכבדה במיסוי וצמצום משמעותי במספר הזכאים לקצבאות ממשלתיות. בצעד חריג הצביעו אז רוב חברי המג'לס נגד הצעת התקציב המקורית ואילצו את הממשלה לחזור בה מכוונותיה להעלות בעשרות אחוזים את מחירי הדלק ולבטל את זכאותם של מיליוני אזרחים לקצבאות.

חידוש הסנקציות הכלכליות נגד איראן בנובמבר 2018, ועוד יותר מכך ביטול ההיתר למספר מדינות לרכוש נפט מאיראן במאי 2019, הביא, כצפוי, להחרפה במצבה הכלכלי הרעוע ממילא של איראן. החרפת המשבר הכלכלי חייבה את הממשלה לממש כעת חלק מצעדי הצנע שתוכננו כבר בעבר, חרף ההערכה כי ההחלטה תעורר מחאה ציבורית, במיוחד לנוכח המחאות העממיות הנמשכת בעיראק ובלבנון, שהגבירה את הדאגה מצד שלטונות איראן מפני גלישת ההפגנות לשטחה. על רקע זה, ככל הנראה בחרו לפרסם את ההחלטה בחצות הלילה שבין חמישי לשישי (יום השבתון באיראן).

ההחלטות בנושא הדלק והתפרצות המחאה בעקבותיהן טומנות בחובן מספר משמעויות:

• במישור הכלכלי - הן מהוות עדות לעוצמת המשבר הכלכלי בפניו ניצבת איראן בעקבות השבת הסנקציות הכלכליות. הירידה החדה בהכנסות המדינה מנפט כבר חייבה את הממשלה לפתוח מחדש את תקציב המדינה ולנקוט בשורה של צעדים על מנת לצמצם את הגרעון, כמו משיכה של יותר מ-10 מיליארד דולרים מקרן הפיתוח הלאומית, במטרה לשמר חלק מהכנסות הנפט כדי למנוע זעזועים במשק בשל שינוי מחירים בשוק העולמי, ומשיכת עשרות מיליארדי דולרים מיתרות מטבע החוץ.
• ההחלטות אומנם הביאו להתרחבות המחאה, אך הן עשויות גם לסייע לממשלה לקדם רפורמות כלכליות מבניות, שיגבירו את יעילות המשק האיראני. שלטונות איראן נמנעו משך שנים מיישום המלצות כלכלנים איראנים וקרן המטבע העולמית לצמצם את הסובסידיות על דלק ולהמירן בתשלומי העברה ממוקדים. אם המהלכים יביאו לצמצום צריכת הדלק ולהתייעלות כלכלית, הדבר עשוי לסייע בתהליך ההסתגלות ההדרגתית של המשק האיראני למשטר הסנקציות. זאת, בהמשך לצעדים שכבר ננקטו על-ידי הממשלה לצמצום התלות בהכנסות המדינה מנפט ולייצוב שער המטבע המקומי (ריאל) ביחס לדולר האמריקאי.
• במישור הפוליטי - עשויה החלטת הממשלה להחליש עוד יותר את מעמדו הרעוע ממילא של הנשיא רוחאני. דוברי הממשלה הדגישו אומנם, כי ההחלטה לעלות את מחירי הדלק התקבלה בפורום ראשי שלוש הרשויות (המבצעת, המחוקקת והשופטת). עם זאת, מתנגדי הנשיא בימין השמרני הזדרזו לנצל את ההחלטה ואת המחאה המתפשטת כדי לתקוף את הנשיא ואת מדיניותו. הם טענו, כי ההחלטה אינה חוקית משום שהיא מחייבת את אישור המג'לס וכי התקבלה בעיתוי שגוי, שכן אזרחי איראן סובלים כבר כיום ממצוקות כלכליות מחריפות ומאינפלציה של כ-40 אחוזים. הגם שהסיכוי לבטל את ההחלטה נראה קלוש, במיוחד לאור הצהרת התמיכה מצד ח'אמנהאי, ניכר כי בכוונת מבקרי הנשיא לנצל את המחאה הגוברת על מנת להגביר את מאמציהם לפגוע במעמדו הפוליטי והציבורי, במיוחד לקראת הבחירות הפרלמנטריות הצפויות בפברואר 2020. בחירות אלה יהיו מבחן כוח משמעותי לשני המחנות הפוליטיים המרכזיים: המחנה הפרגמטי והימין השמרני, לקראת הבחירות לנשיאות איראן הצפויות בקיץ 2021.

נראה, כי המחאה הנוכחית מגבירה את תחושת האיום מצד המשטר האיראני, במיוחד לנוכח התמשכות המחאה בעיראק ובלבנון, ומחזקת את הכרתו בצורך להגביר את המאמץ לדכא כל איום פוטנציאלי על יציבותו. להערכתנו, המשטר נערך בשנים האחרונות לאפשרות של חידוש המחאה, מחזיק בידיו יכולות דיכוי משמעותיות ומוכן לעשות בהן שימוש במקרה הצורך. יכולות אלה יעילות במיוחד לנוכח הקושי להפוך את המחאה לתנועה מאורגנת ובעלת הנהגה, שיכולה להציע חלופה פוליטית למשטר הנוכחי. המשטר גם נהנה כבעבר מהיכולת להסיט לפחות חלק מהביקורת הציבורית כלפי הממשלה ולהציג את הנשיא כאחראי למשבר הכלכלי. אף על-פי כן, גל המחאה שב ומצביע על עוצמת התסכול הציבורי והוא ניזון מחוסר אמון גובר מצד האזרחים כלפי השלטונות ומכישלונם לספק פתרונות יעילים למצוקות האזרחים.

בסיכומו של דבר, שלטונות איראן ניצבים כיום בפני דילמה מורכבת. מחד גיסא, הם מחויבים לצעדי צנע והתייעלות כלכלית כדי לצמצם את הגרעון התקציבי תוך מתן מענה להשפעת הסנקציות. מאידך גיסא, צעדים אלה עלולים להגביר את מצוקתם הכלכלית של האזרחים ולהעצים את המחאה העממית. חרף מציאות זו, לא נראה בשלב זה כי בכוונת ההנהגה האיראנית להיכנע לדרישות הממשל האמריקאי או לשנות את הערכתה כי יש ביכולתה להמשיך במאמצים "למשוך זמן" לכל הפחות עד למועד הבחירות הבאות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 2020.