תקציר

מחקר זה מתחקה אחר מוסד החמולה ברצועת עזה מהתקופה העות'מאנית ועד ימינו, ומנתח אותו כרכיב כוח חי, דינמי וסתגלן שחזר במלחמת חרבות ברזל לתפקד כרשת הביטחון, האכיפה וחלוקת המשאבים המרכזית בשטח. על רקע פיצול הרצועה ב־2026 סביב "הקו הצהוב", צמיחת המיליציות החמושות במזרח מול "וטו האלימות" של חמאס במערב, וקריסת הרשויות המקומיות, המחקר מציג את "המודל המשולש" ומתווה כיצד ניתן לשלב את החמולות באופן מבוקר במנגנוני השיקום והמנהל הטכנוקרטי (במסגרת תוכנית טראמפ) – תוך הצבת תמרור אזהרה: בהיעדר מעטפת מוניציפלית ובינלאומית רחבה, כל ניסיון להפוך את החמולות לריבון לאומי עצמאי יוביל לאנרכיה ול"סומליזציה" של הרצועה.

מטרות המחקר:

•ניתוח סוציולוגי והיסטורי: בחינת השתנות החמולות על ציר זמן היסטורי ודמוגרפי, וכן תפקודן וכושר הסתגלותן במצבי קונפליקט ובתנאי קיצון משתנים ותחת משטרים שונים לאורך ההיסטוריה. פרק מיוחד מוקדש לחמולות במהלך מלחמת חרבות ברזל.

•טיפולוגיה ומיפוי עוצמה: סיווג החמולות, מיפוי וסריקת מוקדי הכוח והמשאבים בין משפחות האליטה העירונית (אַעְיַאן), פלאחים כפריים, המוני פליטים במחנות ושבטים בדואיים.

•ניתוח תמורות שחוללה מלחמת חרבות ברזל והממשק המוניציפלי: בחינת צמיחתן של ״כלכלת המחסור״ והמיליציות החמולתיות (2024 – 2025), ויחסי הגומלין ביניהן לבין 25 הרשויות המקומיות (העיריות) במסגרת מודל ״קבלן המשנה״.

•תיקוף ״המודל המשולש״ והערכה תרחישית: הערכת כוחן הפוליטי והצבאי של החמולות אל מול השלטון המרכזי והתערבויות חיצוניות (המודל המשולש שפותח במסגרת מחקר זה), ובחינת תפקודן על פי ארבעה תרחישי עתיד בהקשר של ׳תוכנית טראמפ׳.

•גיבוש המלצות אופרטיביות: יצירת מתווה פרגמטי לשילוב מבוקר של חמולות במנגנוני המנהל האזרחי והשיקום, במסגרת תוכנית 20 הנקודות של טראמפ ובהובלת ממשלת הטכנוקרטים – הוועדה הלאומית לניהול רצועת עזה (NCAG) – תוך ניהול סיכונים מול ״וטו האלימות״ של חמאס. שאלות המחקר המרכזיות:

•מהם תפקידן ומעמדן של החמולות ברצועת עזה כחלופה או כהשלמה למשילות הרשמית בתקופות של יציבות ומשבר, על רקע זעזועי המלחמה ויישומה של תוכנית טראמפ?

•כיצד משפיעים המעברים השלטוניים ההיסטוריים על מעמד החמולות, ומהו המכניזם הפנימי שאפשר להן לשמר אוטונומיה פונקציונלית מול משטרים טוטליטריים, אידיאולוגיים או זרים?

•כיצד השפיעה היחלשות הריבונות המרכזית ומשילות חמאס על יכולת ההתארגנות הצבאית של החמולות העיקריות, על צמיחתן של מיליציות חמושות באזורי החיכוך ועל התבססות ״הדילמה המדממת״ במערב הרצועה?

•מהם אופן הממשק הנוכחי ויחסי הגומלין בין פקידות הרשויות המקומיות ששרדה לבין המבנים החמולתיים בשטח, וכיצד הם מתווכים מול ארגוני סיוע בינלאומיים (WFP, UNICEF)?

•מהו פוטנציאל הקואופטציה וההשתלבות של החמולות בתוך ה־ National Committee for the Administration of Gaza – המנהל האזרחי הטכנוקרטי המוצע במסגרת תוכנית 20 הנקודות כחלופה לשלטון חמאס ביום שאחרי?

הטיעון המרכזי

נקודת המוצא לניתוח היא שהחמולה היא אבן יסוד קבועה, מוצקה ועמידה במבנה החברתי הפלסטיני, שלא ניתן להתעלם ממנה. ככל שהשלטון המרכזי נחלש, נשחק או מאבד את יכולת האכיפה הריבונית שלו, מתחולל במרחב תהליך אוטומטי ומיידי של ״רה־חמוליזציה״ אקטיבית, שבמסגרתה המשפחות מנכסות לעצמן סמכויות ריבוניות מובהקות (שיטור מקומי, שפיטה, חלוקת משאבים ואבטחה).

על בסיס ״המודל המשולש״ המוצע, כל הסדר עתידי, מנגנון שיקום או ניהול אזרחי ברצועת עזה יחייב שילוב טקטי ומקצועי של החמולות במנגנונים המוניציפליים והביורוקרטיים המודרניים. עם זאת, בשל אופיין הסקטוריאלי, המקומי, המפוצל והאנוכי המובנה של המשפחות, עוצמה גולמית זו אינה יכולה בשום אופן להתגבש לכדי הנהגה לאומית יציבה או חלופה שלטונית כוללת. כל ניסיון להמליך את החמולות כריבון לאומי עצמאי (במודל ״אגודות הכפרים 2.0 ״) צפוי להוביל לחוסר לגיטימיות לאומית, למאבקי כוח פנימיים, לאנרכיה מוחלטת ול״סומליזציה״ של הרצועה, וללא מערכת מנהל אזרחית רחבה המבוססת על פקידות עירונית ובגיבוי שחקנים חיצוניים, הניסיון נידון לכישלון.

מבנה המחקר