"סנכרון שעונים": השעון המדיני, השעון הטכנולוגי ומה שביניהם

בהופעתו האחרונה של ראש המוסד, מאיר דגן, בוועדת החוץ והביטחון הוא טען, כי האיראנים ממשיכים לחתור להשגת יכולות גרעיניות כיעד אסטרטגי, אך "הם נתקלים בקשיים מרובים ממה שהם צפו, ולא מצליחים להתקדם טכנולוגית כפי שרצו".[1] לא ברור מדבריו האם הכוונה לקשיים טכניים מבית או שמדובר בקשיים "תוצרת חוץ", כלומר התערבות חיצונית שנועדה להשפיע על לוחות הזמנים להשגת פצצה. גם יועצו של אובמה לבקרת נשק ולפרוליפרציה, גרי סיימור, טען לאחרונה כי ישנו "עיכוב משמעותי בתהליך העשרת האורניום מה שמשפיע על יכולתה של איראן לייצר נשק גרעיני".[2]

בכל האמור לתוכנית הגרעין של איראן ישנם כמה "שעונים" בהם ראוי להתבונן, בראשם: "השעון המדיני" ו"השעון הטכנולוגי". ברור שהשעון הראשון מפגר אחר השני שכמעט השלים את סיבובו. אך המאבק החשאי – שנועד לשבש ולעכב כל התקדמות טכנולוגית ושמתנהל מזה זמן במקביל ל"סיכול המדיני" – משפיע יותר מבעבר, ואולי יותר מכל אמצעי אחר, על לוח הזמנים להשגת יכולת גרעינית באיראן. מאמר זה עומד על המשמעויות של דרך פעולה זו על ההתמודדות עם איראן. זאת, מתוך הבנה, שליכולת להשפיע על לוחות הזמנים להשגת יכולת גרעינית באיראן יש משמעות קריטית בכל האמור לפיתוח המענים – המדיניים והצבאיים – שנועדו למנוע זאת ממנה.

בין הטלת סנקציות, שיעילותן בוודאי ברמתן הנוכחית, למעשה מוצתה, לבין פעולה צבאית שמחיריה מוערכים כגבוהים (לעיתים יתר על המידה), קיים עוד "ארגז של כלים", גם אם מוגבל ונקודתי מטבעו, בו ניתן לעשות שימוש. ואכן, בשנים האחרונות הופיעו דיווחים רבים בתקשורת על עריקה של בכירים איראניים, בהם מדענים [3]("Brain-drain Project") כמו גם חבלה שיטתית בתשתית הגרעינית על אדמת איראן (פגיעה ברשת החשמל והמחשבים במטרה לפגוע בתהליך העשרת האורניום)[4] ו"טיפול" אחר בציוד המשמש את התכנית.

מעבר לתרומה בעיכוב התוכנית (שהיא זמנית ומוגבלת לאור יכולתם המוכחת של האיראנים להתגבר על תקלות קודמות), לגרימת תקלות מכוונות על ידי "יד נעלמה" יש אפקט פסיכולוגי לא מבוטל: היא משדרת לאיראן כי תוכניתה פרוצה ונגישה למערב. היא עשויה לנטוע ספק ולגרום לאיראן להאמין שכל תקלה שישנה בציוד נובעת מהתערבות חיצונית. גם ההדלפות של ידיעות בנושא תורמות תרומה לא מבוטלת "לפרנויה" האיראנית, ממש כמו חבלה בפועל. פעולות אלו עשויות גם ליצור מחלוקת בין אלו האמונים על הפיתוח לבין המשטר האיראני. ולראיה, נטען כי מאחורי פיטוריו לפני שנה של ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן, אגזאדה, היא האשמתו בתקלות החוזרות ונשנות בנתנז.

דרך הפעולה החשאית עשויה לפגוע בנחישות האיראנית, לגבות ממנה מחיר יקר ולאותת לה כי ייטב לה אם תגמיש את עמדותיה. פעולה חשאית נחושה, נהנית כך נראה, מכל העולמות: היא מגבירה את הלחץ על איראן באופן ניכר בהשוואה לסנקציות תוך שאין היא מביאה לאותם "מחירים" שפעולה צבאית לתקיפת מתקני הגרעין עלולה להביא. יתכן ובראיית האמריקאים, שעל פי הדיווחים המובילים את המערכה הגברת המאמצים החשאיים נגד תוכנית הגרעין האיראנית "קונה" זמן יקר, מאפשרות לסנקציות לפעול את פעולתן, למרבית חייליה לצאת מעיראק, ועשוייה להיות כלי נוסף בשכנוע מקבלי ההחלטות בישראל לא למהר ולהפעיל אופציות אחרות.

פגיעה חשאית במרכיבים שונים של תוכנית הגרעין האיראנית עשויה להיות אטרקטיבית עבור אלו שמבקשים להימנע מפעולה צבאית. יתכן ובראייתם, ביכולתה להגביר את הלחץ על איראן להסכים להצעות פשרה ולאפשר, כאמור, להכין פתרונות מדיניים וכלכליים שיאפשרו התמודדות טובה יותר מולה. אגב, לא מן הנמנע כי התערבות חיצונית שכזו, בוודאי בקנה מידה רחב, רק תגביר את הנחישות האיראנית ואת קצב ההתקדמות האיראנית. בכלל, לא ברור אם לסוכנויות הביון במערב יכולות מספקת כדי להוביל מערכה בסדר גודל שכזה – וככל שהיא יותר נרחבת כך יתרונותיה מתמוססים. יתר על כן, פעולה "שקטה" שהשתבשה עשויה לגרום לנזק מדיני לא מבוטל ולפגיעה במאמץ כולו.

האם פעילות זו אכן מעכבת את התקדמותה של איראן? סביר שכן אם כי לא ברור בכמה זמן. יתכן ואותם כשלים שמעכבים כעת את תוכנית הגרעין האיראנית כבר נלקחו בחשבון בהנחת העבודה של שירותי הביון המערביים או שהם זניחים ביחס להיקף המיזם האיראני: איראן בונה תשתית גרעינית באופן רוחבי, תחת עקרונות של יתירות, פיזור ומיגון במגוון אתרים – גלויים וחשאיים, אזרחיים וצבאיים.

בשנה האחרונה החלו לנוע, בכיוונים מנוגדים, גם מחוגי "שעון שינוי המשטר" (תנועה איטית ומהוססת) ו"שעון חסינות תוכנית הגרעין" (תנועה מהירה ונחושה). המשטר אומנם טיפל במחאה שפרצה לאחר הבחירות לנשיאות ביוני שעבר ביעילות ועצר את תנופתה. אך המשך הדיכוי הברוטאלי עשוי להביא איראנים רבים המתנגדים למשטר הנוכחי והקורעים תחת הנטל הכלכלי, ביניהם כאלו הקשורים לתכנית הגרעין, "לעבור צד" ולסייע למערב בעצירת התוכנית. במקביל, "חסינות" התכנית לפגיעה על-ידי פעולה צבאית עולה ככל שהזמן חולף. זאת, בעיקר הודות לשיפור במיגון האקטיבי והפאסיבי של האתרים השונים – במצב זה חדירות מודיעינית הופכת למשמעותית יותר ככלי לעיכוב התכנית.

יתכן ש"השעון הטכנולוגי" קרוב כל כך לסיום, עד כי אין כמעט סיכוי למנוע מאיראן מלהשיג את יעדה. עם זאת, יש ערך ביצירת אילוצים על ההתקדמות האיראנית גם אם וכאשר היא תעבור את הסף. מעבר ליכולת לעכב ולשבש כל התקדמות, דרך פעולה זו מצליחה "לגבות מחיר" לא מבוטל מהמשטר האיראני – ללא שהיא פוגעת בעם האיראני – והיא עשויה, לאלו שעדיין מאמינים ברעיון ההידברות, "לשכנע" את איראן לחזור לשולחן הדיונים ואולי להגמיש את עמדתה. מאידך, ככל שפעולות אלו אפקטיביות יותר, כך הן עשויות לגרום לאיראן לנקוט בעמדה תקיפה יותר. תגובות איראניות חריפות כמו פגיעה בשיתוף הפעולה שלה עם סבא"א (כבר מתרחש) ואף סילוק הפקחים מתחומה יביא לאיבוד מכשיר חשוב למעכב אחר פעולותיה של איראן.

נראה כי המערב טרם החליט אלו מחירים הוא מוכן לשאת כדי למנוע מאיראן לחצות את הסף הגרעיני. פעולות חשאיות אפקטיביות עשויות להאריך את המרחק של איראן לסף ולהעניק זמן נוסף למקבלי ההחלטות לשקול דרכי פעולה נוספות. עם זאת, יש להישמר ממתן בלעדיות לדרך פעולה זו, הרי לא מדובר בפתרון קסם – כבר הוכח שאין כזה. יתרונה של דרך פעולה זו הוא בשילובה כחלק ממכלול של אמצעים, מדיניים וכלכליים. ניתן להעריך כי היא כבר גובה מחיר מהמשטר האיראני, אך הוא עתיד לדבוק במדיניותו אם הוא יעריך כי הדרך להשלמת תוכנית הגרעין לא ארוכה והמחיר שהוא עשוי לשלם אינו יקר דיו.

ככלל, קשה, אולי אף בלתי ניתן, למנוע – לאורך זמן – מאיראן את השגת היעד, בוודאי שכך אם יש שימוש מוגבל באמצעים מדיניים וכלכליים. מאידך, ניתן להשפיע על מערכת השיקולים שלה, אם ומתי "לפרוץ" לעבר יכולת גרעינית צבאית. חבלה בקנה מידה תעשייתי היא דרך נוספת להאט את "השעון הטכנולוגי" ללא "טביעת אצבע" ומבלי להתמודד עם ההשלכות של פעולה צבאית "רועשת", זאת בתנאי שדרך זו אכן משיגה תוצאות מוחשיות.

[1]  מעריב, 2.6.2010.

[2] AP, 11.5.2010.

[3] The New York Times, 10. 6. 2010.

[4] .The New York Times, 11. 1. 2009