הפוסט שפרסם הנשיא טראמפ בלילה האחרון מסמן עליית מדרגה נוספת במערכה מול איראן. האולטימטום שהציב לטהראן, לפתוח בתוך 48 שעות את מצרי הורמוז, והאיום לפגוע בתשתיות חשמל מרכזיות באיראן אם לא תיענה, מלמד כי מבחינת וושינגטון המערכה כבר אינה מתנהלת רק סביב שחיקת יכולותיה הצבאיות והגרעיניות של איראן. בשלב זה, מדובר גם בשאלת ההרתעה והאמינות הנשיאותית. לאיום הזה יש להתייחס ברצינות, בין היתר משום שהוא מגובה גם בהמשך תגבור הכוחות האמריקאיים במרחב ובבחינה של חלופות צבאיות להבטחת חופש השיט במפרץ.
עם זאת, האולטימטום אינו בהכרח מעיד על כך שטראמפ בחר במסלול של הסלמה מלאה. סביר יותר שהוא מבקש קודם כל למקסם את האיום עצמו: להפעיל לחץ על איראן, לשדר נחישות כלפי שותפותיו ויריביו, ובו בזמן לשמר לעצמו חופש תמרון בין אכיפה צבאית, בלימה חלקית או הסדרה מוגבלת. גם ההחלטה האמריקאית לאפשר למשך 30 יום מכירה ואספקה של נפט איראני שכבר נמצא בים, מהלך שנועד להוסיף לשוק כ־140 מיליון חביות, ממחישה כי הבית הלבן פועל לא רק לפי היגיון של הסלמה אלא גם מתוך לחץ לבלום את הזינוק במחירי האנרגיה ואת המחיר הפוליטי הפנימי הנלווה לכך.
מנגד, גם איראן אינה מאמצת דפוס של בלימה, אלא של הסלמה נגדית. תגובתה לאולטימטום האמריקאי כללה איום מפורש לפגוע בתשתיות אמריקאיות ובתשתיות של בעלות ברית אזוריות, ובימים האחרונים היא כבר הוכיחה נכונות להרחיב את זירת הפגיעה באמצעות תקיפות נגד מתקני אנרגיה במפרץ ושיגורים לעבר ישראל. במובן זה, המערכה הולכת ומקבלת אופי של מאבק הדדי: כל העלאת מדרגה מצד וושינגטון או ירושלים נענית בניסיון איראני להוכיח כי גם לטהראן נותרה יכולת להכאיב, לשבש ולגבות מחיר.
ואולם, גם אם טראמפ יצליח לכפות פתיחה מחודשת של הורמוז, יישארו בעינן שאלות היסוד של המערכה ובעיקר עתידו של מלאי האורניום האיראני המועשר ל־60% שקבור מחתת לקרקע, כל הנראה, במספר יעדים. במקביל, התמונה המצטברת מצביעה על כך שהמשטר בטהראן לא קרס, וכי גם לאחר פגיעה קשה ביכולותיו הוא עודנו מסוגל לתפקד, להגיב ולהסלים.
מכאן שהמערכה הנוכחית כבר אינה רק על הגרעין, על חופש השיט או על מחירי הנפט. היא הפכה גם למבחן של אמינות, כוח עמידה ויכולת כפייה. טראמפ מבקש בשלב זה לשמר לעצמו את כל האופציות, אך ככל שהעימות מתמשך ומתרחב, כך גובר הסיכון שהמאבק על ההרתעה והיוקרה יהפוך בהדרגה למרכיב מרכזי לא פחות מן היעדים האסטרטגיים המקוריים.
הפוסט שפרסם הנשיא טראמפ בלילה האחרון מסמן עליית מדרגה נוספת במערכה מול איראן. האולטימטום שהציב לטהראן, לפתוח בתוך 48 שעות את מצרי הורמוז, והאיום לפגוע בתשתיות חשמל מרכזיות באיראן אם לא תיענה, מלמד כי מבחינת וושינגטון המערכה כבר אינה מתנהלת רק סביב שחיקת יכולותיה הצבאיות והגרעיניות של איראן. בשלב זה, מדובר גם בשאלת ההרתעה והאמינות הנשיאותית. לאיום הזה יש להתייחס ברצינות, בין היתר משום שהוא מגובה גם בהמשך תגבור הכוחות האמריקאיים במרחב ובבחינה של חלופות צבאיות להבטחת חופש השיט במפרץ.
עם זאת, האולטימטום אינו בהכרח מעיד על כך שטראמפ בחר במסלול של הסלמה מלאה. סביר יותר שהוא מבקש קודם כל למקסם את האיום עצמו: להפעיל לחץ על איראן, לשדר נחישות כלפי שותפותיו ויריביו, ובו בזמן לשמר לעצמו חופש תמרון בין אכיפה צבאית, בלימה חלקית או הסדרה מוגבלת. גם ההחלטה האמריקאית לאפשר למשך 30 יום מכירה ואספקה של נפט איראני שכבר נמצא בים, מהלך שנועד להוסיף לשוק כ־140 מיליון חביות, ממחישה כי הבית הלבן פועל לא רק לפי היגיון של הסלמה אלא גם מתוך לחץ לבלום את הזינוק במחירי האנרגיה ואת המחיר הפוליטי הפנימי הנלווה לכך.
מנגד, גם איראן אינה מאמצת דפוס של בלימה, אלא של הסלמה נגדית. תגובתה לאולטימטום האמריקאי כללה איום מפורש לפגוע בתשתיות אמריקאיות ובתשתיות של בעלות ברית אזוריות, ובימים האחרונים היא כבר הוכיחה נכונות להרחיב את זירת הפגיעה באמצעות תקיפות נגד מתקני אנרגיה במפרץ ושיגורים לעבר ישראל. במובן זה, המערכה הולכת ומקבלת אופי של מאבק הדדי: כל העלאת מדרגה מצד וושינגטון או ירושלים נענית בניסיון איראני להוכיח כי גם לטהראן נותרה יכולת להכאיב, לשבש ולגבות מחיר.
ואולם, גם אם טראמפ יצליח לכפות פתיחה מחודשת של הורמוז, יישארו בעינן שאלות היסוד של המערכה ובעיקר עתידו של מלאי האורניום האיראני המועשר ל־60% שקבור מחתת לקרקע, כל הנראה, במספר יעדים. במקביל, התמונה המצטברת מצביעה על כך שהמשטר בטהראן לא קרס, וכי גם לאחר פגיעה קשה ביכולותיו הוא עודנו מסוגל לתפקד, להגיב ולהסלים.
מכאן שהמערכה הנוכחית כבר אינה רק על הגרעין, על חופש השיט או על מחירי הנפט. היא הפכה גם למבחן של אמינות, כוח עמידה ויכולת כפייה. טראמפ מבקש בשלב זה לשמר לעצמו את כל האופציות, אך ככל שהעימות מתמשך ומתרחב, כך גובר הסיכון שהמאבק על ההרתעה והיוקרה יהפוך בהדרגה למרכיב מרכזי לא פחות מן היעדים האסטרטגיים המקוריים.