מלחמת רוסיה–אוקראינה, המתנהלת זה כחודשיים, עודנה בעיצומה. עד לפני כשבועיים התקיים משא ומתן בין שתי המדינות, שהגיעו ביניהן להסכמות מסוימות. עם זאת, רוסיה הכריזה על השלב השני לפלישה, שהחל ב-19 באפריל, ונראה כי המשא ומתן לא יחודש בשבועות הקרובים. נשאלת אפוא השאלה, כיצד תימשך המערכה ומה עשוי להשפיע על סיומה ותוצאותיה. בשלב זה ניתן להעריך, כי סיומה של המלחמה ייקבע בשבועות הקרובים בהתאם להצלחות או לחילופין הכישלונות הצבאיים של רוסיה באוקראינה.
אחד המרכיבים היותר חשובים במלחמה שכפתה רוסיה על אוקראינה הינו כושר העמידה המפתיע של החזית האזרחית, המונעת מרוסיה לממש את יתרונה הצבאי ולהכריע את המערכה. העורף האזרחי נבנה מחדש לאחר הסבב הקודם של 2014 והוא מתפקד בצורה מרשימה על בסיס הגיוס הכללי של הגברים, ההתנדבות המגוונת של אזרחים רבים לשלל משימות לאומיות ומקומיות, כולל לחימה בפולש במסגרות של ההגנה המרחבית. כל זאת, על בסיס של נרטיב לאומי אותו מעצב בהצלחה משטרו של זלנסקי, למרות השסעים ההיסטוריים הקיימים בין אוקראינים לרוסים ומיעוטים אחרים. מנגד, בצד ההישגים הניכרים, המודגשים היטב על...
לפני שלושים שנה, בשנת 1991 , ישראל וברית המועצות חידשו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן, אשר נותקו ב־ 1967. מאז חידושם מתאפיינים היחסים בין המדינות בדינמיקה חיובית, חרף ניגודי אינטרסים רבים. בבסיס הקשר עומדת היסטוריה משותפת: החל מהתרומה הסובייטית להקמת המדינה ולניצחון צה"ל במלחמת העצמאות, עבור ביריבות בימי המלחמה הקרה וכלה בשנים האחרונות שב הן רוסיה וישראל, כל אחת בדרכה, פועלות לעצב מחדש את מקומן בעולם.
קובץ מאמרים זה נכתב על ידי מיטב המומחים בישראל, ברוסיה ובארצות הברית במטרה להתבונן ביחסים בין המדינות כיום. הוא מציג את האדנים...
על אדמת אוקראינה מתנהלת לחימה עזה, אך עד כה לא הצליחו כוחות רוסיה לכתר את הבירה קייב ולבודדה. ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי פועלים בתגובה בתאום מלא ומתמקדים בשלושה מישורים: בידודה הכלכלי והמדיני של רוסיה, העברת סיוע צבאי לאוקראינה וחיזוק ההערכות הצבאית של מדינות ברית נאט"ו. כבר בשלב זה ברור שהמהלך הרוסי מטלטל את הסדר העולמי הקיים מאז תום מלחמת העולם השנייה, וסביר כי יגרור היערכות מחודשת של השחקנים הבינלאומיים השונים בכלל, ושל מדיניות הביטחון של נאט"ו ומדיניותה כלפי רוסיה בפרט. על ישראל לקחת בחשבון כי בזירה...
הודעה משותפת שפרסמו נשיאי סין ורוסיה בתום פגישתם שנערכה ב-4 בפברואר מחדדת את המסקנה כי בניגוד למלחמה הקרה בגלגולה הקודם, כאשר במרבית שנותיה ניהלו שתי מדינות אלה מדיניות שונה מול ארצות הברית, בגלגולה החדש של מלחמה זו הן מגבשות חזית אחידה נגדה. הממד האידאולוגי שהפריד ביניהן הוחלף במערכת אינטרסים לאומיים-מדיניים, כלכליים וצבאיים דומים במידה רבה. בסבב הראשון של המלחמה הקרה, כשארצות הברית היא צד למתרס, קל היה לישראל לבחור צד. ואילו בסבב החדש יהיה תהליך קבלת ההחלטות הנוגעות ליחסיה עם סין, רוסיה וגם עם ארצות הברית מורכב יותר.
על רקע החלטת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להסיג כוחותיו מהחבל הכורדי מיהרו התקשורת הבינלאומית ופרשנים רבים להכתיר את רוסיה כ"מנצחת הגדולה" בסוריה, ולהציגה, כמי שנהנית בה מיד חופשית. מפגשי הפסגה הרבים שקיים לאחרונה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עם מנהיגים במזרח התיכון הוצגו כרצף עדויות להתקפלות אמריקאית וכניסה רוסית לכל סדק שוושינגטון מפנה באזור. עם זאת, השחקנים האזוריים אינם ממהרים להתנתק מוושינגטון, מזהים את מגבלות כוחה של מוסקבה באזור ומנצלים את קשריהם המתרחבים עם רוסיה לשיפור כוח המיקוח מול ארצות הברית. בפועל, הכורדים הסוריים...
מפגש היועצים לביטחון לאומי של ארצות הברית, רוסיה וישראל, שהתקיים בירושלים, היה שלב ראשון בחידוש שיתוף הפעולה בין וושינגטון למוסקבה בסוגיות מזרח תכוניות, ובראשן האתגר האיראני והסדרה עתידית בסוריה. היועצים האמריקאי והישראלי ניסו ללחוץ על מוסקבה לצמצם את הסיוע לאיראן והתמיכה בה תמורת הקלה בסנקציות מערביות המוטלות עליה. רוסיה מצידה חותרת למצב את עצמה כמתווכת בין ארצות הברית וישראל לאיראן במכלול נושאים, מסוגיית הגרעין ועד השפעה אזורית. התקיפה האווירית הישראלית שבוצעה נגד מטרות איראניות בסוריה שבוע לאחר המפגש הייתה עדות לכך שרוסיה לא סיפקה...
פגישת היועצים לביטחון לאומי של ארצות הברית, רוסיה וישראל בסוף יוני היא הישג למדיניות ישראל, שמנווטת בין האינטרסים של מוסקבה ושל וושינגטון וממצבת עצמה כגורם בדיאלוג בין המעצמות בנושא עתיד סוריה והמעורבות האיראנית במדינה. מצד וושינגטון ומוסקבה זהו צעד נוסף במסגרת המאמצים להדק את השיח ולמקדו בסוגיות שבמחלוקת. בחירת המגרש הישראלי נועדה להדגיש את ייעודו האזורי, וכן אפשר שלארצות הברית ורוסיה יש עניין להביע תמיכה בישראל – הן בהקשר סוריה והן בהקשר איראן. לישראל מצדה עניין להיות משולבת בדיונים, אלא שבתוך כך ייתכן שהיא נוטלת על עצמה גם סיכון...
יותר משבועיים לאחר ביקור ראש הממשלה במוסקבה, עדיין לא נמסר לציבור בישראל מידע אמין על אודות הסוגיות החשובות ביותר ביחסים עם רוסיה בקשר לסוריה והנוכחות האיראנית בשטחה: האם יש שינוי במנגנון "מניעת החיכוך" בין ישראל לרוסיה? האם ראש הממשלה הצליח לשכנע את פוטין לא להעביר את סוללות ה-300S המוצבות בסוריה לשליטה סורית? האם הצמצום בתקיפות ישראל בסוריה היא תוצאה של הפסקת מאמצי ההתבססות האיראניים, או תוצאה של דרישה רוסית? מה המשמעות של היוזמה לכונן ועדה משותפת עם ישראל להרחקת ה"כוחות הזרים" מסוריה? המאמר מציב זו מול זו שתי...
המפגש המתוכנן בין נשיאי ארצות הברית ורוסיה בשולי פסגת מדינות ה-G-20 בוטל ברגע האחרון על ידי הנשיא דונלד טראמפ. ביטול המפגש המתוכנן בבואנוס איירס המחיש ביתר שאת את השפל שבה מצויה מערכת היחסים בין ארצות הברית לרוסיה, כאשר ברקע משבר מתמשך ביחסים ביניהן. משום שנמוך הסיכוי שבטווח הזמן הקרוב יעלה בידי ארצות הברית ורוסיה לגבש פתרונות למחלוקות ביניהן, על ישראל להיערך לאפשרות שמתיחות זו תשפיע על מרחב התמרון וחופש הפעולה שלה ביחס לאינטרסים שהיא מעוניינת לקדם, בדגש על ההתמודדות עם הנוכחות האיראנית בסוריה.
הפלת המטוס הרוסי מדגם Il-20 על ידי סוריה בליל ה-17 בספטמבר התפתחה לאחת התקריות המורכבות במסגרת יחסי רוסיה-ישראל, לפחות מאז תחילת ההתערבות הרוסית בסוריה באוקטובר 2015. במהלך תקיפה ישראלית באזור לטקיה, סוללת 5-SA סורית פגעה במטוס מודיעין רוסי, שהתרסק לים על 15 אנשי צוותו. למרות שהסורים הם אלו שכשלו בזיהוי המטוס הרוסי, רוסיה בחרה להאשים את ישראל בתקרית. עם זאת נראה שלשני הצדדים, רוסיה וישראל, יש עדיין אינטרס בסיסי בהמשך ההבנות בסוריה ומערכת היחסים הטובה ביניהם, והדבר יאפשר להם ליישר את ההדורים. לצד זה התקרית עלולה להגביל את חופש הפעולה...
פסגת טראמפ-פוטין עמדה בסימן ניסיונותיו של הנשיא דונאלד טראמפ לגמד את ההאשמות האמריקאיות כי רוסיה התערבה בבחירות לנשיאות וכן שיקפה את מאמציו ומאמצי ולדימיר פוטין לייצר שיח אינטימי ביניהם, שיביא לחידוש הדיאלוג בין שתי המדינות. בפועל, ספק אם המפגש הביא להסכמות בשורה הארוכה של הנושאים שהוצבו על סדר היום. בסוגיית סוריה, פוטין ציין כי הוא וטראמפ סיכמו להבטיח את ביטחונה וגבולה של ישראל, בהתאם להסכם הפרדת הכוחות משנת 1974. עם זאת, ספק רב האם בהמשך לפסגה יקודם שינוי משמעותי במאזן ההתפתחויות בסוריה, שיהיה בו כדי להבטיח את מימוש היעד האסטרטגי...
