פרסומים
מבט על, גיליון 760, 29 באוקטובר 2015
עקבו אחרינו בגוגל
בספטמבר 2015 הגישה ערב הסעודית בקשה להעביר למגרש ניטראלי את משחקה מול הנבחרת הפלסטינית במסגרת מוקדמות מונדיאל 2018. הסעודים סירבו להגיע לאצטדיון פייסל אל-חוסייני שבכפר א-ראם בפאתי ירושלים. העילה הרשמית – "פורס מז'ור". הפלסטינים ניסו לשכך את החששות שהעלתה ערב הסעודית מפני האפשרות ששחקני נבחרתה יידרשו במעבר הגבול לפעולות הכרוכות בנורמליזציה, ובפרט החתמת דרכוניהם בחותמות ישראליות. ואולם, ערב הסעודית התעקשה על קיום המשחק מחוץ לרשות הפלסטינית ודחתה את נוסחאות הגישור המוצעות – דבר שהוביל להחרפה הדרגתית של הטון הפלסטיני הרשמי נגדה. הוויכוח עם ערב הסעודית חשף את השניות בעמדתם של הפלסטינים בנושא הנורמליזציה עם ישראל, ומעבר לכך, בשאלת ההפרדה בין ספורט ופוליטיקה. פיפ"א מאיימת בצעדי ענישה נגד נבחרת ערב הסעודית אם תמאן להופיע למשחק שאמור להיערך לבסוף ב-5 בנובמבר בא-ראם – יש לחכות ולראות אם יהיה בהם די כדי לשנות את עמדתה בנושא.
שאלת הנורמליזציה בין מדינות ערב לישראל העמידה את הרשות הפלסטינית מאז הקמתה בדילמה. מצד אחד, הרשות תלויה ביחסי גומלין "נורמליים" עם ישראל, במיוחד במישורים הביטחוני והכלכלי, הכרוכים באינטראקציה יומיומית בין הצדדים. מסיבה זו, הפרקטיקה הפלסטינית בשאלת הנורמליזציה הייתה מאז הסכמי אוסלו שמרנית פחות משל יתר מדינות ערב, גם אלו החתומות על הסכמי שלום עם ישראל. מצד שני, למרות גמישותם היחסית של הפלסטינים, הם נוהגים לפעול לריסון גילויי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ובמיוחד מדינות המפרץ והמגרב, על מנת לשמרה כמנוף לחץ על ישראל לקראת המשא ומתן על הסכם הקבע. יוזמת המלך הסעודי פהד מ-1981, ובעקבותיה יוזמת המלך עבדאללה, שהעלתה ערב הסעודית ב-2002 (בגלגולה הנוכחי "היוזמה הערבית"), קיבעו את המשוואה שרצו הפלסטינים כאשר התנו את פיתוח היחסים בין מדינות ערב לישראל בכינונו של הסדר שלום כולל.
הקיפאון המדיני בשנים האחרונות הביא להקשחת עמדתם של הפלסטינים בנושא הנורמליזציה, הן במישור הכלכלי והן במישור התרבותי. אפשר שבהשראת תנועת ה-BDS העולמית התרבו הקריאות הפלסטיניות להחרמת סחורות ומוצרים ישראליים, ולעיתים אף ניתנו הטבות רשמיות לעסקים שנמנעו ממכירתם. מפגשים ספורטיביים ישראליים-פלסטיניים שקודמו בעבר במסגרת יוזמות לקירוב לבבות בין העמים מטעם ארגוני שלום ישראליים פחתו והחלו מתויגים כנורמליזציה פסולה. גולת הכותרת בהקשר זה הייתה הסירוב הפלסטיני לקיום משחק ידידות בין ברצלונה לקבוצה ישראלית-פלסטינית משותפת, שהיה אמור להיערך בקיץ 2013. יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, ג'בריל רג'וב, הכריז על הנורמליזציה בתחום הספורט כ"פשע נגד האנושות", שנועד לעמעם את "פשעי הכיבוש", וגינה את הפלסטינים המעורבים בה. לארגוני השלום הישראליים קרא לפעול לפיוס בין העמים בדרכים אחרות, דוגמת מחאה על התנכלויותיה של ישראל לספורטאים פלסטינים.
על אף דבקותה של הרשות הפלסטינית בהתנגדות לנורמליזציה, סוגיה שנותרה שנויה במחלוקת בינה לבין חלק ממדינות ערב נגעה לביקורי משלחות ספורטיביות בתחומה במסגרת אירועי ספורט בינלאומיים. הללו מחייבים מעצם טבעם שימוש במעברי גבול הכפופים לפיקוח ישראלי, אינטראקציה עם פקידות ישראלית ושהייה בשטחים הנמצאים בריבונות ישראל. הפלסטינים ביקשו מאחיהם הערבים לא לכלול ביקורים אלה באיסורים הנוגעים לנורמליזציה, אך לא תמיד נענו בחיוב. טענתם המרכזית הייתה שיש למקד את החרם בישראל גופא ולהימנע ממצב אבסורדי – החרמת הרשות הפלסטינית למעשה, שלילתה מסממן ריבונות כזכות לארח תחרויות בינלאומיות והגליית הספורטאים הפלסטינים ממגרשם הביתי. למשל, בתום המרתון הבינלאומי שערכו הפלסטינים בנובמבר 2013 הדגיש "מושל ירושלים", עדנאן אל-חוסייני, כי השתתפות הספורטאים הערבים בתחרות נועדה "לתמוך באסיר ולא לנהל יחסים נורמליים עם הסוהר". רג'וב הוסיף, כי היעדרות אתלטים ערבים מהמרתון משרתת את "הכיבוש", בכך שהיא מאפשרת לו להסתיר את פשעיו כלפי העם הפלסטיני.
הפולמוס הפלסטיני-ערבי על הנורמליזציה וסייגיה התחדד בספטמבר 2015, עת הגישה ערב הסעודית בקשה להעביר למגרש ניטראלי את משחקה מול הנבחרת הפלסטינית במסגרת מוקדמות מונדיאל 2018. הסעודים סירבו להגיע לאצטדיון פייסל אל-חוסייני שבכפר א-ראם בפאתי ירושלים. העילה הרשמית - "פורס מז'ור" (כוח עליון). בפועל, הנבחרת הסעודית מסרבת להיכנס לתחומי הגדה המערבית, בשל הצורך לעבור לשם כך דרך גשר אלנבי. בעשותם כך, לשיטתם, יכירו בישראל, שעמה אין להם יחסים דיפלומטיים רשמיים. אם יגיעו הסעודים למגרש בא-ראם יהיה זה הישג פוליטי מהמדרגה הראשונה בראיית הפלסטינים, שכן יגביר את התמיכה בעניינם, אך אחרים יכולים לראות בו הישג לישראל, הוכחה לכך שהיא מאפשרת לחיים בגדה להתנהל כסדרם.
הפלסטינים ניסו לשכך בכמה אופנים את החששות שהעלתה ערב הסעודית מפני האפשרות ששחקני נבחרתה יידרשו במעבר הגבול לפעולות הכרוכות בנורמליזציה, ובפרט החתמת דרכוניהם בחותמות ישראליות. במישור הבירוקרטי, הפלסטינים הציעו נוסחאות שיאפשרו לסעודים להגיע למשחק "ללא כל מגע עם הכיבוש ובאמצעות אשרות מטעם הרשות הפלסטינית". במישור הסמלי, הפלסטינים הבהירו, כי ביקור הנבחרת הסעודית לא זו בלבד שלא ייחשב ביטוי של נורמליזציה, אלא ייזקף לזכות הסעודים בתור צעד "המעניק חיזוק לאחיזה הפלסטינית באדמת פלסטין ומהווה סטירת לחי לכיבוש [הישראלי]". אם הסעודים היו חפצים בכך, הצהרות פלסטיניות אלו היו יכולות לשמש להם מוצא מכובד מהסירוב הראשוני לנורמליזציה, תוך כך שהם נתלים באילנות הגבוהים ביותר - בעלי העניין הפלסטינים בכבודם ובעצמם.
ואולם, ערב הסעודית התעקשה על קיום המשחק מחוץ לרשות הפלסטינית ודחתה את נוסחאות הגישור המוצעות – דבר שהוביל להחרפה הדרגתית של הטון הפלסטיני הרשמי נגדה. בתחילה, לוותה הדרישה הפלסטינית לארח את המשחק באצטדיון הביתי בא-ראם בהבעת הערכה לתמיכה הסעודית ארוכת השנים במאבק הפלסטיני. משהתברר כי הסעודים לא מתכוונים לוותר על העברת המשחק ומנצלים את השפעתם בפיפ"א כדי להטות את הכף לצדם, הפלסטינים החלו למתוח ביקורת על ערב הסעודית, לרוב במרומז. בין היתר, ההחלטה הראשונית של פיפ"א ליטול מהרשות את האירוח כונתה "עושקת ומגונה", אם כי בלי להאשים את סעודיה במישרין במעל. כן הם העתירו שבחים על מדינות, שבניגוד לערב הסעודית, הסכימו לשגר את נבחרותיהן לרשות הפלסטינית ואף ראו בכך מקור גאווה, כמו איחוד האמירויות ומלזיה. זאת ועוד, רג'וב לא הסתיר את תסכולו מכך שהסעודים פנו לפיפ"א בבקשה ליטול מהפלסטינים את זכות האירוח על דעת עצמם, בלי התייעצות מקדימה עם הצד הפלסטיני. אגב, הסעודים לא פירטו מהו אותו "כוח עליון" שמונע דווקא מהם להתארח אצל הפלסטינים, אך לא מונע זאת מנבחרות איחוד האמירויות ומלזיה.
הוויכוח עם ערב הסעודית חשף את השניות בעמדתם של הפלסטינים בנושא הנורמליזציה עם ישראל, ומעבר לכך, בשאלת ההפרדה בין ספורט ופוליטיקה. למרות שאך במאי 2015 פנו הפלסטינים לפיפ"א בדרישה להשעות את ישראל משיקולים פוליטיים, ולמרות שהנימוקים שבהם השתמשו להצדקת הגעתה של הנבחרת הסעודית לרשות הפלסטינית היו פוליטיים גם הם, לא היה בכך כדי למנוע מהם לקרוא במקביל לערב הסעודית להימנע מעירוב ספורט ופוליטיקה. ההתפתחות גם חשפה את השניות בעמדתה של ערב הסעודית. מחד גיסא, הממלכה רוצה להראות, כי היא תומכת במאבקם "הצודק" של הפלסטינים בישראל: ספורט הוא אחד התחומים שבהם הפלסטינים מנסים לקנות לעצמם מעמד בינלאומי ולהקרין דימוי של מדינה עצמאית. אולם, מאידך גיסא, הממלכה דבקה בסירובה לנורמליזציה עם ישראל כל עוד לא הושג שלום כולל, וזאת גם במחיר של פגיעה בעניין הפלסטיני.
בית המלוכה הסעודי מתמודד בעת הנוכחית עם שורה של אתגרים מבית ומחוץ בהם המלחמה בתימן, אסון החאג', סכסוכים מתוקשרים בתוך בית המלוכה ומצב כלכלי לא מזהיר בשל ירידת מחירי הנפט. על רקע זה, סביר שבבית המלוכה שורר חשש כי הגעת הנבחרת לשטח הנמצא בשליטה ישראלית תהווה מבחינתו "צעד אחד רחוק מדי", שכן תגרור ביקורת מצד דעת הקהל והממסד הדתי, השמרניים והאנטי ישראליים. יתרה מכך, רתיעתה של ערב הסעודית מכל גילוי של נורמליזציה, ולו הצנוע ביותר, מדגישה את גובה החסמים שעוד ניצבים בפני קידום היחסים בין ישראל לבינה, הגם שבכיריה מודים, כי הם רואים עין בעין עם ישראל את הסביבה האסטרטגית במזרח התיכון וכי לשתי המדינות אינטרסים חופפים בנושאים רבים. פיפ"א כעת מאיימת בצעדי ענישה נגד נבחרת ערב הסעודית אם תמאן להופיע למשחק שאמור להיערך לבסוף ב-5 בנובמבר בא-ראם – יש לחכות ולראות אם יהיה בהם די כדי לשנות את עמדתה בנושא.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על
נושאיםיחסי ישראל-פלסטינים