"המלחמה הנשכחת": לשאלת לוח הזמנים לנסיגת ארצות הברית מעיראק,

פינוי הכוחות האמריקאים מעיראק עמד עד כה בלוח הזמנים המתוכנן. עם זאת, אילוצים שונים בהם הגברת המוטיבציה של ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועים אסטרטגיים, דחיית מועד הבחירות לפרלמנט, הנפיצות הכורדית-ערבית כמו גם אילוצים חיצוניים דוגמת תגבור כוחות צבא ארצות הברית באפגניסטן, עלולים להביא למצב בו פינוי הכוחות בקצב הנוכחי יעמיד בסימן שאלה את היציבות היחסית שהושגה בשנתיים האחרונות.

אם לא יהיו שינויים, הפעילות הקרבית האמריקאית בעיראק צפויה להסתיים באוגוסט 2010, וכלל כוחותיה מחויבים לסגת, על-פי הסכם סטאטוס הכוחות (SFA), עד סוף 2011. נכון להיום יש בעיראק 115,000 חיילים אמריקאים המצויים ברובם, מאז ה-30 ביוני, מחוץ למרחב העירוני (זאת ביחס ליותר מ-160,000 חיילים ששהו בעיראק בשיא ה-Surge). השלב הבא, על-פי התוכנית האמריקאית, הוא מעבר הדרגתי למודוס של "ייעוץ וסיוע" לכוחות הביטחון העיראקיים, אשר מידת מיומנותם לקבל את האחריות הביטחונית על השטח שיפונה מוטלת בספק. לאחר אוגוסט 2010 צפויים להישאר בעיראק לא יותר מ-50,000 חיילים בתפקידים תומכי לחימה וכ-70,000 אנשי חברות קבלן פרטיות.

רמת האלימות בשטח קשורה, גם אם לא באופן מוחלט, לנסיגה האמריקאית. תגבור הכוחות האמריקאים הוא שהביא, בין היתר, להפחתת האלימות ב-2007. משום כך, הסגת הכוחות, כמו גם הפחתת התמיכה באלמנטים סונים שהתנגדו לאל-קאעדה, עשויה להביא להגברתה. התפרצות אלימה, סביב הבחירות לפרלמנט (שנדחו שוב, הפעם ל-7 במרץ 2010), עשויה לחייב התערבות אמריקאית, גם נקודתית, ולהקשות על מפקד הכוחות האמריקאים, הגנרל אודיירנו (Odierno), לעמוד בלוח הזמנים לנסיגת הכוחות.

הפיגועים שאירעו באוגוסט ובאוקטובר כמו גם הפיגועים שבוצעו ב-8 בדצמבר, כוונו נגד משרדי ממשלה וסמלי שלטון עיראקיים ומעידים על כוונת מבצעיהם להוציא לפועל פיגועים "אסטרטגיים" המכוונים לערער את יסודות הממשל.. כוחות הביטחון העיראקיים היו תלויים במידה רבה בסיוע של הצבא האמריקאי לאחר הפיגועים בכל האמור לפינוי הנפגעים, אבטחה, מודיעין וכיוצא באלו. סביר כי ככל שיתקרב מועד הבחירות תעלה המוטיבציה של מי שעומד מאחורי פיגועים אלו להוציא לפועל עוד ועוד פיגועים כדי להוכיח את אי יכולתה של הממשלה והעומד בראשה להביא לשיפור המצב הביטחוני במדינה.

לוח הזמנים להוצאת הכוחות האמריקאים מעיראק, שהוא קשיח מטבעו, עלול להיות מושפע גם מהתמשכות תהליך הקמת הממשלה לאחר הבחירות, השניות במספר הנערכות באופן דמוקרטי לאחר הפלישה האמריקאית ב-2003. נכון להיום אף גוש פוליטי לא צפוי לזכות ברוב, מה שעשוי להאריך את מלאכת גיבוש הקואליציה, יש האומרים אף מעבר לקיץ 2010. לאחר הבחירות הראשונות לפרלמנט ב-2005 עברו מספר חודשים עד שהוקמה הממשלה, כאשר הואקום הפוליטי נוצל ע"י ארגוני טרור להגביר את התקפותיהם והחל גל של אלימות בין-עדתית. הסבירות כי הבחירות במדינה יבוטלו כליל נמוכה, אך דחייתן עשויה לחייב היערכות שונה בכל האמור לקצב והיקף הכוחות האמריקאים הנסוגים.

בהיותו מודע ליכולות המוגבלות של כוחות הביטחון העיראקיים, אל-מלכי לא שולל את האפשרות "להשאיר דלת פתוחה" להמשך הנוכחות הצבאית האמריקאית במדינה גם לאחר 2011, זאת לצורך הכשרת כוחות הביטחון העיראקים. עם זאת, הדבר יחייב עשיית שינויים בהסכם הקיים בין המדינות, זאת כדי לסייע לעיראק "לעמוד על רגליה". עם זאת, יתכן והממשלה החדשה שתורכב בעיראק לאחר הבחירות לא תראה באור חיובי את המשך הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק ותבקש את הסגת הכוחות על-פי ההסכם.
למרות שצבא ארצות הברית נסוג כבר ממרבית המרכזים העירוניים (27 במספר), הוא עדיין לוקח חלק מכריע בלחימה נגד הטרור באזורים הכפריים ולאורך גבולותיה של עיראק וכוחות הביטחון העיראקיים תלויים בו במידה רבה מבחינה לוגיסטית, סיוע אווירי ומל"מ (מודיעין לפני מבצע). נסיגה בקצב הנוכחי עשויה לערער את ההישגים השבריריים מאז 2007 ולהביא לחידוש פעולות הטרור והאלימות הבין-עדתית.

סביר, כי גם בסוף 2011, המועד בו תושלם הנסיגה האמריקאית, עיראק לא תוכל להגן על עצמה מעצמה ומשכנותיה. עיראק עדיין זקוקה לבנות זרוע אוויר אפקטיבית שתוכל להגן על שמי המדינה מאיומים חיצוניים (ברשות חיל האוויר העיראקי מעט מסוקים ומספר מטוסי סיור ותובלה) וכוח ימי שיוכל לאבטח את רצועת החוף כמו גם את ייצוא הנפט העיראקי. עד שיהיה ביכולתה לעשות זאת לא יהיה תחליף לנוכחות צבאית אמריקאית. באשר לביטחון פנים, הרי שלמרות הגידול הרציף במספר אנשי כוחות הביטחון העיראקיים (665,000 איש נכון להיום), מידת כשירותם ונאמנותם מוטלת בספק.

גם אם כמות הפיגועים ירדה, במקומות מסוימים אף לרמות שלא נראו מאז 2003, סביר כי ככל שתעמיק הנסיגה האמריקאית, יבקשו ארגוני הטרור, בדגש על "אל-קאעדה במסופוטמיה", לזנב בכוחות האמריקאים הנסוגים כדי להקנות לפינוי דימוי של "נסיגה תחת אש".
גם התגברות הסכסוך הכורדי-ערבי, למשל סביב שאלת הזכויות על ההכנסות משדות הנפט של כירכוכ, על גבול החבל הכורדי, עלולה להוביל את ארצות הברית להאריך את שהותה בעיראק כדי למנוע שפיכות דמים. כירכוכ, הבנויה מפסיפס אתני נפיץ ואשר אחראית ליותר משליש מתפוקת הנפט של עיראק, "שוחררה" על ידי הכורדים ב-2003 עם נפילת סדאם, והיא מהווה מאז סלע מחלוקת בין בגדאד לאירביל בשאלת השליטה בעיר וחלוקת רווחי הנפט. הקרבה בין כוחות ה"פשמרגה" לכוחות הממשלה, כמו גם הצעדים החד-צדדיים בשטח ששני הצדדים נקטו, עשויה להצית משבר שיהיה קשה להכילו. עד כה, הימצאותם של הכוחות האמריקאים בשטח מנעה במידה רבה התדרדרות נוספת, מה שמחייב להגיע לנוסחא פוליטית שתספק את שני הצדדים עוד לפני השלמת הנסיגה. יוזכר כי היה זה בעיקר המאמץ האמריקאי שסייע בהשגת הסכם הפשרה באשר לאופן ההצבעה בכירכוכ, שאפשר את העברת חוק הבחירות במתכונתו הסופית.

נסיגת הכוחות מעיראק קשורה גם למצב באפגניסטן והעברת מאמץ המלחמה האמריקאי אליה. פינוי כוחות "פזיז" לטובת אפגניסטן עלול להעמיד למבחן את היציבות היחסית שהושגה בעיראק, להביא להגברת האלימות ולבסוף לצורך בעיכוב הפינוי כדי להשליט סדר. מנגד, כל עיכוב בפינוי הכוחות מעיראק יקשה על תגבור הכוחות באפגניסטן. רק בשבוע שעבר הכריז הנשיא אובמה כי בכוונתו לאשר תגבור נוסף של 30,000 חיילים עד קיץ 2010, שהוא גם מועד השלמת הפינוי של הכוחות הלוחמים בעיראק, זאת מעבר ל-68,000 החיילים האמריקאים שכבר נמצאים בה.

יש להדגיש כי על אף הקשיים שעשויים לנבוע מהמצב הפוליטי הפנימי בעיראק, מרמת האלימות בשטח, מהמתח הכורדי-ערבי, הנסיגה צוברת מומנטום משלה ויהיה קשה לעוצרה. אך נחישותו של הנשיא אובמה להביא לפינוי הכוחות בקצב הנוכחי ובכפוף ללוח זמנים קשיח עלולה לשחוק את הישגי השנתיים האחרונות ולסיים את השקט היחסי ששרר בעיראק. הן האמריקאים והן העיראקים אינם מעוניינים שכוחות צבא ארצות הברית יישארו בעיראק לנצח. הארכת הנוכחות האמריקאית לא מבטיח הצלחה, אך נסיגה מוקדמת מידי תביא בהכרח לואקום ביטחוני – ותהפוך את הנסיגה למסוכנת יותר אף מן הכניסה לעיראק. ארצות הברית נדרשת לכן להטמיע יתר גמישות ב"אסטרטגיית היציאה" שלה, כך שיתאפשר לה להתמודד ביתר קלות עם האילוצים הקיימים, גם אם בסוף היום התוצאה תהיה הארכת משך הנוכחות הצבאית בעיראק.