פרסומים

בעקבות משבר הקורונה הקצו שליטי מדינות המפרץ הערביות למשקיהן חבילות סיוע שערכן כ-121 מיליארד דולר: איחוד האמירויות הקצה 34.3 מיליארד דולר, ערב הסעודית - 32 מיליארד דולר, קטאר - 20.6 מיליארד דולר, עומאן - 20.8 מיליארד דולר, בחריין - 11.4 מיליארד דולר, וכווית - 1.5 מיליארד דולר. הסיוע הסעודי למשל מיועד בין השאר לסייע לעסקים באמצעות דחיית תשלומי מסים ופטור מהיטלים ואגרות של הממשלה. מדינות אלה ספגו צמצום חד בהכנסותיהן בשל הירידה החדה במחירי הנפט והגז במשק העולמי. אופ"ק בהובלת ערב הסעודית אמנם הגיע להסכמה עם רוסיה לקיצוץ משותף בתפוקת הנפט כדי למתן את הירידה הדרמטית במחירו, אך בכך לא היה די. נכון ל-28 במאי, מחיר הנפט הינו כ-35 דולר לחבית נפט (מסוג ברנט), לעומת כ-65 דולר לחבית בראשית ינואר 2020, בעוד התפוקה הסעודית אמורה להיות במאי (על פי ההסכם OPEC+) כ-8.5 מיליון חבית ביום (מח"י), לעומת כ-9.7 מח"י בינואר (מתוך 8.5 מיליון חביות כ-6 מיליון חביות מיועדים לייצוא והיתר לתצרוכת פנימית).

למרות העלייה המסוימת במחיר הנפט שנרשמה במאי, ערב הסעודית, שכ-70 אחוזים מתקציבה מקורו בנפט, זקוקה עדיין למחיר של כ-80 דולר לחבית (ברמת תפוקה הקרובה ל-10 מח"י) כדי להגיע לאיזון תקציבי. מבין המדינות הקטנות יותר, במצב טוב יחסית נמצאת קטאר הזקוקה למחיר חבית נפט של כ-40 דולר כדי לאזן את תקציבה. לעומתה, בסיכון כלכלי גבוה יותר נמצאות עומאן ובחריין, הפחות עשירות. בנוסף הורגשה פגיעה בענף התיירות, שהייתה חריפה במיוחד בערב הסעודית בשל ביטול העמרה (העלייה לרגל המותרת לכל אורך השנה) והחשש מביטול החאג', העלייה השנתית לרגל, שאמורה להתקיים ביולי. תיירות דתית הנה אחד ממקורות ההכנסה העיקריים, שאינם מתחום הנפט. אובדן ההכנסות מביטול החאג' והעמרה מוערך בכ-15 מיליארד דולר.

למדינות המפרץ יש עדיין נכסים ורזרבות מטבע ניכרים, שיסייעו במימון הגירעונות התקציביים, אולם הדילמה לגבי המשיכה מהן אינה מבוטלת. מה עוד, שחלקם מושקע בנכסים שערכם פחת במשבר. המדינות גם מנפיקות אגרות חוב בהיקף גדול בשווקים הבינלאומיים. היקף החוב שמבקשת לגייס השנה ערב הסעודית צפוי להגיע לקרוב ל-60 מיליארד דולר, פי שניים מהתכנון המקורי.

הגירעון התקציבי של ערב הסעודית צפוי להעמיק השנה ולעמוד, על-פי בית ההשקעות הסעודי ג'דווה, על שיא של 112 מיליארד דולר. בראיונות שהעניק במאי 2020 שר האוצר הסעודי, מחמד אלג'דעאן, הוא הכין את אזרחי הממלכה ל"צעדים הקשים שבדרך", שלדבריו תהיה ארוכה. הוא הדגיש, כי זהו "המשבר החמור ביותר בממלכה זה עשורים", וזאת בניגוד להצהרות קודמות, שלפיהן הממלכה ערוכה להתמודד עם המצב. ב-10 במאי הוא הודיע כי מס הערך המוסף יעלה מ-5 אחוזים ל-15 אחוזים החל מיולי 2020, ויבוטל המענק החודשי שניתן בשעתו לעובדי המדינה בשל העלאת המע"מ ומחירי הדלק, החשמל והמים. הטלת המע"מ הייתה שנויה במחלוקת בעת שהוטלה ב-2018 והעלאה החדה כעת כבר מעוררת תגובת נגד ברשתות החברתיות הכוללת בין השאר ביטויי ערגה למלך המנוח עבדאללה.

(בווידאו: ריאיון עם שר האוצר הסעודי בנוגע לגזרות הכלכליות בממלכה עקב משבר הקורונה)

לעומת ערב הסעודית, איחוד האמירויות, שלו הכלכלה השנייה בחשיבותה במפרץ, הודיע שלפי שעה אין כוונה להעלות את המע"מ, העומד על 5 אחוזים. הפגיעה הקשה ביותר היא במגזר הפרטי. כדי למתנו משלמת ממשלת ערב הסעודית 60 אחוזים משכר חלק מהעובדים בסקטור זה. המגזר הציבורי המנופח, הנחשב בסיס תמיכה מסורתי של בית המלוכה, צפוי להיפגע פחות, אך יתכן שלא יהיה מנוס מהפחתת השכר גם בו, צעד שעליו הכריזה סולטנות עומאן.

ברי למשטרים כי שימוש לצרכים שוטפים ברזרבות מט"ח, בנכסים ובחובות יהיה על חשבון העתיד ויכולתן של מדינות המפרץ לפתח כלכלות, שיהיו תלויות פחות בנפט וגז. על כן, כדי למתן את השימוש באלה ניתן לצפות לעיכוב רב ברפורמות כלכליות ופרויקטים של בידור ותיירות. בערב הסעודית מדובר בין השאר בפרויקט להקמת "עיר העתיד" 'נאום', בהשקעה מתוכננת של 500 מיליארד דולר, ומיזמי תיירות ופנאי שאפתניים, כחלק מ"חזון 2030", שעליהם חתום בן-סלמאן בשם הטרנספורמציה של הכלכלה והחברה הסעודית.

למרות ששמירה על היציבות הפנימית היא בראש סדר העדיפויות שלמדינות המפרץ נראה שאין מנוס מפגיעה גם ברווחת האזרחים, המורגלים שבתי המלוכה מספקים את רוב צרכיהם. ההצהרה על השלשת המע"מ בערב הסעודית משקפת את המגמה, אך אם השליטים יכבידו מאוד את ידם על האזרחים יגדל הסיכון לתסיסה חברתית. זהו סיכון שהמשטרים ינסו להכיל ולבלום, בין השאר באמצעות הגברת האכיפה והדיכוי. ערב הסעודית עשויה להידרש גם לקיצוץ בהוצאות הביטחון הגבוהות שלה ולקבל החלטות בתחום המדיני ובראשן - האם להמשיך במלחמה היקרה בתימן ובחרם על קטאר, שגם לו מחיר כלכלי לא מבוטל.

(בווידאו: עיר העתיד "נאום" - פרויקט שעלול להתעכב בעקבות המשבר הכלכלי)

בנוסף, מגפת הקורונה השיבה לסדר היום את סוגיית שלושים מיליון מהגרי העבודה במפרץ. הרעה במצבם הבריאותי והכלכלי של רבים מהם הביאה חלק מאזרחי המדינות למתוח ביקורת על העובדים עצמם, על המעסיקים אותם ואף על הממשלות שאינן מסדירות את הנושא. מספר מדינות במפרץ הפסיקו להנפיק ויזות עבודה ובמקרים מסוימים החלו לגרש עובדים זרים למדינות מוצאם. הגירוש צפוי להתגבר עם חידוש הטיסות הבינלאומיות. יצוין כי בארבע מתוך שש מדינות המפרץ שיעור העובדים הזרים גדול משיעור האזרחים: 88 אחוזים של זרים באיחוד האמירויות; 75 אחוזים בקטאר; 73 אחוזים בכווית ו-51 אחוזים בבחריין. הצעדים שנוקטות מדינות המפרץ דומים לאלו שננקטו בעבר ונראה שנוער האבק מעל תכניות ל"לוקליזציה" של התעסוקה. מימושן, יחייב תהליך התאמה קשה, לרבות בהשכלה ובהכשרות של האזרחים. ידוע שכמחצית מהסעודים הם בעלי השכלה תיכונית ומטה, למרות שההוצאה על חינוך בממלכה היא מהגבוהות בעולם. בנוסף, ניתן לצפות שאזרחי מדינות המפרץ לא ימהרו למלא את תפקידים של העובדים הזרים.

המצב הכלכלי במפרץ משפיע גם על מדינות במזרח התיכון, התלויות בסחר עם מדינות המפרץ, בהלוואות ובמענקים מהמפרץ ובמיוחד מצרים וירדן, שנהנות מהעברות הכספים של אזרחיהן העובדים במפרץ. גם הפלסטינים עלולים להיפגע. בהקשר זה יוזכר שאפשר שירידת ההכנסות מגז יקשו על המשטר בקטאר, יצואנית הגז הנוזלי הגדולה בעולם, להצדיק כלפי אזרחיה את הסיוע שהיא מעבירה לחמאס.

המשבר הכלכלי שהוחמר עקב מגפת הקורונה ממחיש שוב את עוצמת והיקף התלות של מדינות המפרץ בשוק הנפט העולמי. מדינות המפרץ יכולות לנצל את המשבר הנוכחי כדי לשפר את ביצועי הכלכלות שלהן - להכניס יותר מאזרחיהם לשוק העבודה על חשבון הפחתת מספר העובדים הזרים, לחזק את הסקטור הפרטי, לסגת ממיזמים שאפתניים ולתת עדיפות לפרויקטים יצרניים שאינם תלויים בשוק הנפט. ואולם, חתירה לגבש מקורות הכנסה שאינם תלויים בנפט יידרשו משאבים רבים, המתחרים במשאבים הדרושים כיום למתן את הירידה ברמת החיים של האזרחים. נראה שבמצב הנוכחי לא תהא למשטרים - בעיקר בערב הסעודית - ברירה, אלא לפגוע בתנאי החיים המפליגים של האזרחים, המבוססים על "החוזה" שבין שליט לאזרחיו, המהווה בסיס לסדר השלטוני המונרכי במפרץ וכולל הטבות "מהעריסה לקבר". במילים אחרות, ניצול הזדמנויות שאפשר שהן גלומות במשבר הנוכחי מחייב נטילת סיכונים בתחום היציבות הפנימית בטווח הקצר והבינוני לטובת הטווח הארוך.