פרסומים
מזכר 103, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, מאי 2010.
עקבו אחרינו בגוגל
בשלהי שנת 2009 התקיימה במכון למחקרי ביטחון לאומי סימולציה שדימתה משא ומתן בין ארצות הברית ואיראן בסוגיית הגרעין. מטרת הסימולציה הייתה להעריך את כיווני ההתפתחות השונים של דיאלוג בילטרלי בין ארצות הברית לאיראן על סוגיית הגרעין, ובהתאם לכך להעריך כיצד ראוי שמדינת ישראל תגיב. מזכר זה מציג תחילה את עיקרי התובנות של משחק הסימולציה. בהמשך מובאים מאמרים מפרי עטם של כמה ממשתפי המשחק, המציגים, כל אחד בתחום התמחותו ועיסוקו, ניתוח של הסוגיה האיראנית והשלכותיה. תרומתו של מזכר זה לדיון הציבורי, היא, שמלבד פריסת תמונת מצב האיומים וההתמודדות הבינלאומית, הוא גם מצביע על כמה כיווני פעולה שעל מקבלי ההחלטות במדינת ישראל להידרש אליהם, כחלק מההתמודדות הבינלאומית הצפויה עם איראן.
{image} ממשחק הסימולציה עלו שלוש תובנות מרכזיות: (א) לגבי איראן: נחישותה להשגת הפצצה מאפשרת לה לשלוט במידה ניכרת בתהליכים המדיניים, תוך משיכת זמן בטקטיקות שונות, וגיבוש דינמי של קואליציות. האיום היחיד הנתפס בעיניה ככזה היכול לעכב את תכנית הגרעין הוא איום על עתיד המשטר, (ב) לגבי ארצות הברית: בהיעדר מטרת–על מגובשת וברורה ביחס לתכנית הגרעין של איראן, ארצות הברית נוקטת אסטרטגיה תגובתית לפעולות איראן ואינה נוקטת יוזמה מצדה, ו–(ג): ישראל מרגישה מבודדת ומנותקת מהמשא ומתן שמקיימת ארצות הברית עם איראן. הכותבים שתרמו למזכר זה מציגים — כל אחד בתחום התמחותו ועיסוקו — ניתוח של הסוגיה האיראנית והשלכותיה. בזמן כתיבת דברים אלו (פברואר–מארס) נעשה ניסיון של ארצות הברית לגבש חזית מאוחדת נגד איראן ולהחריף את הסנקציות הכלכליות נגדה.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מזכרים