אור אדום, אור ירוק: ארצות הברית מציבה מנופי לחץ נגד איראן

הכרזותיהם של נשיא ארצות הברית אובאמה וסגן הנשיא ביידן, בשבוע הראשון של יולי, בנוגע לעמדתה של ארצות הברית ביחס לאיראן הציבו באור הזרקורים את הסוגיה האם ניתן אור ירוק לישראל למתקפה על איראן? השאלה המיידית באשר לאור ירוק אפשרי הועלתה על ידי סגן הנשיא ביידן כאשר אמר בראיון ברשת ABC (5 ביולי 2009), כי ארצות הברית אינה יכולה להכתיב למדינה אחרת מה היא יכולה ומה אינה יכולה לעשות כאשר אותה מדינה מחליטה כי היא נמצאת תחת איום קיומי. הסוגיה יושבה כאשר אובאמה הכחיש מכל וכל כי פירוש הדברים הוא שארצות הברית מעניקה לישראל אור ירוק לתקוף. לדברי אובאמה, ביידן רק קבע "עובדה בלתי מעורערת": כי ארצות הברית אינה יכולה להכתיב למדינות אחרות מהם האינטרסים הביטחוניים שלהן.

חשיבותה של סוגיית האור הירוק אינה אם מתקפה ישראלית קרובה יותר – לאמתו של דבר ראש ממשלת ישראל נתניהו אותת כי הוא ישתף פעולה עם גישת ההדברות של אובאמה עד סוף השנה – אלא מה פירושה במונחים של המסר הרחב יותר שאותו מנסה ארצות הברית להעביר לאיראן. ישנן אינדיקציות לכך שממשל אובאמה מנסה לכוונן את האסטרטגיה שלו בנושא איראן, ולהציב מנופי לחץ שונים על איראן למקרה שלא תהיה התקדמות דיפלומטית. כאשר בוחנים את ההתבטאות בסוגיית ה"אור הירוק" על רקע הצהרות של רמי-דרג והתפתחויות אחרות שאירעו בתקופה האחרונה, מגמה זו אף מתבהרת יותר.

הדילמה הנוכחית של אובאמה היא, כי על אף שהוא הבהיר את מחויבותו הנמשכת למשא ומתן, איראן לא הגיבה עדיין להצעתה של ארצות הברית. יתרה מזאת, אחמדינג'אד הבטיח לנקוט עמדה נחושה עוד יותר נגד המערב בתגובה ל"התערבותם" הפסולה בענייניה הפנימיים של איראן, אף על פי שאובאמה נקט כל אמצעי זהירות אפשרי על מנת שלא ייראה כמתערב בצורה זו.

ובכן, מה לעשות כאשר ידך נותרת מושטת ואיש אינו מקבל אותה? כיצד להגביר את הלחץ מבלי להיראות כמי שמערער את המחויבות האיתנה למשא ומתן? מערכת של מסרים עדינים ואף מבלבלים במידת-מה, אשר פורסמו לאחרונה, משקפים קרוב לוודאי את ניסיונו של הממשל האמריקני לעשות בדיוק את זה. ההערות המפתיעות על ישראל אולי אינן כה מפתיעות כאשר רואים אותן בהקשר זה.

בסדרת ההתבטאויות הראשונה – ערב מסעו של אובאמה לרוסיה – הבהירו גם הנשיא וגם סגנו – ביידן, בראיונות נפרדים, את כוונתה האיתנה של ארצות הברית להמשיך את המאמצים הדיפלומטיים מול איראן, ללא קשר לאירועים שהתרחשו שם לאחר הבחירות. יש לציין כי כאשר סגן הנשיא ביידן הוסיף את הערתו בעניין ישראל, הוא הבהיר היטב את הסתייגותה של ארצות הברית מכל החלטה ישראלית לתקוף. וכאשר למחרת היום, התייחס הנשיא אובאמה – בעת שהותו ברוסיה – לאמירותיו של ביידן, הוא המשיך לנקוט בקו זה. הוא התייחס לאי- יכולתה של ארצות הברית להכתיב לאחרים, אך גם להחלטתו הברורה לחתור להדברות. כך נשתל הרעיון כי מתקפה על איראן היא אפשרית ובו בזמן הודגשה מחויבותה האיתנה של ארצות הברית לדיפלומטיה ולמשא ומתן – אפילו אחרי הבחירות ותוצאותיהן. עם זאת, אופציית הלחץ קיבלה דחיפה נוספת, כאשר אובאמה הבהיר בהמשך דבריו כי "כמפקד העליון" הוא שומר לעצמו את הזכות "לנקוט בכל הפעולות הדרושות כדי להגן על ארצות הברית".

יו"ר המטות המשולבים, האדמירל מייקל מולן, תרם לדינאמיקה זו ב-7 ביולי בנאום שנשא במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בוושינגטון, עם שובו מהפסגה ברוסיה, שם נלווה אל הנשיא אובאמה. מולן אמר כי על ארצות הברית לנהל דו-שיח עם איראן כשכל האופציות נמצאות על השולחן, כולל האופציה הצבאית. הוא הדגיש כי החלון לדו-שיח הוא צר וכי התרחיש של איראן גרעינית עלול לדרבן מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון אשר איש אינו יכול להרשות לעצמו. הוא שב והדגיש כי מתקפה על איראן תהיה אף היא התפתחות מערערת יציבות, אולם הביע הבנה לשיקול של ישראל לגבי איום קיומי. הוא ציין כי זהו חלק חשוב מן המשוואה הכוללת המדגיש מדוע כה חשוב שהדיפלומטיה תצליח.

במהלך ביקורו ברוסיה, פעל אובאמה להצבת מנופי-לחץ נוספים: שיפור יחסי ארצות הברית-רוסיה, תוך שאובאמה אינו מוותר בסוגית מערכות ההגנה נגד טילים בפולין וברפובליקה הצ'כית – סוגיה שעודנה נמצאת תחת בדיקה של הממשל החדש בארצות הברית. ללא יצירת מתיחות כלפי חוץ, אובאמה התנגד בהצלחה לניסיונה של רוסיה לקשור את שאלת ההגנה מפני טילים לנכונותה של רוסיה לחדש את המשא ומתן על האמנה להפחתת נשק אסטרטגי (START). יתרה מזאת, הוא חזר על הקשר שהוא רואה בין מערכות ההגנה לבין האיום הגרעיני האיראני המתהווה. לאחר חודשים של שקט יחסי בעניין זה, אובאמה ניצל את ההזדמנות כדי להדגיש, כי אם איראן תחדל מלהיות מקור לדאגה בהקשר הגרעיני, לא יהיה צורך במערכות ההגנה בשתי המדינות המזרח אירופאיות. ההסכם הראשוני שהושג עם רוסיה על הקווים המנחים להמשך המשא ומתן בנושא בקרת נשק הוא אפוא מסר חשוב לאיראן: יחסים משופרים בין ארצות הברית לרוסיה המצמצמים את יכולתה של איראן לשחק את משחק "הפרד ומשול", כולל הסכמה רוסית לכאורה להמשיך בדיונים על בקרת נשק בלי שהדבר יהיה תלוי בהפסקת תוכניותיה של ארצות הברית להגנה מפני טילים, נושא כאוב ביחסי ארצות הברית- רוסיה בשנים האחרונות.

לבסוף, ישנם סימנים לשיבה אל אופציית הסנקציות – מנוף לחץ מסורתי במקרים של תפוצה גרעינית. הנשיא אובאמה עודנו נאבק שלא להיראות כמי שתומך בלחץ באופן העלול לערער את כוונתו לשאת ולתת, ולפי ידיעות באמצעי התקשורת, מסיבה זו הוא לא רצה שפגישת ה- G-8 תחליט על סנקציות מיידיות על איראן. עם זאת, הפגישה הסתיימה בקביעה כי בסוף ספטמבר מוסכם על כולם כי תהיה הערכה של התקדמות במשא ומתן עם איראן. מזכירת המדינה קלינטון הוסיפה הערות משלה על הצורך בסנקציות חמורות יותר על איראן כדי לשנות את התנהגותה. זהו מסר תקיף הרבה יותר הנוקב במועד אחרון, ברור יותר; לפני כן אובאמה רק מסר באופן מעורפל על כוונתו לבחון מחדש את המצב לגבי איראן בסוף השנה.

בעוד שסימנים אלה, כי מנופי לחץ מוצבים במקומם, הם התפתחות חיובית, יש לגישה המעודנת מגבלות משלה ואיראן תצטרך ללא ספק לקבל מסר חזק יותר מן הקהילה הבינלאומית. ניסיונותיו של אובאמה לפעול בו-זמנית בשתי הדרכים, הן מחויבות מוחלטת לדיפלומטיה והן לחץ מוגבר על איראן, יהיו קשים יותר ויותר להשגה. עד מהרה הוא ייאלץ להכריז כי ללא לחץ אין לצפות כי איראן תהיה רצינית לגבי האופציה של משא ומתן.

יש לציין כי אפילו כאשר אובאמה נקט צעדים להתייחס לרגישויותיה של איראן, כדי לא להיראות כמתערב בענייניה הפנימיים, הוא הואשם בדיוק בכך. הלקח הוא כי גישתה של איראן כלפי ארצות הברית מונעת על ידי מה שאיראן חותרת להשיג ולא על ידי תפיסתה את מידת הנכונות של ארצות הברית ללכת לקראתה. לאמתו של דבר, הנכונות של אובאמה להתאים את עצמו לשיקולים של איראן עלולה להתפרש כחולשה שיש לנצלה. כדי להצליח בסוגיה הגרעינית האיראנית, תיאלץ ארצות הברית בסופו של דבר לאמץ את האינטרסים שלה עצמה ולפעול בנחישות כנגד האיום המתהווה.