פרסומים

תוצאות הבחירות לפרלמנט האזור האוטונומי הכורדיסתאני ולנשיאות האזור שנערכו ב-25 ביולי בכורדיסתאן העיראקית הן ציון דרך חשוב בהיסטוריה של הכורדים ושל כורדיסתאן. "הרשימה הכורדיסתאנית" של הקואליציה של שתי המפלגות השליטות באזור האוטונומי, המפלגה הדמוקרטית הכורדיסתאנית בהנהגתם של מסעוד בארזאני נשיא האזור ונצ'ירואן בארזאני ראש ממשלתו והאיחוד הפטריוטי הכורדיסתאני בראשותו של ג'לאל טאלבאני, נשיא עיראק, ספגה מהלומה אך תשמור על הרב בפרלמנט האזורי. על סמך נתונים לא סופיים "הרשימה הכורדיסתאנית" זכתה בכ-60 מושבים בפרלמנט האזורי. עד הבחירות החזיקה ברב מוחלט של 89 מושבים בפרלמנט. בראש "הרשימה הכורדיסתאנית" עמד ברהם צאלח, סגן ראש ממשלת עיראק ונאמנו של טאלבאני. יתכן שברהם צאלח, איש האיחוד הפטריוטי, יהיה ראש ממשלת כורדיסתאן הבא.

האופוזיציה, ובראש וראשונה "רשימת שינוי" ("גורן" GORRAN) בהנהגתו של נאושירואן מצטפא, זכתה ככל הנראה להישג מרשים – 25 עד 27 מושבים בפרלמנט. בעיר הגדולה סולימאניה ובמזרח כורדיסתאן, המבצר המסורתי של האיחוד הפטריוטי הכורדיסתאני, זכתה "רשימת שינוי" לרוב קולות הבוחרים וכך גם באזורים הצפון מערביים, שהם מעוזה המסורתי של המפלגה הדמוקרטית. זהו הישג נאה, במיוחד נוכח הלחצים – ולעיתים האיומים – שהפעילו פעילי הרשימה הכורדיסתאנית ואנשי הממשל ושירותי הביטחון הכורדים, הנשלטים על ידי שתי המפלגות. יש לזכור, כי מנהיגי שתי המפלגות נהנים עדיין מהילה של מנהיגים שהובילו את המאבק הלאומי הכורדי נגד צדאם ולזכותם ניתן לזקוף את ההישגים החשובים של הכורדים מאז נפילת צדאם. יתר על כן, הביורוקרטיה של האזור הכורדיסתאני, מערכת החינוך ומנגנוני הביטחון שלו, הנתונים לשליטת שתי המפלגות של "הרשימה הכורדיסתאנית", מהווים מקור התעסוקה הגדול ביותר בכורדיסתאן.

הרשימה השלישית שזכתה ב-14 מושבים היא הקואליציה של שתי מפלגות אסלאמיסטיות ושתי מפלגות שמאל קטנות, שרצה בבחירות תחת השם "הרשימה לרפורמות ושרות (Service and Reform List). המפלגות האסלאמיסטיות, "האיחוד האסלאמי של כורדיסתאן" ו"הקבוצה האסלאמית של כורדיסתאן" הצליחו בבחירות שנערכו ב-2005 להכניס 11 צירים לפרלמנט הכורדיסתאני ו-5 נציגים לפרלמנט העיראקי בבגדאד. היחסים בין האיחוד האסלאמי של כורדיסתאן (KIU) למפלגה הדמוקרטית מאופיינים בעבר אלים; כבר ב-2005 התנגשו פעילי שתי המפלגות וסניף של האיחוד האסלאמי בעיר דוחוק נשרף על ידי פעילי המפלגה הדמוקרטית.

בחירות אלו מהוות ציון דרך היסטורי ומשקפות לא רק שינוי של תנאים פוליטיים אלא תמורות עמוקות בחברה הכורדית. הצלחתה היחסית של האופוזיציה משקפת לא רק את הניסיון למגר את השחיתות, הנפוטיזם וחוסר היעילות של הממסד של שתי המפלגות אלא גם את התמורות העמוקות שמתחוללות מאז שנות ה-90 בחברה הכורדית: תהליכי העיור, ההתרחבות הדרמטית ברמת ההשכלה, ההתרחבות של המעמד הבינוני המודרני וראשית צמיחתה של חברה אזרחית בעלת ערכים ושיח עירוניים בורגניים.
בפרלמנט הכורדיסתאני 111 מושבים. למיעוטי התורכמנים, הנוצרים והארמנים שמורים 11 מושבים. בסך הכול, על קולותיהם של כ 2.5 מיליון בוחרים פוטנציאלים, מתוך אוכלוסיה כוללת של כ 4 מיליון איש באזור האטונומי הכורדיסתאני, התחרו 24 רשימות. חמש מהן הן קואליציות של כמה מפלגות. אחוז ההשתתפות בבחירות היה קרוב ל 80%.

בבחירות לנשיאות האזור, התייצבו ארבעה מועמדים מול הנשיא המכהן, מנהיג המפלגה הדמוקרטית הכורדיסתאנית, מסעוד בארזאני. הבולטים ביניהם: כמאל מיראוודלי, אינטלקטואל גולה ומבקר חריף של המפלגות השליטות ושל הנהגתן; המועמד חסר הסיכוי אבראהים חילו, בן דודו של נשיא עיראק, ומנהיג האיחוד הפטריוטי הכורדיסתאני ג'לאל טאלבאני. על פי טענות תומכיו, חילו גורש מן האיחוד הפטריוטי מאחר שחשף פרשיות שחיתות ושוחד הקשורות במדיניות הנפט וביחסים עם חברות הנפט הזרות, בהן היו מעורבים פעילים מרכזיים של המפלגה. כצפוי, מסעוד בארזאני, הנהנה מיוקרה רבה הן כמנהיג לאומי בזכות עצמו והן כבנו וממשיכו של מולא מצטפא בארזאני, זכה ברוב הקולות. אולם הצלחתו של מיראוודלי, האינטלקטואל הגולה, למשוך קולות רבים הינה ביטוי לתמורות בקרב הכורדים והתערערות המונופול של ההנהגה ההיסטרית של התנועה הלאומית הכורדית ושל המפלגה הדמוקרטית.

נאושירואן מצטפא (נולד ב-1944), המנצח הגדול של הבחירות לפרלמנט, היה ממייסדי האיחוד הפטריוטי הכורדיסתאני וסגנו של ג'לאל טאלבאני בהנהגת המפלגה. בדצמבר 2006 התפטר מצטפא מתפקידו כסגן מזכ"ל של האיחוד הפטריוטי על רקע מחלוקת חריפה עם הממסד המפלגתי לאחר שזה בלם את ניסיונותיו להנהיג רפורמות עמוקות במפלגה ובממשל האזורי, לעקור את השחיתות והנפוטיזם, להחזיר את המאבק על צדק חברתי ולנקוט במדיניות שתחזיר את אמון הדור הצעיר הכורדי במפלגה. כאשר נואש מן הסיכוי לחולל תמורה מבפנים, פרש והקים את חברת התקשורת והמדיה הגדולה בכורדיסתאן, "וישה". לקראת הבחירות, הקים את "התנועה לשינוי" שהציבה במצעה את עקירת השחיתות, הפרדה בין המפלגות למינהל ושירותי הביטחון, מתן מענה למצוקות הכלכליות והחברתיות - במיוחד אבטלת צעירים ואבטלת משכילים – וכן מענה לחוסר היעילות של המינהל האזורי. משורה של מאמרים פרוגרמתים ניתן להבין, כי נאושירואן מצטפא הבין כי התסכול, הניכור והייאוש של הדור הצעיר נוכח השחיתות במוסדות הממשל הכורדי והעדר חזון ביחס לחברה והכלכלה בכורדיסתאן מסכנים את עצם הפרויקטים של בניית איזור אוטונומי לאומי חזק ושל בניית האומה הכורדית. מצטפא נהנה מיוקרה כאחד "האבות המייסדים" של האיחוד הפטריוטי, אשר בניגוד לפעילים ומנהיגים אחרים, שמר על ניקיון כפיים ונמנע משחיתות. יוקרתו כמפקד בכוחות הפשמרגה הכורדים וכאסטרטג החשוב של הכורדים בזמן המאבק נגד הממשלים בבגדאד סייעו לזכות בתמיכה רחבה. נאושירואן מצטפא הוא גם אינטלקטואל והיסטוריון שחיבר כ- 20 ספרים.

האיחוד הפטריוטי בראשותו של ג'לאל טאלבאני ספג את עיקר המהלומה. המפלגה הדמוקרטית הכורדיסתאנית, השמרנית יותר ובעלת המאפיינים השבטיים שמרה, באופן יחסי, על גיבושה. אולם גם באזורים בהם הייתה תמיכה מסורתית במפלגה הדמוקרטית, זכו "רשימת שינוי" ורשימות נוספות להישגים. מבוכה נוספת נגרמה למפלגה הדמוקראטית מהופעתו העצמאית של פלג ממשפחת בארזאני, צאצאי אחיו של מולא מצטפא בארזאני. בראש "תנועת הרפורמה הכורדיסתאנית" עומד מרצה למדעי חברה באוניברסיטת סולימאניה עבד אל-מוסוור בארזאני והיא נתמכת על ידי ראש עיריית בארזאן, מקום מולדתם של הבארזאנים.

המנהיגים והפעילים של שתי המפלגות הכורדיות השליטות, שצמחו והתחשלו במהלך המרידות והמאבק הלאומי העקוב מדם שנמשך עשרות שנים נגד המשטרים השונים בבגדאד, ואשר מנהלים את האזור האוטונומי הכורדיסתאני מאז כינונו ב- 1992-1991 הסתאבו והתקשו להתמודד עם האתגרים של בניית כלכלה וחברה מודרניים באזור האוטונומי הכורדיסתאני .

עם צמיחתם של חברה אזרחית בורגנית ודור חדש עירוני ומשכיל ונוכח התעצמות האופוזיציה והחרפת הביקורת הציבורית, מנהיגיהן ופעיליהן של שתי המפלגות, שנאבקו אלו באלו במשך שנים, יישרו שורות והתגברו לפחות חלקית על משקעי העבר. באופן דיאלקטי, היריבים של אתמול שהפכו לדומים יותר עם התמסדות ארגוניהם הפכו לבעלי ברית אסטרטגים מול האתגר של כוח פוליטי חברתי חדש.

מבחנם של הכורדים יהיה ביכולתם לקיים מערכת פוליטית דמוקרטית פלורליסטית מורכבת בלי להחליש את כוחם מול כוחות אחרים בעיראק ובמזרח התיכון. צמיחתה של חברה אזרחית והמעמד הבינוני הבורגני והתחזקות השיח והערכים האינדיבידואליסטים מתחוללים בחברה הכורדית בעוד המאבק הלאומי, המחייב גם גיוס לאומי, עדיין לא הסתיים.

הצלחתו של נורי אל-מאליכי, ראש הממשלה השיעי של עיראק, ומגמותיו הריכוזיות מעוררות חשש כורדי מפני מגמותיו לצמצם את האוטונומיה הכורדית. בין הממשלה המרכזית בבגדאד לבין הכורדים גבר בחדשים האחרונים המתח בסוגיות כבדות השנויות במחלוקת כמו עתיד עיר הנפט כרכוך ואזורים המאוכלסים כורדים מתוך המחוזות נינווה, דיאלה וצלאח אל-דין אותם תובעים הכורדים לספח לאזור האוטונומי שלהם. בכמה מקרים הגיעו הדברים לכמעט התנגשות אלימה בין הכוחות הכורדים, השולטים בפועל באזורים אלו, לבין כוחות צבא עיראק שנשלחו להשליט את מרותה של הממשלה העיראקית. בחלק מהמקרים רק התערבות כוחות אמריקאים מנעה עימות אלים.

מה שיקרה בעקבות הבחירות יהווה את המבחן הגדול של הכורדים לקיים מערכת פוליטית דמוקרטית לא אלימה ולקבל את החלטת הבוחרים והוא יקבע האם כללי המשחק הפוליטי הדמוקרטי אכן יחליפו בהדרגה את המאפיינים השבטיים הפרוטקציוניסטים והאלימים של הפוליטיקה הכורדית עד כה. שאלה אחרת היא כיצד יתפקד האזור הכורדי והתנועה הלאומית הכורדית בעיראק בתנאים של הסדרים קואליציונים מורכבים. האם בבחירות לפרלמנט העיראקי האמורים להיערך בתחילת 2010 ירוצו הכורדים ברשימה מאוחדת, ולצדה רשימה כורדית אסלאמיסטית קטנה כמו בבחירות ב-2005, או שהפעם יהיה המחנה הכורדי מפולג. ימים יגידו.