איראן: הגיע הזמן

אם המצב הפנימי באיראן לא היה חמור כל כך, ממשלתה הייתה יכולה להיות שמחה מאוד. איראן הרוויחה עוד שנה חשובה במרוץ שלה להשגת יכולת גרעינית, וכל יום שעובר מקרב אותה צעד אחד נוסף לקראת השגת מטרתה הסופית: היכולת לייצר נשק גרעיני ניתן לשיגור, בהודעה קצרה, אם תרצה בכך. היא עיכבה בהצלחה את תוכניתו של המערב להטלת משטר סנקציות חמור עוד יותר, והמערב מתנהג כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם. אין לו.

כיצד התאפשר כל זאת? כמה גורמים חברו יחדיו להשגת התוצאה שאנו עדים לה, רובם לא כפועל יוצא מפעולותיה של איראן: בחירתו של נשיא אמריקני חדש שהאמין במדיניות ה"מגעים" כדרך היחידה לפתרון סכסוכים (ואולי עדיין רוצה להאמין בכך); חוסר הנכונות, זה שנים, של סבא"א להכיר במטרתה הסופית של איראן; דו"ח הערכת המודיעין האמריקני (הבלתי מסווג) לשנת 2007 (NIE), שהעלה את האפשרות שאיראן ויתרה על המרוץ להשגת נשק גרעיני; חוסר נכונותה של ארה"ב לקבל על עצמה עמדת הובלה בעימות עם איראן, והשארת הבמה למדינות ה- EU-3 (צרפת גרמניה ובריטניה) להתמודד, ולא בהצלחה יתרה, עם המצב; העמדה המנוגדת של רוסיה ושל סין, הצופות במערב הנאבק למציאת פתרון, וזורקות לו עצם מפעם לפעם, בדמות תמיכה בכמה החלטות על סנקציות שאינן משיגות את מטרתן; ו"תקיעת המקלות בגלגלים" הלא תיאמן, הגלומה בהצעה הלא פרודוקטיבית במיוחד להעברת חלק מהאורנים המועשר בדרגה נמוכה של איראן מחוץ למדינה והחזרתו כדלק אורניום מועשר בדרגה בינונית לצרכי כור המחקר בטהרן. קביעה אחרונה זו זקוקה להבהרה נוספת.

ב-1 באוקטובר, 2009, פתחו חמש המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון + גרמניה (P5+1) בשיחות עם איראן בז'נבה, שהיו אמורות לעסוק בשורה של נושאים, ובהם השעיית פעילויות העשרת האורניום באיראן. בינתיים, העלתה ארה"ב את רעיון העברת האורניום מחוץ לשטחה של איראן. הרציונאל שעמד, ככל הנראה, מאחורי ההצעה, היה להעביר מחוץ למדינה חלק נכבד מהאורניום המועשר בדרגה נמוכה , כדי לעכב את יכולתה של איראן לייצר את הליבה לפצצה הגרעינית הראשונה שלה. בשלב זה השיחות נדחו ביותר מחודש, סבא"א נסחה טקסט של הסכם שהתקבל ע"י משלחות רוסיה, ארה"ב ואיראן, והאירנים הלכו הביתה כדי להביא את ההסכם לאישור ממשלתם. לממשלה, ככל הנראה, לא הייתה כל כוונה לאשר את ההסכם. תאריך היעד לתשובה האירנית בא והלך ודבר לא קרה. בינתיים, איראן המשיכה להעשיר אורניום.

בבחינה אובייקטיבית של ההצעה, סביר להניח, שלא ניתן היה להשיג הרבה, גם אם האירנים היו מסכימים לה. מאגר האורניום המועשר בדרגה נמוכה היה פוחת, וכמותו הייתה יורדת אל מתחת לכמות הנדרשת לייצור ליבה גרעינית שלמה, אך מצב זה היה נשאר לזמן קצר בלבד, שכן פעילויות ההעשרה היו נמשכות כסדרן. לפיכך רעיון העברת האורניום "קנה" זמן יקר עבור האירנים, ונושא השעיית פעילויות העשרת האורניום אפילו לא נדון.

בינתיים, תאריך היעד של סוף 2009 שהציבה ארה"ב לפתרון סוגיית הגרעין האירני בא והלך אף הוא, ודבר לא אירע. האירנים מעשירים, ארה"ב מהססת, ודומה שהמזרח חי בשלום עם המציאות שנוצרה. תאריך היעד של סוף השנה שהציבה ארה"ב התברר כריק מכל תוכן. דומה כי לממשל האמריקני לא הייתה תוכנית חלופית להתמודדות עם מצב שכזה, ואם הייתה תוכנית שכזו, היא לא הוצאה אל הפועל. אף על פי שאיראן דחתה באופן רשמי את התוכנית האמורה, המנהל הכללי של סבא"א צוטט כאומר שהתוכנית עדיין על השולחן. ניתן לתהות מה ניתן היה להשיג לו התוכנית הייתה מתקבלת ע"י האירנים, למעט עיכוב נוסף בפתרון כולל לסוגיה והמשך העשרת האורניום בידי איראן. הזמן הולך ואוזל, ונדרשת פעולה אם יש רצון לסכל את ההישג הבלתי נמנע כמעט של איראן.

הפתרון העיקרי, המוסכם על כל המעורבים כמעט, הוא הטלת סנקציות קשות. עם זאת, אין תמימות דעים ביחס לאופי הסנקציות ולדרך יישומן. לאחרונה הועלה הרעיון שיש להטיל סנקציות בעיקר על המעורבים בפרויקט הגרעין האירני – משמרות המהפכה. זהו רעיון ראוי, אך כמעט בלתי אפשרי ליישום. הוא ראוי, כיון שלא ישפיע על האדם ברחוב, הנאנק בלאו הכי תחת המשטר המדכא. הוא בלתי אפשרי ליישום, כיון שקשה למדי לחשוב על סנקציות יעילות שיופעלו אך ורק כנגד משמרות המהפכה.

הסנקציות היחידות המתקבלות על הדעת העשויות להשפיע על המשטר האירני לוותר ולפחות להשעות את תוכנית העשרת האורניום ולהסכים להעמיד את מתקני הגרעין לפיקוח על פי הפרוטוקול הנוסף הן הסנקציות מהסוג שהוטלו על עיראק. על פי הצעה זו יוגבל הייבוא לאיראן של כל הסחורות למעט מצרכי מזון, תרופות וסיוע הומניטארי אחר, אם וכאשר הדבר יתחייב. שום מוצרי ייבוא מסוג אחר, לרבות תזקיקי-נפט, או ציוד טכני, לא יסופקו לאיראן עד שלא תסכים לתנאים דלעיל. זו טעות להניח שסנקציות פחות חמורות מאלה יעשו את העבודה. איראן תמשיך להעשיר מבלי להתחשב יותר מדי בלחץ החיצוני. אם מועצת הביטחון של האו"ם לא תטיל סנקציות אלה, על ארה"ב להטיל אותם בעזרת כל הידידים שתוכל לגייס.

מה יקרה אם לא יוטלו סנקציות? הדרך היחידה למנוע את איראן מלהפוך למעצמה גרעינית היא ליזום פעולה צבאית נגד מתקני הגרעין שלה. מסלול זה הרה-סכנות וחוסר ודאויות. בהתאם למידת ההצלחה של ההתקפה, התוכנית האירנית עלולה לספוג מכה קשה שתסיג אותה לאחור. עם זאת, קיימת סבירות גבוהה שאיראן תנסה להשיב בפעולות תגמול. יתרה מכך, האירנים יהיו מסוגלים לשקם את מתקניהם בתוך שנים מספר ומעגל הקסמים יחל מחדש. אם שתי דרכי הפעולה המוצעות לא יישומו, או אם לא ישיגו את התוצאות המקוות, אזי בתוך שנים אחדות תקום איראן גרעינית שתתחיל לממש את תוכניותיה להשגת הגמוניה אזורית. הדבר יוביל לערעור רציני של חלוקת הכוחות באזור, למלחמות חדשות אפשריות, ואולי גם לאובדן מוחלט של ההגמוניה האמריקנית באזור המפרץ. מנקודת מבט עולמית, משטר אי תפוצת הנשק הגרעיני ייפגע קשות, אולי אפילו ללא תקנה.

למרבה הצער, האפשרות האחרונה היא זו הנראית באופק. אם ארה"ב, אשר דומה שעל אף הרטוריקה שלה מוכנה להסכין עם תוצאה זו, לא תנקוט סנקציות חריפות כעת, זה כנראה התרחיש הצפוי. אסור לתת לאיראן את הזמן הדרוש להגשמת תוכניתה.