צחצוח חרבות ומפגני עוצמת טילים

ב- 9 ביולי הודיעו כלי התקשורת האיראנים על שיגור תשעה טילים מסוגים שונים, במסגרת תרגיל של משמרות המהפכה שכונה "הנביא הגדול 3".Payambar-e Azam 3)). ה תרגיל הזה הוצג כתרגיל של כוחות הצי וחיל האוויר של משמרות המהפכה (הגוף האחראי על הפעלת הטילים ארוכי הטווח של איראן). התרגיל החל ב- 8 ביולי, כמעט במקביל לתרגיל ימי של ציי ארה"ב ובריטניה במפרץ הפרסי, מול חופי בחריין.

לא נמסרו כל פרטים על התרגיל עצמו, ועל הכוחות המשתתפים בו – פרט לשיגור הטילים ביומו השני של התרגיל. לדברי האיראנים נוסו 9 טילים בו זמנית. אלו כללו טילי זלזאל ופאתח לטווחים של 400 ק"מ ו-170 ק"מ, בעלי יכולת דיוק משופרת, וכן טיל שהאב-3 משופר, שטווחו מגיע ל-2000 ק"מ. בהמשך הציגו תחנות הטלוויזיה ואתרי האינטרנט צילומים של השיגורים. בצילום אחד נראה שיגור טיל שהאב -3, ובאחר – נראה שיגור בו זמני של ארבע או חמש רקטות כבדות.

בהודעות האיראניות היתה מידה של הגזמה. ראשית, הטיל ארוך הטווח ששוגר נראה זהה לטילים שצילומיהם הוצגו כבר בעבר. מבחינה טכנולוגית לא סביר שטווחו של טיל כזה יוארך מכ-1300 ק"מ עד כדי 2,000 ק"מ בלי שינויים מרחיקי לכת במבנה הטיל.
שנית, הנתונים שדווחו לגבי הטילים האחרים גם הם מוגזמים. רקטות הזלזאל-2 מוכרות כרקטות ארטילריות (לא מונחות) לטווח של כ-200 ק"מ, ואילו טיל הפאתח הוא כנראה דגם של אותה רקטה, בתוספת יכולת הנחייה חלקית, וטווחו אף הוא אינו עולה על כ-200 ק"מ. בשני המקרים מדובר בנשק לא מדויק, המיועד להרעשה כללית של מטרות גדולות, כבסיסים צבאיים או ערים.

שלישית, משקיפים חדי עין הבחינו בדמיון הרב בין השיגורים שהוצגו הפעם, לבין השיגורים שהוצגו במסגרת תרגיל "הנביא הגדול 2" בנובמבר 2006 ואף הצביעו על אפשרות שחלק מן הטילים שנראו בתמונות, נוספו אליהן באמצעות תכנת עיבוד תמונות.
אכן בהיבט הטכני, נראה ששוב חזינו ברוב מהומה על לא מאומה. טיל השהאב-3 שהוצג, מסוגל אמנם להגיע למטרות בשטח ישראל. טילים אלו, המיועדים לשאת ראשים גרעיניים לכשיהיו לאיראנים כאלה, נושאים כיום ראש קרבי קונוונציונאלי של כמה מאות ק"ג חנ"מ (חומר נפץ מרסק). לא ידוע כמה טילים כאלה ישנם בסד"כ המבצעי האיראני, אך מספרם מוערך בעשרות בודדות.

גם בהיבט הטקטי לא היה שום ייחוד באירוע שיגור הטילים. מה שהוצג בטלוויזיה לא נראה כניסוי טכני, אך גם לא היה תרגיל מבצעי: לא נראה כאן תרגול בפריסת סוללות טילים, שיגור מהיר, או דילוג לעמדות חליפין. לא נראה שהשיגור היה משולב באמת בתמרון צבאי כלשהו. אדרבא – הכל נראה כמפגן צבאי, המיועד להרשים את הצופים בו.

אולם ברקע הדברים מסתמנת מגמה מדאיגה של צחצוח חרבות גובר והולך. התרגיל לווה בהכרזות לוחמניות מצד מנהיגים איראניים. מפקד משמרות המהפכה האיראניים – הגנרל חוסין ג'עפרי (שנכנס רק לאחרונה לתפקידו) הכריז כי מטרת התרגיל היא "להראות שאנו מוכנים להגן על שלמות האומה האיראנית", ודובר אחר הצהיר כי "אם וושינגטון ותל אביב טיפשות דיין אפילו כדי לשקול תקיפת איראן, תגובתנו הראשונה תהיה מכוונת לישראל ולאינטרסים האמריקנים במפרץ הפרסי ולהעלותם באש"

האיראנים אינם פועלים בחלל ריק. נראה כי התרגיל המתוקשר נועד להגיב על מה שנתפס בעיניהם כאיומים אמריקנים וישראלים לתקוף את מתקני הגרעין האיראנים. ב-2 ביולי אמר הנשיא בוש, במהלך ביקורו בגרמניה, כי אם הדיפלומטיה תכשל "כל האופציות על השולחן". אמנם הוא הוסיף ואמר כי מבחינת ארה"ב האופציה הראשונה היא אמנם לפתור את הבעיה באופן דיפלומטי, אך הצהרתו זו נתפסה כאיום מוסווה לשימוש בכוח, בפרט על רקע העובדה שארה"ב איננה מקיימת שיחות ישירות עם איראן. אמירתו זו הזכירה לרבים הצהרות דומות במהלך שנת 2002, ערב פרוץ המערכה בעיראק.

מן הצד הישראלי גברו מאוד בשנה האחרונה הסימנים המעידים כביכול על כוונת ישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן באופן עצמאי. המהלך הבולט ביותר לאחרונה היה הדיווח על כי במהלך חודש יוני ביצע חיל האוויר הישראלי תרגיל רחב היקף מעל הים התיכון. על פי המדווח השתתפו בתרגיל זה מעל 100 מטוסי קרב מדגמי F-15 ו- F-16, וכן מטוסי תדלוק ומסוקי חילוץ, אשר טסו למרחק של כ-1400 ק"מ – מרחק הדומה למרחק בין ישראל למתקן ההעשרה האיראני בנתאנז. תרגיל זה נתפס על ידי כל המשקיפים הן כאימון בתקיפת מטרות באיראן, והן כמסר הרתעתי מובהק, על כי תקיפה כזו אפשרית הן מבחינה טכנית--צבאית, והן מבחינה פוליטית.

במקביל התרבו הצהרות מצד בכירים בישראל על הצורך לתקוף את איראן. מדבריהם עולה כי התפיסה המתגבשת בישראל היא שתקיפת איראן היא בלתי נמנעת, והשאלה היחידה השנויה במחלוקת היא שאלת העיתוי – האם להמתין עד שאיראן תחצה קו אדום כלשהו, או שמא יש להזדרז ולתקוף כל עוד הנשיא בוש מכהן. היו אף פרשנים שטענו, כי ארה"ב מעדיפה שישראל תהיה זו שתתקוף את איראן – זאת על אף ההנחה כי במקרה של תקיפה, תגיב איראן הן כנגד ישראל והן כנגד ארה"ב ללא קשר לזהות התוקף עצמו.

מעגל זה של הצהרות והצהרות שכנגד, מביא את האזור לסף מסוכן, גם אם איש מן הצדדים אינו מעוניין בהסלמת העימות עד כדי שימוש בנשק. מי שיושב על כס ההנהגה באיראן, תהיה זהותו אשר תהיה, איננו יכול להתעלם מהתפתחויות אלו, ועליו להתייחס אליהן במלוא החומרה. על רקע זה יש לראות את הפגנת הכוח האיראנית כניסיון להעביר מסר הן לישראל והן לארה"ב, כי איראן תהיה מסוגלת להגיב. אולם, בעיקרו של דבר, נועד מפגן השיגורים לצרכי פנים. יש להניח שהאיראנים יודעים היטב, כי בעוד שהצהרות מנהיגיהם נבחנות בקפידה, איש בוושינגטון או בירושלים אינו מתרגש ממפגן הזיקוקים בשמים. התמונות כוונו,כנראה, להרגיע את האזרח האיראני החרד, ולעודד את רוחו.