פרסומים

מבלימה ללגיטימציה: השינוי בעמדת רוסיה ביחס לגרעין האיראני

מוסקבה ראתה בתוכנית הגרעין האזרחית של איראן – לרבות העשרת אורניום תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית – (IAEA) רכיב העולה בקנה אחד עם נורמות האמנה הבינלאומית למניעת תפוצה גרעינית (NPT). גורמים רשמיים ברוסיה ונציגי תאגיד רוסאטום, חברת הגרעין הממלכתית של רוסיה, ציינו באופן עקבי את ההבחנה בין הפעילות הגרעינית האזרחית של איראן לבין כל ממד צבאי פוטנציאלי, ובמקביל הדגישו את תפקידה הייחודי של רוסיה בפיתוח המגזר הגרעיני האזרחי באיראן.

עם זאת, יש לבחון את התפתחות העמדה הרוסית בהקשר הרחב יותר של השינויים שחלו בארכיטקטורת הביטחון הבינלאומית. מאז תחילת המשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן (JCPOA) בשנת 2011 ועד לפרישת ארצות הברית תחת הנשיא טראמפ מן ההסכם בשנת 2018, ניתן היה לראות ברוסיה שחקן שפעל יחד עם יתר החתומות על מסגרת ה-P5+1 במטרה לרסן את תוכנית הגרעין האיראנית ולהבטיח את אופייה האזרחי הבלעדי תחת מנגנון פיקוח בינלאומי קפדני.

בשלב זה, הונחו קובעי המדיניות הרוסיים על ידי מספר שיקולים משולבים: ראשית, עמידת איראן בנורמות מניעת התפוצה הגרעינית תאמה את מדיניות מניעת התפוצה הרוסית ותמכה באינטרסים המסחריים של רוסיה באיראן; שנית, מוסקבה ראתה ב-JCPOA אמצעי להפחתת המתיחות במזרח התיכון ולייצוב הסביבה הביטחונית האזורית, שכן ההסכם צמצם את התמריצים לתפוצה גרעינית באזור והקטין את הסיכונים להסלמה צבאית; לבסוף, רוסיה ראתה את השתתפותה בתהליך גיבוש ה-JCPOA כגורם המחזק את מעמדה הדיפלומטי הבינלאומי, מבלי שהדבר יעמוד בסתירה לאינטרסים הגיאופוליטיים הרחבים יותר שלה.

המלחמה באוקראינה שינתה את מעמדה של איראן משותפה אזורית לבעלת ברית בעלת חשיבות אסטרטגית עבור מוסקבה, והובילה להעמקה משמעותית של שיתוף הפעולה הפוליטי והצבאי-טכנולוגי בין שתי המדינות. בשיח הרוסי החלה איראן להיתפס יותר ויותר לא רק כשותפה, אלא גם כמדינה החולקת עם רוסיה ניסיון משותף של עמידה תחת לחץ מערבי מתמיד ומשטרי סנקציות ממושכים.

תגובת איראן לקריסת הסכם ה-JCPOA כללה האצה בקצב צבירת האורניום המועשר לרמה גבוהה (HEU), ופגיעה מתמשכת ביישומם של מנגנוני הפיקוח והבקרה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. צעדים אלה הובילו להגברת הלחץ הדיפלומטי מצד מדינות המערב ובעלות בריתן, אשר בא לידי ביטוי בשורת החלטות מטעם מועצת הנגידים של הסוכנות (IAEA Board of Governors), שהביעו דאגה מפעולות איראן ואף גינו אותן.

בניגוד לגישתה המאוזנת יותר בעבר, רוסיה לא תמכה בהחלטות אלה והעניקה לאיראן מעטפת דיפלומטית מקיפה בכל המסגרות הרלוונטיות, לרבות בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ובדיונים שהתנהלו באו"ם סביב האפשרות להפעיל מחדש את מנגנון ה-“Snapback”, המאפשר הטלה אוטומטית מחדש של סנקציות על איראן במקרה הפרה משמעותית של ההסכם.

רוסיה המשיכה אמנם לעודד את איראן להישאר במסגרת משטר מניעת התפוצה הגרעינית, אך במקביל הטילה את האחריות להתנהלותה של איראן – ואף לתרחיש היפותטי של פריצה איראנית לגרעין – על המדינות האירופיות החתומות על הסכם ה-JCPOA. בה בעת, מוסקבה צמצמה בהדרגה ביקורת כלפי ארצות הברית, ולעיתים אף נמנעה ממנה לחלוטין, בניסיון שלא לפגוע במאמציה לשפר את יחסיה עם ממשל טראמפ.

באופן כללי, רוסיה החלה לפרש את הלחץ הבינלאומי הממוקד בתוכנית הגרעין של איראן דרך הפריזמה הרחבה של עימות גיאופוליטי ושל כפייה מערבית הולכת וגוברת, ולא כסוגיה הנוגעת למניעת תפוצה גרעינית בלבד. נכון לעכשיו, רוסיה אינה נדרשת לבצע את השינויים הדרסטיים בעמדתה ביחס לתוכנית הגרעין של איראן, אשר היו מתחייבים במקרה של ניצחון אמריקאי מכריע או של פריצה איראנית לגרעין. תחת זאת, רוסיה יכולה להמשיך ולהחזיק בעמדה שגיבשה וביססה במהלך השנים האחרונות, מאז קריסת הסכם ה-JCPOA ותחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה – מהלך שזכה לתמיכת איראן.

תגובת רוסיה למלחמה נגד איראן: איזון בין תמיכה רטורית לבין הימנעות מחשיפה למחויבויות

המלחמה בין איראן לבין ארצות הברית וישראל בשנים 2025–2026 הציבה את רוסיה בפני דילמה אסטרטגית. מוסקבה נדרשה בעת ובעונה אחת לשמר את השותפות שלה עם טהראן, ברוח הסכם השותפות האסטרטגית שנחתם ביניהן בינואר 2025; להימנע מהידרדרות ביחסיה עם וושינגטון ואף לנסות לשפרם; ובמקביל לשמר יחסי עבודה תקינים עם מדינות ערב.

כבר מראשית המלחמה מתחה מוסקבה ביקורת חריפה על התקיפות האמריקאיות והישראליות נגד תשתיות הגרעין של איראן. בהצהרתה במהלך ועידת הסקר האחרונה של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT Review Conference), טענה המשלחת הרוסית כי "משטר מניעת התפוצה הגרעינית ספג מכה קשה כתוצאה מן התוקפנות הבלתי-מוצדקת, הבלתי-חוקית ונטולת כל התגרות מוקדמת מצד ארצות הברית וישראל נגד איראן [...]  באמתלה של מניעת תפוצה גרעינית מצד ישראל, אשר מתעלמת באופן בוטה מן האמנה, ומצד ארצות הברית, אחת המדינות המופקדות על האמנה. מדובר בדוגמה בולטת לשימוש באמנה כתירוץ להפעלת כוח צבאי נגד מדינות ריבוניות ללא סמכות."

ועידת הסקר של ה-NPT התקיימה בין ה-27 באפריל ל-22 במאי בניו יורק. ועידה זו מהווה את המנגנון המרכזי שבאמצעותו המדינות החברות באמנה בוחנות במשותף את יישום שלושת "עמודי התווך" שלה – מניעת התפוצה הגרעינית, פירוק נשק גרעיני והשימושים השלווים באנרגיה גרעינית. הוועידה מתכנסת בדרך כלל אחת לחמש שנים (אם כי שני הכינוסים האחרונים נדחו בשל שיבושי מגפת הקורונה), והיא משמשת מסגרת לדיון בכלל הסוגיות הגרעיניות בין בעלי העניין המרכזיים. השגת הסכמה על מסמך סיכום (Final Document) נחשבת בדרך כלל למדד המרכזי להצלחתה של ועידת הסקר.

הפעם, חילוקי הדעות בין ארצות הברית לאיראן, בתמיכת בעלות בריתן, היו הסיבה המרכזית לכישלונה הנוסף – השלישי ברציפות – של ועידת הסקר להגיע להסכמה על מסמך זה. הדיונים שהתקיימו השנה בוועידה סיפקו עדויות רבות לעמדות איראן ורוסיה ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית, ואישרו את המשכיות עמדות אלה חרף הטלטלה שנגרמה בעקבות התקיפות נגד מתקני הגרעין של איראן ביוני 2025 ובמארס 2026.

משרד החוץ הרוסי הצהיר מצדו כי "למניעיהן של וושינגטון ותל אביב אין כל קשר למטרותיו של משטר מניעת התפוצה. הן אינן יכולות שלא להבין כי באמצעות דחיקת המזרח התיכון אל תהום של הסלמה בלתי-מבוקרת, הן למעשה מעודדות מדינות ברחבי העולם – ובמיוחד במזרח התיכון – לפתח אמצעים תקיפים יותר ויותר להתמודדות עם איומים מתהווים." בכך רמזה מוסקבה באופן עקיף להצדקה אפשרית של תרחיש פריצה איראנית לגרעין.

עם זאת, במקביל לרטוריקה החריפה, נמנעה רוסיה ממעורבות צבאית ישירה בעימות. היא נמנעה גם מאספקת מערכות נשק לאיראן אשר היו עשויות לשנות באופן משמעותי את מאזן הכוחות הצבאי או להשפיע באופן יסודי על מהלך המלחמה ותוצאותיה. התגובה החריפה ביותר מצד רוסיה נרשמה בעקבות התקיפות שאיימו על בטיחותו של הכור הגרעיני בבושהר (Bushehr Nuclear Power Plant – NPP),  שם הקימה רוסיה את הכור הראשון הפועל כיום באיראן, ואשר במסגרתו היא בונה שני כורים נוספים.

משרד החוץ הרוסי הצהיר כי הוא "מזועזע עמוקות" ממה שהגדיר כ"ביטוי פזיז וחסר אחריות של מדיניות הרת אסון", והזהיר כי "על וושינגטון וירושלים המערבית שלא לטפח כל אשליה: כל תקיפה נגד תחנת הכוח הגרעינית בבושהר תוביל בהכרח לתוצאות הומניטריות וסביבתיות בלתי הפיכות."

מעבר לעובדה שבושהר מהווה מוקד מרכזי של האינטרסים המסחריים של תאגיד רוסאטום באיראן, בו פועל מספר משמעותי של אנשי צוות רוסים, יש לכור זה גם חשיבות סמלית רבה עבור מוסקבה. מדובר בפרויקט המוחשי והבולט ביותר שרוסאטום יישמה באיראן, והוא נתפס כפרויקט הדגל של שיתוף הפעולה הגרעיני האזרחי בין שתי המדינות.

הגנה דיפלומטית על איראן

רוסיה המשיכה להעניק לאיראן גיבוי דיפלומטי גם במסגרת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, וכן במהלך הדיונים שהתקיימו השנה בוועידת הסקר של ה-NPT.

נציגה הקבוע של רוסיה בסוכנות, מיכאיל אוליאנוב, יזם כינוס מיוחד של מועצת הנגידים שלה ב-28 בפברואר, מיד לאחר תחילת התקיפות האמריקאיות והישראליות באיראן. בהצהרתו במהלך הדיון גינה אוליאנוב "באופן נחרץ וחד-משמעי" את מה שכינה התוקפנות האמריקאית-ישראלית, האשים את מדינות ה-E3 המובילות את הלחץ הבינלאומי נגד איראן (בריטניה, צרפת וגרמניה) ב"שרתן" את הקו האנטי-איראני של וושינגטון, וטען כי התקיפות פגעו בארכיטקטורה הרחבה של משטר מניעת התפוצה, משום שהמחישו כי גם בשלב מתקדם של תהליך דיפלומטי ניתן לעשות שימוש בכוח צבאי כאמצעי השפעה.

כאמור, בוועידת הסקר של ה-NPT שנערכה השנה, הדיון בסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית הפך לזירת עימות מרכזית ולבסוף היה לגורם העיקרי שהוביל לכישלון הניסיונות להגיע להסכמה על מסמך הסיכום. ארצות הברית ובעלות בריתה פעלו לקידום נוסח חריף יותר שיגנה את אי-עמידתה של איראן בהתחייבויותיה. מנגד, רוסיה וסין העניקו תמיכה חד-משמעית לעמדת איראן.

בין היתר, הציעה רוסיה להחליף את הניסוחים המגנים את איראן בנוסחים חלופיים, שלפיהם "הוועידה שבה ומאשרת את חסינותן של פעילויות גרעין למטרות שלום, וכי כל תקיפה או איום בתקיפה נגד מתקנים גרעיניים למטרות שלום, בין אם הם פעילים ובין אם הם מצויים בשלבי הקמה, מהווים סכנה חמורה לחיי אדם ולסביבה ומהווים הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי."

בנוסף לכך, הציעה רוסיה לכלול במסמך הסיכום קביעה שלפיה "הוועידה מביעה דאגה עמוקה נוכח התקיפות שביצעו ישראל וארצות הברית נגד מתקני הגרעין של איראן ביוני 2025 ובמהלך פברואר–מארס 2026, וקוראת לכל המדינות להימנע מביצוע תקיפות מסוג זה בעתיד."

רוסיה בין טראמפ לאיראן

רוסיה חתמה על הסכם השותפות האסטרטגית עם איראן בינואר 2025, שלושה ימים בלבד לפני השבעת דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית. מיד לאחר מכן החלה מוסקבה לחזר אחרי הממשל האמריקאי החדש והציעה את שירותיה לצורך קידום פתרון לסוגיית הגרעין האיראנית. רוסיה המשיכה להעביר מסרים ברוח זו לוושינגטון גם לאחר התקיפות נגד איראן ביוני 2025 ובמארס 2026, וכן במהלך המשבר סביב האפשרות להשיב את הסנקציות על איראן באמצעות מנגנון ה-Snapback בספטמבר 2025.

בתחילת מארס 2026 קיימו ולדימיר פוטין וטראמפ שיחת טלפון, שבמהלכה  –על פי דיווחים בתקשורת – קרא הנשיא הרוסי לחידוש המשא ומתן סביב הסכם ה-JCPOA והדגיש את הצורך במניעת הסלמה נוספת. במסגרת הפתרון שהציע, העלה פוטין בפני טראמפ אפשרות להעביר לרוסיה את מלאי האורניום המועשר לרמה של 60 אחוז המצוי בידי איראן.

ההצעה הרוסית להעברת האורניום לרוסיה נשענה על ניסיון קודם שנצבר במהלך יישום הסכם ה-JCPOA, כאשר כמויות של אורניום מועשר אשר חרגו מן הרף שהותר לאיראן במסגרת ההסכם הועברו לשטח רוסיה. מבחינת מוסקבה, הצעה זו משרתת מספר יעדים במקביל. ראשית, היא מאפשרת לרוסיה לנצל את יתרונה הטכנולוגי ואת מומחיותה בתחום הגרעין לצורך חיזוק מעמדה הדיפלומטי, ובכך לבסס את עצמה כמתווכת בעלת ערך וכגורם אחראי המסוגל לשמש נאמן ומשמורן של הנכס הרגיש ביותר בתוכנית הגרעין האיראנית. שנית, ההצעה מספקת לאיראן חלופה פוליטית מקובלת יותר מאשר העברת החומר הגרעיני לארצות הברית או למדינה מערבית אחרת, צעד שהיה עלול להיתפס בטהראן כוויתור פוליטי אסטרטגי וככניעה ללחץ מערבי.

טראמפ דחה את ההצעה והצהיר בפני עיתונאים כי התרומה הרוסית המועילה ביותר תהיה סיום המלחמה באוקראינה. על פי הדיווחים, איראן דחתה הצעה דומה עוד במהלך המגעים שקדמו למלחמה, והעדיפה לדלל את האורניום המועשר בשטחה שלה ותחת פיקוח  .

מבחינת איראן, האורניום המועשר אינו רק נכס טכנולוגי. מדובר גם במשאב שעשוי להיות בעל חשיבות מכרעת להישרדותו ארוכת הטווח של המשטר, וכן בנכס פוליטי וסמלי הקשור לריבונות הלאומית, למדיניות המושרשת של הסתמכות על יכולות עצמאיות, ול"זכותה הבלתי ניתנת לערעור לעשות שימוש באנרגיה גרעינית למטרות שלום על כל היבטיה, לרבות הזכות הטבועה לקיומו של מחזור דלק גרעיני לאומי מלא", כפי שהצהיר שגריר איראן באו״ם באפריל. מנקודת מבטה של טהראן, העברת האורניום אל מחוץ למדינה הייתה עלולה להתפרש בזירה הפנימית כוויתור פוליטי בלתי קביל — במיוחד בתנאים של לחץ צבאי גובר וסביבה ביטחונית הולכת ומידרדרת.

שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב שב והעלה את ההצעה במהלך ביקורו בבייג'ינג ב-15 באפריל, אך בניסוח גמיש יותר. הוא הציג אפשרויות שונות, ובהן הפקת דלק גרעיני לכורים מתוך האורניום האיראני המועשר לרמה גבוהה, או לחילופין העברת "כמויות מוגדרות" של חומר זה לרוסיה לצורכי אחסון. במקביל, הדגיש לברוב כי כל הסדר עתידי חייב לכבד את "זכותה הבלתי ניתנת לערעור" של איראן לבצע העשרת אורניום למטרות שלום.

ניסיון רוסי נוסף לתמרן בין ארצות הברית לאיראן אינו קשור ישירות לתוכנית הגרעין האיראנית, אך הוא מספק אינדיקציה נוספת לעמדתה המעשית של מוסקבה כלפי איראן ולנכונותה לעשות שימוש ביחסיה עם טהראן כקלף מיקוח במסגרת מגעיה עם וושינגטון. על פי דיווחים שונים, רוסיה הציעה לארצות הברית הסדר של "תמורה כנגד תמורה״ (quid pro quo), שבמסגרתו תחדל מוסקבה לחלוק עם איראן מידע מודיעיני, לרבות מידע המסייע לאיראן לכוון את פעילותה נגד נכסים צבאיים אמריקאיים באזור, אם ארצות הברית תפסיק לספק לאוקראינה מידע מודיעיני הנוגע לרוסיה. ואולם, גם הצעה זו נדחתה על ידי ארצות הברית.

העמימות האסטרטגית של רוסיה ביחס לאפשרות של איראן גרעינית

אולי ההיבט מאיר העיניים ביותר במדיניותה של רוסיה בהקשר האיראני נוגע לעמדתה ביחס לאפשרות שאיראן תרכוש בסופו של דבר נשק גרעיני.

באופן רשמי, מוסקבה ממשיכה להתנגד לתרחיש כזה. בסוף מארס 2026, הצהיר אוליאנוב כי רוסיה מעדיפה שאיראן תישאר מחויבת למסגרת ה-NPT. פוטין הצהיר שוב ושוב כי לרוסיה אין כל ראיה לקיומה של תוכנית גרעין צבאית איראנית, והדגיש באופן עקבי את חשיבות השארתה של איראן במסגרת משטר מניעת התפוצה הגרעינית העולמי.

עם זאת, גורמים רוסים רבים, ובהם נשיא רוסיה לשעבר וסגן יו"ר מועצת הביטחון בהווה, דמיטרי מדבדב, טענו כי פעולותיהן של ארצות הברית וישראל עלולות דווקא להאיץ את התקדמות איראן לעבר מעמד של מדינת סף גרעינית. יתרה מכך, טון ההתבטאויות הללו שיקף לא פעם ציפייה מרוצה ואף לעגנית להתפתחות כזו, יותר מאשר דאגה מפניה. במקביל, גורמים רשמיים ופרשנים רוסים קידמו יותר ויותר את הטענה שלפיה הלחץ המערבי המתמשך הוא עצמו גורם המגביר את האטרקטיביות של הרתעה גרעינית עבור מעצמות אזוריות ומדינות המבקשות להבטיח את ביטחונן.

נדמה כי עמימות זו היא מכוונת. מחד גיסא, הקרמלין מבקש לשוב ולהדגיש את מחויבותו הפורמלית לעקרונות מניעת התפוצה ולהימנע ממתן לגיטימציה להפצת נשק גרעיני. מאידך גיסא, המסרים הרוסיים מעלים באופן עקיף את המחיר הפוליטי הכרוך בהמשך הלחץ על טהראן.

בפועל, מוסקבה מבקשת להעביר מסר ברור: אם איראן תתקדם בעתיד לעבר יכולת גרעינית צבאית, האחריות לתוצאה זו לא תוטל על איראן בלבד, אלא בראש ובראשונה על המערב, אשר באמצעות מדיניות הלחץ, הסנקציות והפעולות הצבאיות שלו תרם, לפי הנרטיב הרוסי, ליצירת התנאים שהובילו להתפתחות זו.