קריסתה הכלכלית של לבנון

בארבע השנים האחרונות לבנון מצויה במסלול מהיר של התמוטטות כלכלית, אשר הובילה את המדינה לפשיטת רגל ודרדרה מאוד את תנאי החיים של התושבים, אשר חלקם הגדול סובל חרפת רעב ומחסור חמור בחשמל, מים ושירותים בסיסיים (חינוך, בריאות, ביטחון אישי). אמנם, כפי שעולה מהנתונים, הקריסה הכלכלית המהירה החלה בעקבות המחאה שפרצה בלבנון באוקטובר 2019, אבל שורשיה נטועים עמוק באזלת היד ובשחיתות הנמשכת של הממשל הלבנוני עוד קודם לכן. מדובר במשבר הכלכלי החמור ביותר שידעה לבנון בתולדותיה, ועל פי הערכות גורמים כלכליים, המשבר הכלכלי-פיננסי בלבנון הוא מהחמורים המוכרים בזירה הבינלאומית מאז אמצע המאה ה-18. כל זאת במקביל למשבר הפוליטי עקב המחלוקות הפנימיות בקרב ההנהגה המפוצלת, שהוביל לואקום פוליטי (אין נשיא והממשלה הינה ממשלת מעבר). משבר זה מקרין על מצבם של כלל תושבים, למעט האליטה הכלכלית השלטת מכל העדות, אשר צברה נכסים לאורך השנים ועל אף המשבר איננה מוכנה לותר עליהם תמורת ישום רפורמות לשיפור המצב. קבוצה נוספת אשר מאורעות המשבר משפיעות עליה פחות הינה האוכלוסייה השיעית התומכת ונתמכת ע"י חזבאללה, הממשיך להנות ממקורות הכנסה עצמאיים (איראן, תרומות וכלכלה שחורה). בשנה האחרונה ניכרים סימני התאוששות קלים ביותר, אך אין בהם כדי לבשר על מגמת שינוי של ממש, ונראה כי גם בתרחיש החיובי ביותר לא צפוי שיפור כלכלי משמעותי בלבנון בשנים הקרובות.