ככל שנמשכת המלחמה ברצועת עזה נשחקת הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל ומעמדה הבינלאומי נפגע, וזאת לצד שחיקה של צה״ל והתרחבות השסע בחברה הישראלית. היחלצות מן המיצר מחייבת שינוי פרדיגמטי, שיפרוץ את מגבלות החשיבה המתמקדת בשתי חלופות בלבד (כפי שהגדירן ראש הממשלה בנימין נתניהו): כיבוש מלא של הרצועה או כניעה לחמאס, שיוותר על כנו, עבור שחרור החטופים. אלא קיימת אפשרות נוספת, המשלבת בין הממד הצבאי למדיני ועל בסיס מינוף קונצנזוס אזורי ובינלאומי קיים בנוגע לסיום שלטון חמאס ברצועה, פירוקו מנשק, אי שיתופו בכל ממשל עתידי ופירוז הרצועה. בחלופה המוצעת...
מסמך זה מציג פרדיגמה חדשה כתשתית לנורמליזציה לגיטימית-מלאה, קרי לקשר אזרחי, רב-תחומי ועמוק בין ישראל לעמי האזור. לנורמליזציה כזו פוטנציאל לשמש גל נושא אסטרטגי, שיחזק את מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל ויקדם בניית קואליציה אזורית נחושה למען השלום והיציבות. בתקווה, קואליציה זו תצמח דווקא מתוך אסון ה-7 באוקטובר והמלחמה הקשה והארוכה שפרצה בעקבותיו, ותהווה בסיס לתהליכי השיקום והאינטגרציה האזוריים, שיסמנו את הניצחון האמיתי על חמאס וציר ההתנגדות.
מדינות השלום הערביות, בדגש על מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, מביעות לאורך המלחמה חוסר אמון, כעס ואף תמיהה לנוכח התנהלותה של ישראל, ותחושות אלו הגיעו באחרונה לשיאן עד כה. במקביל להערכתן להישגים הצבאיים שרשמה ישראל במלחמה ולפוטנציאל ההשפעה החיובי שלהם על המזרח התיכון, הן מוטרדות עמוקות ממה שמתפרש כדבקות ישראלית בגישה מיליטריסטית חד-ממדית, קרי הפעלת כוח צבאי ככלי קבוע ובלעדי. ואכן, לפי ההבנה הרווחת במערכת הערבית, הגישה הישראלית הנוכחית מתעלמת מהזדמנות לסיים את המלחמה ומהכורח למנף את ההישגים הצבאיים ליוזמות מדיניות ובהמשך לתהליך מדיני...
הכהונה השנייה של טראמפ כנשיא אינה צפויה להיות 'שידור חוזר' של מדיניותו כלפי המזרח התיכון בכהונתו הקודמת. זאת, לאור השינויים שהתרחשו באזור ובראשם הפיחות בעוצמת איראן ו"ציר ההתנגדות" שבהובלתה, מרכזיותה המחודשת של הסוגייה הפלסטינית והנכסיות הגוברת של מדינות המפרץ בתחרות הבין-מעצמתית. עמדתו הבסיסית החיובית של הנשיא טראמפ כלפי מספר משטרים באזור ואף יחסיו הטובים עם חלק ממנהיגיהם הם בעלי פוטנציאל לייצר מומנטום חיובי בנתיב הנורמליזציה הישראלית-ערבית. אלא שהמלחמה מול חמאס שינתה את שיקוליהם של שחקנים מרכזיים באזור לגבי הצורך בהסדר...
המהפכה בסוריה מציבה בפני ירדן מארג מורכב של אתגרים והזדמנויות. מצד אחד, הממלכה חוששת מחוסר יציבות בגבולה הצפוני, מהחלפת ההשפעה האיראנית בסוריה בהשפעה טורקית ומהשראה מהפכנית לאופוזיציה האסלאמיסטית הירדנית. מצד שני, היא מזהה סיכוי לחסימת נתיבי הברחות הסמים והנשק מסוריה לירדן, להשבת פליטים סורים השוהים בירדן למולדתם ולקידום שיתופי פעולה כלכליים עם שכנתה הסורית. לאור זאת, ירדן חותרת להיעשות שחקנית מרכזית בעיצוב עתידה של סוריה, תוך מינוף יתרונותיה הגיאו-אסטרטגיים. לישראל ולירדן מגוון אינטרסים משותפים בזירה הסורית, המצריכים את הידוק התיאום...
שלושים שנים לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן, שיתוף הפעולה בתחום המים ממשיך לשמש נדבך מרכזי ביחסים בין המדינות. מצוקת המים בירדן מעמידה אתגרים בפני הממלכה, ועלולה להוביל לתסיסה חברתית ופוליטית פנימית, להגירה המונית ואף לערעור הסדר האזורי. לתרחישים אלה השלכות גם על ישראל, הרואה ביציבות ירדן והאזור עוגן ביטחוני חשוב. על רקע זה, על שתי המדינות להתייחס לשיתוף הפעולה בתחום המים לא רק כאל עניין הומניטרי וכלכלי, אלא גם כאינטרס משותף של ביטחון לאומי. הבנת החשיבות האסטרטגית של הסכמי המים עם ירדן וקידום הצעדים המוצעים להרחבתם יסייעו...
זירת הים האדום ממקדת תשומת לב גוברת על רקע מתקפות החות'ים והפגיעה שהסבו לחופש השיט העולמי בכלל ולמדינת ישראל בפרט. זאת בנוסף להשפעתם על זירה זו של סכסוכים מתעצמים נוספים, שישראל אינה מעורבת בהם במישרין, בסודאן ובסומליה. התעצמות הקונפליקטים במרחב זה מחדדת את ההכרה שרק באמצעות שיתוף פעולה רב-צדדי, אזורי ובינלאומי, ניתן יהיה להתמודד עם האתגרים הרלוונטיים לזירת הים האדום. שיתוף פעולה ביטחוני ובמקביל גם בתחומים "רכים", בין ישראל למדינות וארגונים באזור, הוא מסד לקידום אינטרסים ארוכי-טווח בכח ובפועל של כל הצדדים.
מדינות ערב יכולות לסייע בקידום הסכם לשחרור החטופים הישראלים שבידי חמאס, הפסקת אש וסיום המלחמה ברצועת עזה באמצעות נקיטת גישה נחרצת כלפי חמאס, שבמרכזה הגברת לחץ, בידוד ודה-לגיטימציה, במטרה לפגוע בדימויו ובמעמדו של הארגון בקרב דעת הקהל הערבית. הצעדים המוצעים כוללים קמפיינים תקשורתיים וגינויים פומביים, סנקציות משפטיות, הגבלת פעילות ועידוד שיח דתי חלופי. זאת, לצד תיקון וחיזוק הרשות הפלסטינית וסיוע בהשבת שליטתה ברצועת עזה. על ישראל מצדה לעודד מהלכים ערביים מעין אלה דרך נכונות לקדם בעתיד מתווה לפתרון של 'שתי מדינות לשני עמים', בכפוף לקבלת...
מאז ה-7 באוקטובר מתמודדת ירדן עם שני אתגרים מתעצמים: הראשון – חתרנות מצד איראן ומיליציות אזוריות הכפופות לה, שקוראות תיגר על הריבונות הירדנית ופועלות להפיכת המרחב האווירי והיבשתי של הממלכה לזירת לחימה, הברחות וטרור נגד ישראל; והשני – לחצים מצד גורמים אסלאמיסטיים מבית ומחוץ לביטול הסכמי השלום והנורמליזציה עם ישראל ולהתייצבות הממלכה לצד חמאס. ליכולת הארמון לבלום את שני האתגרים צפויות השלכות על יחסי ישראל-ירדן וכן על מאבקי הכוחות בין הגורמים הפרגמטיים והרדיקליים במזרח התיכון. לפיכך, על ידידותיה של ירדן באזור ובעולם – בהן גם...
בימים אלה מלאו 45 שנים לשלום בין ישראל למצרים, בצל טבח ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו. אירועי החודשים האחרונים הציבו את שתי המדינות בפני אחד המבחנים הקשים שידעו, אך עד כה הם לא השפיעו על המתכונת האמביוולנטית המסורתית של יחסיהן: מצד אחד, נשמעו בשיח הציבורי והרשמי במצרים ובישראל ביטויים של התלהמות, עוינות, חשדנות וחוסר אמון; ומצד שני, נמשכו הדיאלוג הביטחוני השקט, המחויבות ההדדית להסכם השלום וההפנמה של האינטרסים האסטרטגיים הכרוכים בו. שניות זו, אף שהפכה במרוצת השנים חלק אורגני מ"השלום הקר", אינה מצב בריא. על קהיר...
