פרסומים

בעקבות כניסתה הצבאית של רוסיה לסוריה בעיצומה של מלחמת האזרחים בספטמבר 2015, שתכליתה הייתה סיוע למשטר אסד, היא הפכה לכוח מדיני-צבאי דומיננטי ביותר בזירה הסורית. אך לאחר נפילת המשטר נמצאת רוסיה בעמדת חולשה מול כוחות המורדים, שעד לא מזמן הפציצה מהאוויר וכינתה אותם טרוריסטים. כעת היא תלויה בהם על מנת לשמור על ביטחון חייליה ואמצעיה הצבאיים הנותרים בשטח המדינה, ותולה בשלטון החדש תקוות באפשרות לשמר ולו חלק מנוכחותה בה. בתנאים אלה, רוסיה איבדה את מרבית יכולת השפעה – לחיוב ולשלילה – על האינטרסים הביטחוניים של ישראל בזירה הצפונית, ובהתאם על...

במסגרת מאבקה במערב ובאוקראינה, רוסיה מחלקת את העולם ל"קורבנות מתגוננים" מול "תוקפנים אכזריים". הבסיס האידיאולוגי-היסטורי של הנרטיב מושתת על סיפור המאבק של ברית המועצות בגרמניה הנאצית. בשנים האחרונות טושטשה  הזיקה הישירה בין ישראל ליהדות אירופה, שהיא דוגמה מובהקת לקורבן, וכעת ירושלים מצוירת כ"תוקפן אכזר" אל מול "קורבן מתגונן" חדש – הפלסטינים. היגיון זה מסביר היטב את המדיניות הרוסית העוינת כלפי ישראל מאז ה-7 באוקטובר. הנרטיב הוא כלי תודעתי לצרכים פוליטיים בידי רוסיה, ובפרט נועד להצדיק את תוקפנותה...

העמדה ישראלית ביחס למלחמה באוקראינה היא דילמה מתמשכת, בין היתר עקב הקשר שרואה הממשל האמריקאי בין המלחמה בין ישראל לחמאס לבין ההתמודדות של אוקראינה עם רוסיה והניסיון להעניק סיוע כלכלי וצבאי הן לאוקראינה והן לישראל. גישתה הניטרלית של ירושלים לגבי המלחמה באוקראינה, גם לנוכח העמדה הפרו-פלסטינית ארוכת-הטווח שרוסיה נוקטת, מאותת למוסקבה כי ניתן להמשיך באי-התחשבות באינטרסים הישראליים, ובו בזמן לא מסייעת לארצות הברית לעזור לישראל. מכאן נובע צורך לשקול מחדש את העמדה הישראלית כלפי רוסיה.

פרעות בשדה תעופה בדגסטאן שברוסיה, כמו גם המרד של פריגוז'ין, חשפו בעיית יסוד של המערכת הרוסית – מנגנוני הביטחון והשיטור אינם פועלים באופן אפקטיבי נגד תופעות שלא תויגו מראש כאיום למשטר. על רקע ריבוי בעיות הפנים ברוסיה, שלא זוכות למענה, נצברים מתחים בעלי פוטנציאל של מחאה. בחלק מהמקרים, אופי הבעיות (למשל, גורל המגויסים לחזית המלחמה באוקראינה) מקשה על הממסד להשחיר את המחאה הפוטנציאלית כאנטי-משטרית. במקרה של התפרצות עתידית מסוג זה, המערכת תתקשה להתארגן למענה מהיר, ואילו המוחים עשויים לזכות לתמיכה מהאליטות – מה שעלול לסדוק את הסדר...

התרסקות המטוס של יבגני פריגוז'ין מעלה מספר סימני שאלה אשר למערכת הרוסית: מה יהיה עתידה של קבוצת ואגנר, האם הממסד הביטחוני התחזק בעקבות ההתרסקות והאם הנשיא ולדימיר פוטין הצליח לחדש את השליטה והכבוד, שלכאורה אבדו בעקבות מרד קבוצת ואגנר בסוף יוני. נראה שבטווח הקצר, ההרתעה אכן תעבוד. ועם זאת, ספק אם היא תתאים כבסיס לניהול מדינה, ועוד במצב שרוסיה נתונה בו. 

 קבוצת וגנר הרוסית (החברה הפרטית הצבאית "וגנר") הוקמה ב-2014. על אף החוק הרוסי האוסר על הקמת צבאות פרטיים, פעלה הקבוצה בתאום ואישור השלטון. כל זאת, במטרה לקדם אינטרסים מדיניים של רוסיה באמצעים צבאיים בהוראת השלטון וללא הכשר פומבי מטעמו. הקבוצה אף פעלה לטובת האינטרסים הכלכליים של בעליה, איש העסקים יוצא העולם התחתון, יבגני פריגוז'ין. במהלך שנות קיומה פעלה קבוצת וגנר במספר אזורים גיאוגרפיים, לרבות אפריקה והמזה"ת. בסוריה, לדוגמה, נלחמה הקבוצה בתאום עם כוחות צבא רוסיה וכוחות משטר אסד החל מ-2015. מעורבותה הבולטת של הקבוצה במלחמת...

שכירי החרב הרוסיים של יבגני פריגוז'ין, המוכרים בשם "קבוצת ואגנר", מילאו למרות היותם חלק קטן ביחס לכלל הכוחות הרוסיים תפקיד חשוב במלחמה שמנהלת רוסיה נגד אוקראינה, לא רק הודות למיומנויות הצבאיות שלהם, אלא גם בשל היכולות הפוליטיות והתקשורתיות של פריגוז'ין. הם השפיעו על שדה הקרב וכן על המצב בתוך רוסיה. חיכוך גובר בין פריגוז'ין, שהתעצב במהלך המלחמה כשחקן פוליטי עצמאי ואנטי-מערכתי (אינו נושא משרה בתוך הממסד), לבין הממסד הצבאי הרוסי, הביא ב-23 ביוני להתקוממות חמושה, תקדימית בהיסטוריה המודרנית של רוסיה, נגד הצמרת הצבאית-ביטחונית...

ערב המלחמה בין רוסיה לאוקראינה וביתר שאת במהלכה, חברות פרטיות רבות נקטו מיזמתן עמדה אקטיבית בעימות, וזאת בשני מישורים עיקריים: סיוע ישיר ואינטנסיבי לאוקראינה וצמצום או הפסקת הפעילות ברוסיה. למהלכים אלה השפעה על המצב הכלכלי בשני צידי העימות וגם על מהלך המלחמה. מדובר בתופעה חשובה ובחלקה חדשה, שעשויות להיות לה השלכות על ישראל.