נטל הפליטים הסורים על כלכלת ירדן כאתגר ליציבותה

        אירוח פליטים בהיקפים גדולים כול כך, הוא בבחינת נטל עצום על הכלכלה הירדנית, כאשר הוצאות המדינה נוסקות באופן עקבי ב-30 החודשים האחרונים. תוכניות רשמיות של הממשלה הירדנית צופות שההוצאות על אירוח הפליטים לשנת 2013 יעמדו על כ-850 מיליון דולר, כאשר מרב הכסף נועד לספק לפליטים שירותים חיוניים כגון מים, אנרגיה, בריאות, וסובסידיות. תחומי סיוע חיוניים נוספים, כגון השכלה, שירותים עירוניים, הגנה, ושירותי קליטה, מסופקים גם הם על ידי ממשלת ירדן.
  אוכלוסיית הפליטים על פי הרכבה הגילי היא אוכלוסייה חלשה: נכון לאפריל 3013, כ-41%  ממנה היו ילדים, כ-33% ממנה – נשים, והיתר הם גברים – ברובם קשישים או חולים. הרכב זה יוצר מעמסה רבה על בתי החולים ועל הציוד הרפואי בו. המוצרים הרפואיים במחסני החירום אוזלים במהרה וכמות התרופות שמשרד הבריאות הירדני רכש בין 2011 ל-2012 עלה בכ-15%, (הוצאה של 14 מיליון דולר). בין 2012 ל-2013 ביצע משרד הבריאות רכישה נוספת על סך 16 מיליון דולר. לפי נתונים של משרד הבריאות הירדני, מתחילת המשבר בסוריה הוצאו מעל ל-50 מיליון דולר, על מנת להתמודד עם הצרכים הרפואיים של הפליטים הסורים.
      חלק גדול מאוכלוסיית הפליטים  (כ-70%) מתגורר בערים ובכפרים הירדניים, הרחק מעיניהם של פעילי הארגונים ההומניטאריים במדינה ומעובדי המגזר הציבורי אשר מתפקידם לאכוף את החוקים החלים על המהגרים במדינה. כך, ללא אישור, מציפים הפליטים הסורים את שוק העבודה המקומי ופוגעים ביכולתם של מקומיים רבים להתפרנס בכבוד, בעיקר בקרב השכבות הנמוכות – שם רוב העובדים הם לא מיומנים. פליטים אלו מגדילים את התחרות על כל משרה, מעלים את שכר הדירה, ומורידים את השכר שנהוג היה לשלם עד כה למועסק הירדני.
     בנוסף לייבוא המוגבר, לנוכח הטיפול בפליטים הסורים, ההפרעות הרבות בצינור הגז הטבעי ממצרים לירדן מגדילות את ההוצאות של המדינה בתחום האנרגיה. ירדן, אשר מייבאת כ-97% מצרכי האנרגיה שלה, נהגה לייבא כ-240 מיליון קוב גז מצרי מדי יום. מאז החלה המהפכה במצרים בינואר 2011, החל בה הלחץ לשימוש במקורות האנרגיה לצרכים פנימיים, על חשבון הייצוא. כמו כן, בעיות ביטחון בחצי האי סיני מקשות על הממשל המצרי לתקן חבלות ותקלות בקו צינור הגז. ההתקפות החוזרות ונשנות מצד תושבי חצי האי על קו זה, העובר בשטחם, הביא לעצירת אספקת הגז לירדן.
      סיבה נוספת לגרעון הגדל במאזן הסחר הירדני, היא סגירת ערוצי הסחר בין ירדן לסוריה. סוריה מהווה ציר סחר חיוני עבור ירדן, דרכו היא מייצאת ומייבאת סחורות אל מדינות רבות, כאשר אחת העיקריות שבהן היא טורקיה. סגירת ערוץ סחר זה פוגע בהסכמי סחר רבים של ירדן עם מדינות האזור ובכלכלת המדינה ומאלץ את הממשל הירדני למצוא לו חלופות.