הפסקת האש - חלון הזדמנויות מדיני?

באמצעות רגיעה בעימות בזירת עזה, ביקשו ישראל ותנועת החמאס כאחד לשכך ביקורת ביתית נגדן בגין מצוקה אזרחית נמשכת משני עברי הגבול. מבחינת מדיניות החמאס, המתח בין התהליך המדיני לבין ההידברות עם ישראל לא היווה כל בעיה, נהפוך הוא. לעומת זאת, התפנית במדיניות ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בעצם ההידברות בינה לבין החמאס, מאיימת לפגום ביחסי ישראל והפתח ולפיכך במהלכו הרציף של התהליך המדיני.

ישראל הכירה בתנועת חמאס כשותפה להידברות, גם אם לפי שעה במישור הביטחוני בלבד. בהתאמה להבנות שגובשו בינה לבין החמאס בתיווך מצרי, יוקל בהדרגה הסגר שהושת על רצועת עזה בתמורה לעצירת הירי מתוך הרצועה, תוך אכיפת הרגיעה על כלל הארגונים הלוחמניים הפעילים בשטחה. כמובן מאליו, עצירת הירי אמורה לשלול מישראל עילה להמשך הסגר והפעילות הצבאית ברצועה. דיונים בפתיחת המעברים המקשרים בין הרצועה לעולם החיצון, ובפרט מעבר רפיח, וכן תנאים לשחרור החייל הישראלי גלעד שליט השבוי בידי החמאס, אמורים להימשך בקהיר. מצרים, מצידה, התחייבה לפעול נגד הברחת אמצעי הלחימה משטחה לרצועה, וזאת כדי לצמצם את יכולת החמאס להסתייע ברגיעה כדי להמשיך ולעבות את תשתיתה הצבאית.

ההבנות בדבר הרגיעה גובשו על רקע התנהלות מקוטעת של השיחות בין ישראל והנהגת הפתח אודות סוגיות הקשורות בהסדר הקבע. הדיאלוג ביניהן, שהושק באנאפוליס, נועד לקדם פשרה עקרונית, בתקווה שתחזק את מעמד הפתח תוך בלימת עלייתה של תנועת החמאס. ההסדר הנשאף הוגדר כ'הסדר מדף', כביטוי להנחה כי גם אם יעלה בידי ישראל והפתח לגשר על פערים בעמדות יסוד ולסכם הבנות, לא ניתן יהיה ליישמן בתנאים הנוכחיים. ישראל והנהגת הפתח, וכן יתר הגורמים הבינלאומיים שגיבו את השיחות, היו כולם שותפים להערכה כי הפיצול הפוליטי, המוסדי והגיאוגרפי ברשות הפלסטינית יהיה ראש וראשון לגורמים, שיסכלו ניסיון ליצור מציאות חדשה בזירת העימות.

חולשת הפתח לא דירבנה נכונות ישראלית לנקוט צעדים, כגון הקפאת התנחלויות והסרת מחסומים בגדה המערבית, שיכולים היו להעיד על נחישות להפשיר את המתח בין הצדדים. השתלטות החמאס על רצועת עזה הניעה אומנם את חידוש השיחות בין ישראל לפתח, אלא שעם הזמן נעשתה התפתחות זו גורם שעיכב את התהליך המדיני משום שהמחישה את האתגר הביטחוני שנבע מן הפיצול ברשות. יתרה מזאת, באווירת טרם הבחירות השוררת בישראל קשה היה לצפות ממנהיגיה שיתחייבו לפשרה מרחיקת לכת, אשר תהווה איום אלקטוראלי. ובזמן שעיכוב בתהליך המדיני לא נראה כהחמצה היסטורית, בחרה ממשלת ישראל לנסות ולסתור טענות רווחות נגדה בגין מה שהתפרש כאוזלת ידה לנוכח הירי מן הרצועה, תוך נטילת סיכון מחושב בהקשר יחסיה עם הנהגת הפתח.

ואולם, ייתכן כי דווקא בחירה זו תערים קושי נוסף על אלה המלווים את התהליך המדיני. זאת משום שהתפנית במדיניות הישראלית עשויה להאיץ התקרבות בין הפתח והחמאס - לא בהכרח על בסיס כוונה לקדם הבנות עם ישראל. מאז כינון הרשות הפלסטינית נע מרכז הכובד של מדיניות הפתח בין שני קטבים: לפרקים השליכה את יהבה על התהליך המדיני, ופעמים אחרות, לנוכח קיפאון מדיני, התמקדה בניסיון להסדיר את יחסיה עם שורות האופוזיציה כדי לאושש את מעמדה הביתי, גם במחיר יחסיה עם ישראל. לאחרונה גברו מאמציהם של בכירים בפתח, ובכללם נשיא הרשות מחמוד עבאס, לחדש את הדיאלוג הלאומי: על רקע דשדוש התהליך המדיני לא המתינה הנהגת הפתח להידברות בין ישראל לחמאס כאישור לחתירתה היא להבנות עם החמאס.

מכאן ועד גישור על חילוקי הדעות הרעיוניים והמוסדיים בין התנועות היריבות עוד ארוכה הדרך. ואולם, מן הדרך להסכמה ביניהן הוסר מחסום משמעותי: ההידברות בין ישראל לחמאס שחררה את הפתח מהתניית מגעים עם החמאס בשינוי הסעיפים במצע התנועה, השוללים אפשרות לשלום ישראלי-פלסטיני. הסרת אילוץ זה תקל על הפתח את דרכה להפשרת היחסים עם החמאס. את התסכול בגין הסכם הרגיעה, שגובש במסלול עוקף-פתח, הפנו דוברי הפתח נגד ישראל בלבד. הנהגת החמאס לא הייתה יעד לביקורת. שהרי, אין אנשי הפתח יכולים לבקר גורם פלסטיני כל שהוא בגין הידברות עם ישראל. מעבר לכך, בהפניית הטענות נגד ישראל בלבד ניתן לראות אות לכוונת הנהגת הפתח להתמקד כעת בהידברות עם החמאס.

בין שהפסקת האש בין ישראל לחמאס תאריך ימים ובין שימיה יהיו ספורים, יקשה לשחזר את דפוס ניהול הסכסוך והתהליך המדיני, כפי שהתמסד בשנים האחרונות. על ישראל להיערך להמשך השיחות בינה לבין הפתח תוך קושי לתבוע מהפתח ריחוק מן החמאס.

לקח חשוב שהתברר במהלך שנות העימות האחרונות הוא, שללא החמאס לא תיכון רגיעה ביטחונית וללא הפתח לא תתכן פריצת דרך מדינית. סבב עימות נוסף בין ישראל לחמאס לא ישנה את ערכיה של המשוואה הזו. משמעותה היא, שתיאום בין הפתח והחמאס – כמובן אם ילווה בנכונות משותפת לקדם פשרה או לפחות הסרת התנגדות מצד החמאס לחתירת הפתח לפשרה - יהיה תנאי לייצוב רשות פלסטינית שתקדם הסדר ותוכל לערוב ליישומו. ייתכן שצעדה המתבקש הבא של ישראל הוא לכן הסכמה לכינונה של ממשלת אחדות פלסטינית, או לפחות הימנעות מביקורת על הפתח אם תנסה לעשות כן גם בלא שיחול שינוי במצעה של החמאס. באמצעות מחוות, שתכליתן לחזק את עמדת הפתח במיקוח בינה לבין החמאס ולבלום את הנסיגה בתמיכת הציבור הפלסטיני בהסדר על בסיס שתי מדינות לשני העמים, תוכל ישראל לנסות ולהפוך להזדמנות את מה שלאורך שנים נחשב איום.

הסיכוי שכך יקרה דל. בפני שינוי כה דרמטי במדיניות ישראל ניצבים אותם מכשולים ביטחוניים, פוליטיים ורעיוניים, שמקורם הן בישראל והן בזירה הפלסטינית, והם שמנעו עד כה התקדמות לקראת הסדר. אפשרות סבירה הרבה יותר היא, שהרגיעה תופר טרם יתגבש שינוי בכיוון זה וכך ישובו ישראל והפלסטינים לאותו מבוי סתום, שאפיין את זירת העימות ערב החתימה על הסכם הפסקת האש.