פרסומים

השימוש שעשה חמאס בהתעצמות הצבאית מאז "צוק איתן", שתורגם לשיגורי מטחים כבדים של רקטות לעבר העורף האזרחי בישראל, התמקד הפעם בשיגורי רקטות לעבר ערים במרכז הארץ בנוסף לתקיפות השגרתיות נגד יישובי עוטף עזה, והגיע לשיא בשיגורי רקטות לעבר ירושלים. במערכה הנוכחית, הפגיעה הקשה בתשתיות הצבאיות ובתעשיית ייצור ושיגור הרקטות של חמאס, נוסף לפגיעה בחלקים ניכרים של התשתית התת-קרקעית בשטח הרצועה, לוותה בפגיעה ממוקדת ונרחבת בבתי המפקדים ובמפקדים עצמם. היא כללה מיטוט בניינים רבי קומות המשמשים את חמאס להעברת מסר הרתעתי של גביית מחיר אישי וכלכלי מהנהגת הארגון.

מטרות חמאס במערכה על התודעה

את מטרות חמאס במערכה חשוב להבין בהקשר הפנים פלסטיני, שבראיית חמאס אליו קשורים ההקשרים הפוליטיים וההסברתיים מול ישראל ומול שאר קהלי היעד והזירות הרלוונטיות לארגון.

חמאס זיהה במתיחות שהתפתחה בירושלים בימי הרמדאן הזדמנות ליצור אפקט תודעתי משמעותי ולעורר מספר חזיתות באופן סימולטני במטרה למצב עצמו כמוביל המאבק הלאומי הפלסטיני והחזרתו לסדר היום האזורי והבינלאומי. הרחבת הסדקים בין יהודים לערבים בישראל, הן ברמה החברתית והן ברמה הפוליטית, נתפסת כהישג חשוב ביותר, שמונף כדי להאדיר את יכולת ההשפעה של הארגון ולהרחיבה גם לרמה האזורית. הישגים אלה נועדו לעיצוב תודעת אחדות שורות בין-ערבית ולסדיקת מעמדה האזורי המתחזק של ישראל.

חמאס ניסה למצב את עצמו בעימות כמי שהרחיב את המשוואה מול ישראל באמצעות החיבור בין ירושלים לרצועת עזה, כמי שהעז להציב לישראל אולטימטום ולממש את איומיו, כמי שהצליח לסדוק את מרקם היחסים בין ערבים ליהודים בישראל ולחולל בתוכה גל אלימות שערער במידה ניכרת את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל, כמי שלא נכנע לעוצמה הצבאית הישראלית והמטיר אש על ריכוזי אוכלוסין בישראל, בלי שישראל הצליחה למנוע זאת במשך ימים ארוכים וכמי שהצליח לעורר ולהתסיס חלקים  בעולם הערבי.

לו פסקה המערכה ביממות הראשונות, יתכן שהישגיו התודעתיים של חמאס היו בעלי משקל. אולם ככל שהמבצע התארך, וככל שגברה הפגיעה הישראלית העוצמתית בתשתיות הצבאיות של הארגון ובמפקדיו ונפגעו קשות תשתיות רבות ברצועת עזה, מתערער התוקף של טענת חמאס להישג צבאי. מחיקת הישגי השיקום ושיפור תנאי החיים של תושבי עזה, שהשיג חמאס בשנים האחרונות, עשויה לשחוק את הלגיטימציה שלו מבית ואת הלגיטימציה הבינלאומית שאותה ביקש הארגון לבסס כריבון אחראי, ומחזקת את דימויו כארגון טרור חסר רסן שהשתלט על אזרחים הנתונים למדיניותו הפרועה.

מטרות ישראל במערכה על התודעה

ישראל מבקשת לגבות מחיר פיזי שמראותיו ייחרטו עמוק בתודעת החמאס ותומכיו ויחלישו את נכונותם לשלם בעתיד מחיר כה כבד בגין תקיפת אזרחי ישראל על מנת לקעקע את היגיון הסבבים של חמאס שאפיין את היחסים בין ישראל לחמאס ולרצועת עזה בעשור האחרון. בנוסף, ישראל חותרת להעביר מסר לחמאס כי יכולותיו הצבאיות כשלו ברובן ונפגעו אנושות וכי אינו מוגן יותר בתווך התת-קרקעי, שבו השקיע משאבים רבים. יתר על כן, גם יכולת השיקום שלו נפגעה. מסר נוסף הוא חוסר התוחלת שבפיתוח פרויקטים עתירי משאבים שדינם הרס בכל סבב לחימה אליו יצא חמאס נוכח העליונות הצבאית המודיעינית והטכנולוגית הברורה של ישראל, שאינה מהססת לגבות מחיר כבד נוכח הפגיעה חסרת האבחנה באזרחיה.

מעבר לכך, ההרס המאסיבי ברחבי הרצועה, שנגרם במהלך העימות עם ישראל, מבהיר לתושבי עזה כי שלטון חמאס הוביל את האזור כעשור לאחור, ולאזרחי הגדה המערבית, החיים תחת הנהגת  הרשות הפלסטינית, כי חמאס איבד מכוחו הצבאי והפוליטי וכי האתגר שהוא מהווה לדומיננטיות של הרשות בשטחים ובירושלים נחלש בעקבות המערכה האחרונה.

תקיפת ה"מטרו" - מערכת המנהרות התת קרקעיות - מסתמנת כאחד המהלכים התודעתיים החשובים במבצע, הן לצורך שיבוש תשתית אסטרטגית של הארגון, פגיעה בחסינות שלו ויצירת תחושת חדירות בין פעיליו, והן בהעברת מסר לארגוני טרור אחרים העושים שימוש בתווך התת-קרקעי, כי אינו חסין מפני פגיעה. ההרס מבהיר את חוסר התוחלת של מאמצי בניין הכוח הכבירים שהשקיע הארגון (על חשבון אזרחי עזה) ובה בעת את חוסר היכולת שלו להתגונן מפני ישראל.

מול הזירה הבינלאומית ישראל מצביעה על כך, שחמאס הוא התוקפן שפתח במערכה הזו בתכנון מראש וכי הוא נוהג כארגון טרור לכל דבר ומכוון את נישקו באופן עיוור לעבר אוכלוסייה אזרחית. מעבר לכך, ישראל מדגישה כי מאז נסיגתה מהרצועה בקיץ 2005, חמאס מעדיף התעצמות צבאית ופגיעה בישראל על פני דאגה לאזרחיה ופיתוח. כן מבהירה ישראל כי שיגור רקטות או הפעלת טרור נגד אזרחיה לא מקובל עליה, כשם שאינו מקובל בשום מדינה בעולם.

מעבר לשיח התודעתי הישיר מול חמאס, המערכה בעזה מעבירה מסר תודעתי הרתעתי גם לחזבאללה, המדגים את יכולות צה"ל (בדגש על מודיעין ואש מדויקת, נכונות לעשות שימוש בכוח הרסני שהוא רב עשרות מונים מזה המצוי בידי היריב, לרבות בתווך התת-קרקעי). מסר נוסף מועבר לערבים בישראל ולפלסטינים תושבי הגדה המערבית, שחלקם אולי תלה תקוות בחמאס כמוביל המאבק הלאומי הפלסטיני. כישלונו של חמאס במערכה עשוי לערער את תקוותם של אותו מיעוט קיצוני שהתפתה לה.

מסקנות והמלצות

ההישגים התודעתיים של חמאס בימיה הראשונים של המערכה היו משמעותיים, אך משקלם לאורך זמן מוטל בספק. כך למשל, למרות הצלחתו הראשונית של חמאס ליצור זיקה בין פעילות ירי הרקטות לירושלים לבין ההתלקחות בין יהודים לערבים במזרח ירושלים, הסטת מוקד המערכה לרצועת עזה האפילה על הזיקה שניסה ליצור בין שתי הזירות.

אשר למתיחות בין יהודים לערבים בישראל, עיתוייה של התפרצות האלימות הושפע מההסלמה שיזם חמאס, אך מוערך שהיא גם תוצאה של זרמי עומק בחברה הערבית, הניזונים משילוב שבין סוגיות של זהות, תסכול, עבריינות, הסתה והעדר מנהיגות. בישראל מושקע מאמץ רב לאיתור מלבי האלימות, גם בקרב המיעוט היהודי הקיצוני. זאת כחלק מהמאמץ העיקרי לשיכוך המתח בין שתי הקהילות ולניתוק הזיקה שביקש החמאס לקבע עם פרוץ המערכה בעזה. גם הישגיה הטקטיים של 'התקפת הפתע' של חמאס  היו כחרב מתהפכת, כאשר הוא הופתע מהפגנת העוצמה הישראלית ונכונותה של ישראל לצאת למערכה נרחבת וגבוהת עצימות נגד כל מה שנתפש בעיני חמאס כנכס, ובכלל זה רבי הקומות, בתי הפאר בשכונת רימאל, מוסדות פיננסים, וזאת לצד "חריש עמוק" של התשתית הצבאית של הארגון.

ניסיונו של חמאס לתאר את המערכה בעזה כגורם שסחף את זירת לבנון וסוריה נסתר על ידי ההתנהגות הזהירה והמוקפדת של חזבאללה, שנמנע ממעורבות ישירה בלחימה והסתפק עם איראן והמיליציות השותפות לציר השיעי בסוריה, בעיראק ובתימן בהצהרות עידוד ל'מאבק הפלסטיני בכובש הדורסני', ובהתרת ירי ספוראדי של רקטות מלבנון וסוריה ובניסיון החדירה של הכטב"מ. יתר על כן, חזבאללה ואיראן צפו היטב ביכולת הקינטית שהפגינה ישראל ובנחישותה, שהעבירו לה מסר תודעתי ברור בנוגע לנכונותה של ישראל לנקוט מדיניות אגרסיבית בעצימות גבוהה ביותר בתגובה לשיגורי מטחי רקטות לשטחה.

בראיה ארוכת טווח, ראוי להדגיש את הלקחים וכיווני הפעולה הבאים:

• תקיפת בניין התקשורת בעזה – במסגרת המערכה הופל בניין אלג'לאא, שבאחדות מקומותיו עשו שימוש גם כלי תקשורת בינלאומיים (AP ואל-ג'זירה). הפלת הבניין עוררה הד תקשורתי וביקורת בינלאומית נוקבת. האמירה של ישראל כי התקיפה התבססה על מידע מודיעיני שלפיו חמאס עשה שימוש בבניין נותרה עמומה (לפחות בתקשורת). ולכן, במידת האפשר, חיוני לחשוף מודיעין על אודות השימוש שעשה חמאס בבניין וכך לנהוג גם באירועים דומים, בעלי פוטנציאל המעורר תרעומת בינלאומית.

• מניעת כניסתם של עיתונאים זרים לרצועת עזה – זאת, כלקח ממבצעים קודמים ברצועה ("עופרת יצוקה"). בעניין זה ישראל נתקלת בתקשורת העולמית בביקורת כי הדבר מתפרש כניסיון הסתרה. במידת האפשר, ראוי לאפשר אותה תוך שמירה על חיי אנשי התקשורת, בין השאר, כי תמונות ההרס וההרג ברצועה מתפרסמות בלאו הכי ומבטלות הגיון הסברתי אם בכלל קיים כזה.
• צורך ב"מסביר לאומי" – על רקע הלחימה בחמאס, הגם שניכר שיפור בפעולת משרד החוץ ודובר צה"ל מול הזירה הבינ"ל (תדרוכים, כתבות ופעילות במדיה החברתית) וכן בתאום בין הגורמים הרלוונטיים, בולט חסרונה של הסברה ישראלית קבועה הן לקהל היעד הישראלי והן לקהל היעד העולמי. כלקח לעתיד, נידרש למסד מנגנון הסברה ותודעה לאומי.
• חיזוק הנוכחות הישראלית ברשתות החברתיות – המהלכים בזירה הדיפלומטית בהובלת משרד החוץ מזכים את ישראל בהצלחה מסוימת. עם זאת, דומה שהמרחב הדיגיטלי, שבו יש יתרון ליריבי ישראל בעולם, מחייב התארגנות מיוחדת ומאפשר רתימה של החברה האזרחית בארץ ובעולם כמכפיל כוח.