ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הכריז בנאומו ב"ועידת הנשיא" על התקדמות ממשית בשיחות שמנהלת ישראל עם הרשות הפלסטינית. לדברי אולמרט, "הושגו גם הבנות והסכמות בעניינים חשובים ביותר, אם כי לא בכל הסוגיות". השיחות שמנהלים בערוצים מקבילים אולמרט עם נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ושרת החוץ ציפי לבני עם אחמד קריע (אבו עלא), נועדו להשגת הסכם עקרונות עד לסוף 2008, כפי שהובטח בוועידת אנאפוליס. אולמרט מבקש להאיץ את לוח הזמנים ולהשלים את גיבוש ההסכם עד לסוף הקיץ הקרוב, במטרה להביאו לאישור הכנסת במושב החורף.
מאמציה של מצרים לשכנע את החמאס ושאר הקבוצות החמושות בעזה להסכים להפסקת אש תוך ויתור על חלק מדרישותיהם נשאו פרי ושר המודיעין המצרי, עומר סלימאן, אמור להגיע לישראל על מנת לשכנע את הממשלה לקבל את ההצעה המצרית להפסקת אש בת שישה חודשים. מטרת המאמר היא לנתח את המרכיבים של הפסקת האש המוצעת ומשמעויותיהם וכן את סיכוייה להתממש ולהחזיק מעמד.
בביקורה בישראל וברשות הפלסטינית בראשית חודש מארס, דיברה שרת החוץ האמריקאית, קונדוליזה רייס, על הפעלת מנגנון הפיקוח האמריקאי, בראשות הגנרל צ'רלס פרייזר, על מילוי התחייבויות הצדדים על פי מפת הדרכים. פקידים אמריקאים הסבירו, שהממשל לא התייאש מהסיכויים להשיג הסדר בסוגיות הליבה, אך יש היגיון בהתמקדות עתה בשיפור מקביל של המצב בשטח. לדבריהם, אם המציאות לא תשתנה, כל הסדר שיושג יהיה תיאורטי בלבד. אפשר להעריך, שהשינוי בסדר העדיפויות של הממשל אותו מבקשת רייס להוביל נובע משתי סיבות. ראשית, אין סימנים להתקדמות כלשהי בשיחות על "סוגיות...
כאשר פרץ החמאס בליל 22-23 בינואר, את החומה שהפרידה בין רצועת עזה לבין מצרים והמוני פלסטינים נהרו לצד המצרי על מנת לרכוש מוצרים ולהתבשם מתחושת השחרור, התמונות שהתפרסמו בתקשורת העולמית וההתבטאויות סביב האירוע יצרו את הרושם שמדובר באירוע, בעל משמעויות מרחיקות לכת, כמו נפילת חומת ברלין. התגובות בישראל ביטאו קשת של דעות החל בתחושה שזהו ניצחון מוחץ של החמאס על מדיניות המצור של ממשלת ישראל, המשך בחששות עמוקים מהמשמעויות הביטחוניות, וכלה בתקווה שזוהי ההזדמנות של ישראל להסיר מעליה את האחריות לרצועת עזה. השאלה היא האם למאורע זה יש אכן השלכות...
נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הציג בביקורו בישראל החודש את עמדתו המעודכנת ביחס להסדר ישראלי-פלסטיני. בהצהרה שנשא במלון "קינג דייוויד" בירושלים, פירט בוש את חזון "שתי המדינות, ישראל ופלסטין, שיחיו זו לצד זו בשלום ובביטחון", ערב פתיחת המשא ומתן על "סוגיות הליבה" בין משלחות שני הצדדים. ההצהרה הולכת בקו שהתווה הנשיא בנאום החזון שלו מיוני 2002, אך עיון בפרטיה מצביע על התפתחות ושינוי בעמדותיו, בהשוואה ל"מסמכי חזון" קודמים של בוש: נאומו בוועידת עקבה ביוני 2003, מכתבו לראש הממשלה אריאל שרון מאפריל 2004,...
לדברי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, אפשר לחלק את היחסים בין ישראל והפלסטינים לשני שלבים היסטוריים נפרדים: לפני אנאפוליס ואחרי אנאפוליס. השבועות האחרונים של התקופה שלפני אנאפוליס צוינו על ידי השתוללות של ספקולציות בשאלה – מה נועד המפגש ליצור ומהם סיכויי הצלחתו. רוב הספקולציות התבססו על יסודות עובדתיים רעועים מאד, אולם פרשנים מתוסכלים מן הערפל של אי-הוודאות שלפני המפגש, יכולים היו לפחות להתנחם בתקווה כי עד מהרה יתפזר הערפל ולאחר המפגש יובהרו הדברים לאשורם. תקווה זו התגשמה רק במידה מועטה.
יוזמת הנשיא בוש לכנס בחודש נובמבר פגישה בינלאומית לדיון במסלול הישראלי-פלסטיני הזריקה דינאמיקה חדשה לדיאלוג הישראלי-פלסטיני. זו נוספה לתזזית שחוללה השתלטות החמאס על רצועת עזה ביוני השנה. שאלת המפתח היא האם שני זרזים אלה יוכלו להוציא את עגלת היחסים הישראלים-פלסטינים מהבוץ בו שקעה בסוף 2000.
לאחרונה נראה היה כאילו הפניקס של רעיון הקונפדרציה הירדנית-פלסטינית קם מהאפר. השיח בנושא זה התחדש בעקבות המשבר ברשות הפלסטינית שבשיאו השתלטה תנועת החמאס בכוח על רצועת עזה. משבר זה יצר תחושה של מצב של חוסר מוצא הנובע מחוסר יכולת של הפלסטינים להתקדם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בכוחות עצמם. התחושה עוררה מגמה של נוסטלגיה לתקופה שלפני עלייתה של התנועה הלאומית הפלסטינית לקדמת הבמה כשגורלם של הפלסטינים נקבע על ידי מדינות ערב ובעיקר מצרים וירדן. תחילה זה התבטא ברעיונות שעלו בעיקר בישראל לפיהם מצרים וירדן ישלחו לרצועת עזה ואיו"ש כוחות...
תבוסת מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית המאוישים על ידי הפתח, מידי כוחות הזרוע הצבאית של החמאס, האיצה שינוי ביחסי הכוחות בזירה הפלסטינית שראשיתו בימי התקוממות הראשונה בשטחים. הנהגת החמאס, שנוסדה אז על בסיס התשתית החברתית והחינוכית שטופחה לאורך שנים ברצועה על ידי 'האחים המוסלמים', הכריזה עם הקמתה על כוונה להוות אלטרנטיבה להנהגה המסורתית של התנועה הלאומית הפלסטינית. הפתח נהנית עדיין מתמיכה עממית ברחובות עזה. בגדה המערבית נשענת התנועה גם על יתרון צבאי ביחס לכוחות המזוהים עם הזרם האסלאמי. ואולם, השתלטות החמאס על הרצועה, לאחר חודשים של...
בוועידת הפסגה, שהתכנסה בריאד ב-28 במארס 2007, אושררה 'יוזמת השלום הערבית'. היוזמה, שאומצה על-ידי הליגה הערבית ב-2002, קוראת לשלום ישראלי-ערבי על בסיס חזרה לקווי 1967, פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים על בסיס החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 והקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. חוסר הסכמה עקרונית בין ישראל לבין חברות הליגה הערבית לגבי חלק מסעיפי ההסדר המוצע יקשו על תרגום היוזמה הלכה למעשה. מכשול מהותי נוסף הוא היעדר שותף פלסטיני להידברות. נשיא הרשות מחמוד עבאס תמך ביוזמה אך ראשי החמאס נמנעו מקבלת הסעיפים המביעים נכונות להכיר...
ב-8 בפברואר, בסיומו של המשא ומתן שנערך במכה בחסות בית המלוכה הסעודי, חתמו מחמוד עבאס (אבו מאזן) בשם פתח, וחאלד משעל בשם חמאס, על הסכם להקמת ממשלת אחדות לאומית. ההסכם כולל צעדים להפסקת האלימות ההדדית, בסיס להקמת ממשלת אחדות לאומית הן מבחינת הרכב השרים והן מבחינת נוסח כתב המינוי שיינתן על ידי אבו מאזן, וצעדים להכללת החמאס והג'האד האסלאמי בתוך אש"ף. נראה כי ההסכם גם כולל הבנה על תהליך שיביא לביצוע בחירות מוקדמות בראשית 2008 לנשיאות ולמועצה המחוקקת אם הניסוי של ממשלת אחדות לאומית ייכשל.
הפגישה, בשבוע שעבר, בין ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט לבין יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, פגישתם הראשונה מאז המפגש הבלתי רשמי בחודש יוני, אינה מציינת את חידושו של תהליך שלום ישראלי—פלסטיני. יחד עם זאת, חשיבותה של הפגישה הזאת חורגת מעבר לעובדה שהתקיימה שכן היא עשויה להצביע, לפחות באופן פוטנציאלי, על רצון משותף של הצדדים לצאת מן המבוי הסתום, המאפיין את היחסים הישראליים-פלסטיניים מאז קריסתו של המשא ומתן לשלום, לפני שש שנים ויותר.
