העימות האלים שהתחדש בין חמאס ופתח ברצועת עזה לאחר פיצוץ מכונית של פעילי חמאס ב-25 ביולי הביא לחיזוק משמעותי של שליטת תנועת החמאס ברצועת עזה ולחיסול כמעט מוחלט של נוכחות תנועת הפתח ברצועה.
עסקת חילופי השבויים והעצורים הצפויה להיערך בימים הקרובים בין ישראל לבין חזבאללה מעוררת דיון ציבורי אינטנסיבי בישראל באשר לסבירות המחיר המשולם אל מול התמורה המתקבלת. הצהרת ראש הממשלה, כי החיילים הישראלים השבויים בידי חזבאללה אינם עוד בחיים העצימה את שאלת סבירות המחיר והמשמעויות הנגזרות מעסקה זו לביטחון תושבי ישראל בעתיד. ברור לכל, כי דיון זה הינו רק הקדימון לזה שיתעורר סביב עסקת החילופין הבאה עם חמאס, אשר מחיר מימושה צפוי להיות גבוה ומורכב בהרבה מקודמתה.
באמצעות רגיעה בעימות בזירת עזה, ביקשו ישראל ותנועת החמאס כאחד לשכך ביקורת ביתית נגדן בגין מצוקה אזרחית נמשכת משני עברי הגבול. מבחינת מדיניות החמאס, המתח בין התהליך המדיני לבין ההידברות עם ישראל לא היווה כל בעיה, נהפוך הוא. לעומת זאת, התפנית במדיניות ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בעצם ההידברות בינה לבין החמאס, מאיימת לפגום ביחסי ישראל והפתח ולפיכך במהלכו הרציף של התהליך המדיני.
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הכריז בנאומו ב"ועידת הנשיא" על התקדמות ממשית בשיחות שמנהלת ישראל עם הרשות הפלסטינית. לדברי אולמרט, "הושגו גם הבנות והסכמות בעניינים חשובים ביותר, אם כי לא בכל הסוגיות". השיחות שמנהלים בערוצים מקבילים אולמרט עם נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ושרת החוץ ציפי לבני עם אחמד קריע (אבו עלא), נועדו להשגת הסכם עקרונות עד לסוף 2008, כפי שהובטח בוועידת אנאפוליס. אולמרט מבקש להאיץ את לוח הזמנים ולהשלים את גיבוש ההסכם עד לסוף הקיץ הקרוב, במטרה להביאו לאישור הכנסת במושב החורף.
מאמציה של מצרים לשכנע את החמאס ושאר הקבוצות החמושות בעזה להסכים להפסקת אש תוך ויתור על חלק מדרישותיהם נשאו פרי ושר המודיעין המצרי, עומר סלימאן, אמור להגיע לישראל על מנת לשכנע את הממשלה לקבל את ההצעה המצרית להפסקת אש בת שישה חודשים. מטרת המאמר היא לנתח את המרכיבים של הפסקת האש המוצעת ומשמעויותיהם וכן את סיכוייה להתממש ולהחזיק מעמד.
בביקורה בישראל וברשות הפלסטינית בראשית חודש מארס, דיברה שרת החוץ האמריקאית, קונדוליזה רייס, על הפעלת מנגנון הפיקוח האמריקאי, בראשות הגנרל צ'רלס פרייזר, על מילוי התחייבויות הצדדים על פי מפת הדרכים. פקידים אמריקאים הסבירו, שהממשל לא התייאש מהסיכויים להשיג הסדר בסוגיות הליבה, אך יש היגיון בהתמקדות עתה בשיפור מקביל של המצב בשטח. לדבריהם, אם המציאות לא תשתנה, כל הסדר שיושג יהיה תיאורטי בלבד. אפשר להעריך, שהשינוי בסדר העדיפויות של הממשל אותו מבקשת רייס להוביל נובע משתי סיבות. ראשית, אין סימנים להתקדמות כלשהי בשיחות על "סוגיות...
כאשר פרץ החמאס בליל 22-23 בינואר, את החומה שהפרידה בין רצועת עזה לבין מצרים והמוני פלסטינים נהרו לצד המצרי על מנת לרכוש מוצרים ולהתבשם מתחושת השחרור, התמונות שהתפרסמו בתקשורת העולמית וההתבטאויות סביב האירוע יצרו את הרושם שמדובר באירוע, בעל משמעויות מרחיקות לכת, כמו נפילת חומת ברלין. התגובות בישראל ביטאו קשת של דעות החל בתחושה שזהו ניצחון מוחץ של החמאס על מדיניות המצור של ממשלת ישראל, המשך בחששות עמוקים מהמשמעויות הביטחוניות, וכלה בתקווה שזוהי ההזדמנות של ישראל להסיר מעליה את האחריות לרצועת עזה. השאלה היא האם למאורע זה יש אכן השלכות...
נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הציג בביקורו בישראל החודש את עמדתו המעודכנת ביחס להסדר ישראלי-פלסטיני. בהצהרה שנשא במלון "קינג דייוויד" בירושלים, פירט בוש את חזון "שתי המדינות, ישראל ופלסטין, שיחיו זו לצד זו בשלום ובביטחון", ערב פתיחת המשא ומתן על "סוגיות הליבה" בין משלחות שני הצדדים. ההצהרה הולכת בקו שהתווה הנשיא בנאום החזון שלו מיוני 2002, אך עיון בפרטיה מצביע על התפתחות ושינוי בעמדותיו, בהשוואה ל"מסמכי חזון" קודמים של בוש: נאומו בוועידת עקבה ביוני 2003, מכתבו לראש הממשלה אריאל שרון מאפריל 2004,...
לדברי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, אפשר לחלק את היחסים בין ישראל והפלסטינים לשני שלבים היסטוריים נפרדים: לפני אנאפוליס ואחרי אנאפוליס. השבועות האחרונים של התקופה שלפני אנאפוליס צוינו על ידי השתוללות של ספקולציות בשאלה – מה נועד המפגש ליצור ומהם סיכויי הצלחתו. רוב הספקולציות התבססו על יסודות עובדתיים רעועים מאד, אולם פרשנים מתוסכלים מן הערפל של אי-הוודאות שלפני המפגש, יכולים היו לפחות להתנחם בתקווה כי עד מהרה יתפזר הערפל ולאחר המפגש יובהרו הדברים לאשורם. תקווה זו התגשמה רק במידה מועטה.
יוזמת הנשיא בוש לכנס בחודש נובמבר פגישה בינלאומית לדיון במסלול הישראלי-פלסטיני הזריקה דינאמיקה חדשה לדיאלוג הישראלי-פלסטיני. זו נוספה לתזזית שחוללה השתלטות החמאס על רצועת עזה ביוני השנה. שאלת המפתח היא האם שני זרזים אלה יוכלו להוציא את עגלת היחסים הישראלים-פלסטינים מהבוץ בו שקעה בסוף 2000.
לאחרונה נראה היה כאילו הפניקס של רעיון הקונפדרציה הירדנית-פלסטינית קם מהאפר. השיח בנושא זה התחדש בעקבות המשבר ברשות הפלסטינית שבשיאו השתלטה תנועת החמאס בכוח על רצועת עזה. משבר זה יצר תחושה של מצב של חוסר מוצא הנובע מחוסר יכולת של הפלסטינים להתקדם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בכוחות עצמם. התחושה עוררה מגמה של נוסטלגיה לתקופה שלפני עלייתה של התנועה הלאומית הפלסטינית לקדמת הבמה כשגורלם של הפלסטינים נקבע על ידי מדינות ערב ובעיקר מצרים וירדן. תחילה זה התבטא ברעיונות שעלו בעיקר בישראל לפיהם מצרים וירדן ישלחו לרצועת עזה ואיו"ש כוחות...
תבוסת מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית המאוישים על ידי הפתח, מידי כוחות הזרוע הצבאית של החמאס, האיצה שינוי ביחסי הכוחות בזירה הפלסטינית שראשיתו בימי התקוממות הראשונה בשטחים. הנהגת החמאס, שנוסדה אז על בסיס התשתית החברתית והחינוכית שטופחה לאורך שנים ברצועה על ידי 'האחים המוסלמים', הכריזה עם הקמתה על כוונה להוות אלטרנטיבה להנהגה המסורתית של התנועה הלאומית הפלסטינית. הפתח נהנית עדיין מתמיכה עממית ברחובות עזה. בגדה המערבית נשענת התנועה גם על יתרון צבאי ביחס לכוחות המזוהים עם הזרם האסלאמי. ואולם, השתלטות החמאס על הרצועה, לאחר חודשים של...