המו"מ הישראלי-פלסטיני: מה הוסכם ומה עוד לא

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הכריז בנאומו ב"ועידת הנשיא" על התקדמות ממשית בשיחות שמנהלת ישראל עם הרשות הפלסטינית. לדברי אולמרט, "הושגו גם הבנות והסכמות בעניינים חשובים ביותר, אם כי לא בכל הסוגיות".

השיחות שמנהלים בערוצים מקבילים אולמרט עם נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ושרת החוץ ציפי לבני עם אחמד קריע (אבו עלא), נועדו להשגת הסכם עקרונות עד לסוף 2008, כפי שהובטח בוועידת אנאפוליס. אולמרט מבקש להאיץ את לוח הזמנים ולהשלים את גיבוש ההסכם עד לסוף הקיץ הקרוב, במטרה להביאו לאישור הכנסת במושב החורף.

ההסכם אמור להציג את קווי המתאר של פתרון שתי המדינות, תוך דחיית ביצועו לעתיד, בהתאם למפת הדרכים. במרכזו יעמדו קביעת הגבול העתידי בין ישראל ופלסטין, והגדרת סידורי הביטחון שישררו בין שתי המדינות. מציאת הפתרון לסוגיית ירושלים תידחה, ובין הצדדים יש עדיין מחלוקת ביחס לטיפול בשאלת הפליטים.

ככל הידוע, ההבנה החשובה ביותר שהושגה במו"מ נוגעת למעמד ההתנחלויות בתקופת הביניים שמחתימת ההסכם ועד ליישומו. קביעת גבול מוסכם בגדה המערבית, תבהיר מהן ההתנחלויות המיועדות לפינוי בעתיד, ובכמה מפונים מדובר. אולמרט הבהיר שעם קביעת הגבול, הממשלה תחל בהליכים לאישור "חוק פינוי פיצוי" למתנחלים שיבקשו לעזוב, ותוקפא הבנייה בהתנחולויות המיועדות לפינוי. בתמורה תוכל ישראל לבנות כרצונה בגושי ההתנחלויות שיישארו בתחומה.

המחלוקת בשאלת הגבול נסבה על היקף השטחים שיסופחו לישראל, ועל הפיצוי הקרקעי שיינתן לפלסטינים. העמדה הפלסטינית בשיחות דמתה להצעות שהוצגו בשיחות טאבה וביוזמת ז'נווה, ולפיה ישראל תשמור בידיה כ-3.5% משטח הגדה המערבית. פלסטין תקבל 2% בחילופי שטחים, ועוד 1.5% במעבר מעזה לגדה. אולמרט ולבני הציעו שישראל תחזיק שטח נרחב יותר, 8-10% מהגדה, ושנוסחת החילופים תעניק משקל מיוחד למעבר בין שני חלקי פלסטין, בגלל חשיבותו האסטרטגית לפלסטינים. לדעת ראש הממשלה, אפשר למצוא פתרון מוסכם למחלוקת על קביעת הגבול.

אולמרט הציע שההסכם יתייחס גם לסוגיית הפליטים, ויכלול הצהרה כללית בדבר העקרונות לפתרונה, גם אם הדיון בצעדים המעשיים יידחה להמשך המו"מ. ככל הנראה, הפלסטינים מסתייגים מכך ומעדיפים שההסכם יכסה רק את סוגיות הגבולות וההתנחלויות.
מבחינת ישראל, היתרון העיקרי של ההסכם המתגבש טמון בהקלת הלחץ הבינלאומי לסיום הכיבוש בגדה המערבית. בהתחייבותה לסגת בעתיד מהרוב המכריע של שטחי הגדה, שתלווה בהקפאת הבנייה בהתנחלויות ובפינוי מתנחלים מרצון, תאותת ישראל שאין בכוונתה להנציח את שליטתה בפלסטינים. אשרור ההסכם בפורום בינלאומי כמו מועצת הביטחון, יעניק פרשנות מוסמכת ל"פתרון שתי המדינות" ויחליש את הקריאות של גורמים עוינים לישראל לקבלת "פתרון המדינה האחת".

השגת ההסכם תיראה גם כהישג מדיני לנשיא ארצות הברית היוצא, ג'ורג' בוש. אפשר להעריך, כי בראייתו של ראש הממשלה, התקדמות מוכחת בזירה הפלסטינית תקל על בוש להפגין קו תקיף יותר מול איראן, ואולי אף מהלך כוחני לפני סיום כהונתו. הזיקה בין הסוגייה הפלסטינית לסוגיית הגרעין האיראני עלתה מהנאומים של שני האישים בכנסת, שנראה כי תוכנם סוכם מראש בין ירושלים לוושינגטון. אולמרט הבטיח שהסכם עם הפלסטינים יאושר בכנסת ברוב גדול, ובוש אמר שלעולם אסור להרשות לאיראן שתחזיק נשק גרעיני.
חולשת ההסכם נעוצה בהיותו "הסכם מדף" ובצורך שיתעורר בעתיד להתאים את סעיפיו למציאות שתשרור בשטח. קשה לקבוע סידורי ביטחון מפורטים, כשאופיו של המשטר העתידי בשטחים אינו ברור. ישראל גם תחשוש ממצב שבו תשיג הסכם עם המתונים הפלסטינים, ותיאלץ ליישמו בעתיד מול שלטון החמאס.

אם יושג הסכם, האתגר הפוליטי העומד בפני אולמרט לא יהיה פשוט. יהיה עליו לגייס לצידו את סיעת ש"ס וגם את חברי הכנסת מהאגף הימני של קדימה, שעשויים להתנגד להסכם עם הפלסטינים ולחוק פינוי-פיצוי. בלי תמיכתם, לא יושג "הרוב הגדול" לאישור ההסכם בכנסת.
הטיעונים העיקריים שיציג אולמרט בעד ההסכם, יהיו שהוא עומד בקווי היסוד של הממשלה; שביצועו יידחה ויותנה בשינוי המציאות בצד הפלסטיני; שהוא מעגן את סידורי הביטחון החיוניים לישראל; שהוא דוחה את הטיפול בסוגיית ירושלים; שהוא יאפשר לבנות בחופשיות בגושי ההתנחלויות שיסופחו לישראל; ושחתימתו מבטיחה לישראל גיבוי ותמיכה חסרי תקדים מהקהילה הבינלאומית. יש להניח ששיווק ההסכם יסתייע גם בהצהרות ידידות מהנשיא בוש, שיחוזקו בהבטחות לשדרוג יחסי ארצות הברית וישראל.

השבועות הקרובים, עד לסוף הקיץ, יהיו מכריעים ובסיומם יתברר האם הושג הסכם, או שגם "תהליך אנאפוליס" הצטרף לרשימת הכשלונות של קודמיו.