הגדה תחילה?

תבוסת מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית המאוישים על ידי הפתח, מידי כוחות הזרוע הצבאית של החמאס, האיצה שינוי ביחסי הכוחות בזירה הפלסטינית שראשיתו בימי התקוממות הראשונה בשטחים. הנהגת החמאס, שנוסדה אז על בסיס התשתית החברתית והחינוכית שטופחה לאורך שנים ברצועה על ידי 'האחים המוסלמים', הכריזה עם הקמתה על כוונה להוות אלטרנטיבה להנהגה המסורתית של התנועה הלאומית הפלסטינית. הפתח נהנית עדיין מתמיכה עממית ברחובות עזה. בגדה המערבית נשענת התנועה גם על יתרון צבאי ביחס לכוחות המזוהים עם הזרם האסלאמי. ואולם, השתלטות החמאס על הרצועה, לאחר חודשים של קרבות רחוב בין אנשיה לבין אנשי הפתח ובהמשך לניצחונה בבחירות 2006 למועצה המחוקקת, מהווה התפתחות שאולי תקרב את התנועה למימוש חזונה.

ישראל חותרת לעצור את הסחף באמצעות חיזוק הפתח – המחויבת קבל על ועולם להסדר של שתי מדינות לשני עמים. בפגישתו עם הנשיא בוש, שנערכה מספר ימים לאחר השתלטות החמאס על עזה, הצהיר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט כי ישראל תפעל לחיזוק הפתח. ב-25 ביוני תפתח בשארם-אל-שייח' ועידה בהשתתפות מצריים, ירדן, ישראל והנשיא מחמוד עבאס. יידונו בה דרכים לחיזוקו של עבאס, בהנחה שמהדרך להידברות עמו הוסר המחסום שנבע מהשותפות הפוליטית בין הפתח והחמאס.

ואכן, ההתפתחויות בעזה שמו קץ לניסיון, שהתנהל לסירוגין מאז 2002, להסדיר את היחסים בין התנועות. מספר סבבי שיחות הסתכמו בהבנות לגבי הפסקת אש במאבק נגד ישראל – האחרונה הושגה בנובמבר 2006. הבנה זו, כקודמותיה, נועדה לייצב את הזירה הפלסטינית באמצעות מניעת עילה למהלכים צבאיים מצידה של ישראל, וכמותן הייתה גם היא קצרת ימים. במארס 2007 סוכמו עקרונות לממשלת אחדות, שלמעשה נכפתה על הצדדים על-ידי ממשלות ערביות. אלא שהקואליציה לא התגבשה לכלל רשות מתפקדת. נחישות הפתח לשלול מן החמאס את מה שבראיית אנשיה הייתה זכאית לו מתוקף הישגה האלקטוראלי – בראש ובראשונה שליטה במנגנוני הביטחון של הרשות – ליבתה את העימות החזיתי, שהוביל להפיכה צבאית בעזה.

התפתחות זו רוקנה מתוכן גם את ההסכמה בין הפתח והחמאס לגבי הפסקת המאבק בישראל מתוך הרצועה. דווקא כעת, כשהרצועה בידיה, תחתור הנהגת החמאס לרגיעה במאבק נגד ישראל, וזאת במסגרת מאמציה לבסס את שלטונה. אך לשם כך יהיה עליה למנוע משרידי כוחות הפתח לנסות לגרור את ישראל לתגובה צבאית שתשבש את הכוונה הזו. גם ההתמודדות בין המחנות בגדה ילבה את המשך ההתנגשויות בעזה. דינאמיקה זו תעיד כי הנתק בין האזורים רחוק מלהיות שלם, הגם שהקשר ביניהם יתבטא בעיקר בהשראה הדדית להמשך ההתמודדות. הנהגת הפתח, מצידה, לא תרצה ובכל מקרה לא תוכל למנוע מפעיליה להמשיך את הלחימה נגד החמאס, בין היתר באמצעות פעילות נגד ישראל. בזירה זו יצטרפו אליהם אנשי הג'יהאד האסלאמי, המשוחררים ממחויבות לרגיעה או לתיאום עם החמאס בכל מובן.

לכאורה, השתלטות החמאס על עזה מפשטת את האתגר שבפני ישראל. לא מדובר עוד ברשות פלסטינית המורכבת משני מחנות – האחד בר-שיח ועם האחר אין בסיס להידברות. לא מדובר עוד בשני אזורים נפרדים, המחוברים על-ידי מסגרת אחת של מחלוקת – על השליטה באחד ויתרה ישראל מרצונה ועתידו של האחר ממתין לחידוש תהליך מדיני. תנועת הפתח, שהיא שותף מדיני פוטנציאלי, שלטת בגדה. ממשלת האחדות פורקה, ובגדה הוכרזה ממשלת חירום בראשות נאמנו של הנשיא עבאס, סלאם פיאד. חוסר ההסכמה בין ישראל לבין הפתח אינו נעדר היבטים ביטחוניים, אך הוא בראש ובראשונה מדיני-טריטוריאלי. בעזה, לעומת זאת, התגבשה מציאות, אשר עקב הנתק המדיני בין ישראל והחמאס צמצמה את העימות הישראלי-פלסטיני שם למישור הצבאי. מכאן ההנחה, שכעת תוכל ישראל לנסות ולהתקדם עם הרשות שבראשות עבאס לקראת הסדר קבע, תוך עקיפת המורכבות הקשורה במרכזיותה של החמאס בזירה הפוליטית הפלסטינית.

ואולם, השתלטות החמאס על עזה אינה משנה מהותית את רפרטואר התגובות שלרשות ישראל לנוכח ההתפתחויות בזירה הפלסטינית. המאבק נגד ישראל מן הרצועה, גם אם יסלים, לא יעשה את האופציה הצבאית, ולצידה אפשרות ההסתבכות המחודשת בעזה, אטרקטיבית יותר מכפי שהייתה ערב השתלטות החמאס על הרצועה. יתר הצעדים שתנקוט ישראל יהוו המשך ישיר להתנהלות הקיימת מול הרשות: הרצועה נתונה ממילא במצור, שהוטל עם השלמת הנסיגה הישראלית מהאזור באוגוסט 2005. אספקת חשמל, מים ומוצרים בסיסיים לרצועה תימשך מטעמים הומניטאריים. סנקציות כלכליות שהוטלו בעקבות השבעת ממשלת החמאס, קרי, הימנעות מהעברת כספים שלא באמצעות הנשיא עבאס, יימשכו אף הן. גם סיכוי לפריצת דרך מדינית אינו נראה באופק.

השאיפה המשותפת לישראל ולפתח למנוע את נפילת הגדה אף היא לידי המחנה האסלאמי רחוקה מלהיות בסיס למשא ומתן על הסדר קבע. הנהגת הפתח מהווה מזכרת עגומה לשורת ההנהגה, שאיישה את הרשות הפלסטינית עם הקמתה. מעמדה נסמך על תמיכה עממית, שיסודותיה היסטוריים, ועל הכרה ישראלית ובינלאומית בה כשותפה להידברות. אך בימים אלה בראש מעייניה המאמץ לבלום את עליית כוחה של החמאס בגדה ולהשיב לידיה את השליטה ברצועה. היערכות לקראת הסדר עם ישראל, אשר יחייב ויתורים היסטוריים, אינו על סדר יומה. ובכל מקרה, האפשרות לאכוף הסדר, גם אם יסוכם, ממנה והלאה. הסתייגויות ביטחוניות ורעיוניות בישראל מויתורים טריטוריאליים בגדה ימשיכו ויקשו על ניסוח פשרה בין ישראל לפתח, בהמשך ישיר לקשיי ההידברות מן השנים שקדמו להישגה האלקטוראלי של החמאס. יתרה מזאת, הנתק המדיני הנוכחי בין הגדה והרצועה אינו משחרר את הנהגת הפתח ממחויבות לגורלם של תושבי עזה ואת הנהגת החמאס מן החתירה להרחבת אחיזתה בגדה. עם חידוש התהליך המדיני יעלו הגדה והרצועה על שולחן הדיונים כחטיבה אחת. הנציגות הפלסטינית לשיחות – דתית, חילונית או משולבת - תעמוד על הקשר ביניהם. גם ישראל לא תוכל לחמוק מהידרשות לסוגיה זו, על כל מורכבויותיה.