פרסומים
מזכר 168, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, ספטמבר 2017
עקבו אחרינו בגוגל
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה התערער בה מן היסוד תפקודה של המערכת המדינתית והתעוררו שאלות מהותיות אשר לאופן עיצובו של סדר מדינתי עתידי בשטחה ולמשמעויותיהן של המגמות המתהוות בזירה זו לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. מזכר זה מציע תשובות לשאלות אלה והמלצות למדיניות בנושאים אלה. הנחת הבסיס של מזכר זה היא כי בסוריה יישמרו הקליפה המדינתית והשלטון המרכזי, זאת על שום ריבוי הגורמים המעוניינים בכך. יחד עם זאת, צפוי כי המערכת הפנימית הסורית תיוותר בעלת מאפיינים "היברידיים", שכן השלטון המרכזי יתקשה להשיג לגיטימיות רחבה ולמסד משילות אפקטיבית בכל שטחי המדינה. על ישראל לפתח מענים אל מול מכלול האתגרים הניצבים בפניה בזירה הסורית. בין המענים המוצעים במזכר: על ישראל לשמר ולקדם הבנות ותיאום עם רוסיה; לשמר את התיאום האסטרטגי עם ארצות הברית בנוגע לעתיד סוריה ולרתום אותה למעורבות גוברת בתהליכי ההסדרה שם; לגבש אסטרטגיה משותפת עם ירדן, בגיבוי אמריקאי, כדי לכונן אזור השפעה משותף בדרום סוריה; להרחיב את הסיוע והקשר עם קהילות סוריות ברמת הגולן, כך שיהוו חייץ בינה לבין גורמים עוינים ובסיס לאיים של יציבות בזירה מורכבת זו.
הקדמה
בחלוף כשש שנים מאז תחילתה של מלחמת האזרחים בסוריה, שעדיין נמשכת, אומנם עלה בידי הנשיא בשאר אל־אסד לייצב במידת מה את שלטונו, אך סיום המלחמה אינו נראה באופק. המחאה השלווה נגד שלטונו של הנשיא האוטוקרטי, שהחלה ב־ 15 במרס 2011 במסגרת אירועי "האביב הערבי", הפכה עד מהרה למאבק רב משתתפים רצחני ולאסון הומניטרי חמור שהשפיע על כל המזרח התיכון, סחף לתוכו ערב רב של גורמים מקומיים והביא למעורבות של גורמים אזוריים ושל שתי מעצמות על.
סוריה שהכרנו השתנתה לבלי הכר מאז תחילת המלחמה. מספרם הרב של הגורמים המעוניינים לשמור על המעטפת המדינתית של סוריה, הגם שהם בעלי אינטרסים מנוגדים, מגביר את הסבירות לשימור ה"קליפה" של המדינה, לכל הפחות ברמה הפורמלית ובשיח הבינלאומי. עם זאת, בפועל נראה כי שלטון מרכזי האוכף מרות גורפת על כלל שטחי המדינה הוא בגדר תרחיש שסבירותו הולכת וקטנה, ולעומת זאת עולה הסבירות להתפתחותו של שלטון מורכב שבו משתתפים גורמים רבים.
אין כל ספק שהמלחמה המתמשכת והעקובה מדם, שהביאה להתפרקות המערכת המדינית והצבאית בסוריה, תהיה הגורם האסטרטגי המרכזי שיעצב בה את ההסדר הפוליטי העתידי. אחד הסימנים הבולטים לכך הוא היווצרותם של אזורים ושל מובלעות בתוך סוריה שבהם שולטים גורמים שונים, בעלי אינטרסים מנוגדים, שצברו כוח והשפעה במהלך המלחמה. הסכם שלום או הסדרה ישקפו הקפאת מצב מסוימת של יחסי הכוחות הפנימיים ושל התמיכה שמעניקים גורמים חיצוניים, אך לא יבטיחו רגיעה. ההתלקחויות המקומיות צפויות להימשך עוד הרבה מאוד שנים.
מעורבותם של גורמים רבים — בינלאומיים, אזוריים ומקומיים — בקלחת הסורית יוצרת "אינפלציה של כוח", וזהו גורם נוסף לאי־יציבות, שכן הוא מחייב לנהל את תהליך ההסדרה בהסכמה או לפחות בתיאום בין משתתפים רבים. "ביום שאחרי" יתקשו הגורמים המקומיים בסוריה להתנתק מתלותם בפטרונים — האזוריים והבינלאומיים. לכן נראה שבסוריה תיווצר מערכת פוליטית מורכבת שבה משולבים שלטון מרכזי חלש ומוקדי כוח מקומיים חזקים לצד מעורבות משמעותית של גורמי חוץ — אזוריים ובינלאומיים.
תוכן עניינים
המעצבים האסטרטגיים של התרחישים האפשריים
התרחישים
סוריה ביום שאחרי — סדר פוליטי היברידי
מציאות של ריבוי תרחישים
מאפייני האחדות
המאפיינים הפדרטיביים
המובלעת הסונית
הישות הכורדית
המאפיינים הכאוטיים
המערכת ההיברידית בסוריה — משמעויות והמלצות לישראל
עקרונות למדיניות ישראל
עוצמה קשה מול עוצמה רכה
סיכום
הערות