תלות הגומלין הכלכלית בין מדינות המפרץ למערב בעקבות המשבר הפיננסי

בשנה האחרונה הביעו גורמים רבים בארצות הברית ובאירופה דאגה מפני ההשלכות הגיאופוליטיות שעלולות להתפתח עקב העלייה בכוחן הכלכלי של מדינות המפרץ בשל הזינוק במחיר הנפט. החלטתן של ממשלות המפרץ לגוון את נכסיהן הזרים ולהפנות מיליארדי פטרודולרים לשם רכישת מניות של חברות שונות ובעיקר בנקים במדינות המערב, העלתה את החשש שדריסת הרגל של ממשלות זרות במוסדות הפיננסים ובקונגלומרטים הגדולים עלולה להפוך למנוף לחץ להשגת יעדים פוליטיים. חשש זה הוביל לגיבוש תקנות בארצות הברית ובכמה מדינות אירופאיות, שתכליתן להגביר את הפיקוח על פעילותן של קרנות ההון הממשלתיות (sovereign wealth funds) הזרות.

סביר להניח, כי הדיון הציבורי שבוחן את ההשפעות הפוליטיות שטמונות בהפיכתן של קרנות ההון הממשלתיות מהמפרץ לשחקניות מרכזיות בשווקי ההון היה מקבל תאוצה נוספת, אילו אחת מהן הייתה רוכשת בשבועות האחרונים נתח גדול ממניותיו של בנק ההשקעות, לימן ברדרס, ומנסה להצילו מפני קריסה. כידוע, רכישה שכזו לא התבצעה, ואם לשפוט על פי התבטאויותיהם של מנהלי הקרנות מהמפרץ כנראה שגם בימים הקרובים לא נהיה עדים לתהליכים דומים לאלו שהתרחשו בשלהי 2007 וברבעון הראשון של 2008, כאשר קרנות ההון ורשויות ההשקעה מהמפרץ הזרימו לגופים פיננסיים שונים כמו "סיטי", "מריל לינץ" ו"UBS" "עירויים" של יותר מ-11 מיליארד דולר.

מנהלי קרנות ההון הממשלתיות מהמפרץ מצהירים, כי הם אינם מעוניינים, לעת עתה, להשקיע במניותיהם של המוסדות פיננסים האמריקאים שנקלעו למשבר. לא קשה להבין מדוע ממשלות המפרץ איבדו את התלהבותן להיות "מלוות של מוצא אחרון" למערכת פיננסית קורסת. הירידות במדדי המניות בבורסות המפרץ, החשש מפני גלישה למשבר ריאלי שיגרום לירידה בביקוש העולמי לנפט, וכמובן ההפסדים שספגו קרנות ההון הממשלתיות מהמפרץ עקב השקעתן במניות של גופים פיננסים, שערכם ירד בעשרות אחוזים, כל אלה מגבירים את חיצי הביקורת המקומית כלפי מדיניות ההשקעה שהנהיגו ממשלות המפרץ בשנתיים האחרונות. נשיאים של כמה מהחברות הגדולות במפרץ תוהים בקול רם, מדוע אותן הקרנות שמיהרו לאפשר נזילות למערכת הפיננסית האמריקאית, אינן ממהרות להתערב באופן משמעותי במסחר בשוק המניות המקומי בשעה שהשוק זקוק לנזילות והמדדים יורדים.

ביקורת זו אכן יכולה להשפיע על מדיניות ההשקעה של קרנות ההון הממשלתיות והן בהחלט עשויות להגביר את התערבותן במסחר המקומי בימים הקרובים, ובטווח הארוך להחליט להקצות מקורות גדולים יותר להשקעה בכלכלה המקומית. ואולם, תהיה זו טעות לקבוע, כי קרנות ההון מהמפרץ צפויות לאבד את מעמדן כשחקניות מפתח בשווקי העולם. להפך, הצימאון של המערכת הפיננסית לנזילות עשויה דווקא להגביר את פעילותן.

אומנם, מחיר הנפט צנח מאז השיא של יולי 2008, אך מחירה של חבית נפט עדיין גבוה בהרבה מהמחיר הממוצע שבו היא נסחרה בין השנים 2007-2002 – התקופה שבה הגדילו חברות ה- Gulf Cooperation Council (GCC)(ערב הסעודית, כווית, איחוד האמירויות הערביות, עומן, בחריין וקטאר) את היקף נכסיהן הזרים בכ-100%. אך גם אם מחירה של חבית נפט ירד ביותר מ-50% והיא תסחר במחיר נמוך מ-50$, ימשיכו מדינות המפרץ לצבור עודפים בחשבון השוטף שלהן ותהיה להן אפשרות להפנות מיליארדי דולרים במטרה להגדיל את מצבת נכסיהן הזרים.

הואיל וקרנות ההון ממשלתיות אינן מתנהלות בשקיפות אי אפשר לדעת במדויק כמה כסף הן מנהלות, אך מרבית האומדנים של הגופים הכלכלים שחקרו את הנושא העריכו לפני פרוץ המשבר הנוכחי שסך הנכסים הזרים שמצויים בידי חברות ה- GCC עומד על כ-2 טריליון דולר. סכום זה כולל, בין היתר, אגרות חוב של ממשלת ארצות הברית שמצויות בידי הבנקים המרכזיים, וכן שורה של נכסים פיננסים בעלי פרמיית סיכון גבוהה יותר שמתנהלים באופן נפרד על ידי קרנות הון ממשלתיות.
הקושי הצפוי של חברות במערב, הסובלות מהמשבר להשיג אשראי מהבנקים והקושי לגייס כספים בשוקי ההון, עשויים להגביר את החיזורים של חברות ברחבי העולם אחרי קרנות ההון מהמפרץ. עדות לתהליכים אלו התקבלה כבר בחודשים האחרונים, כאשר מספר חברות רב לאומיות, כגון "ג'נרל אלקטריק" ו"סימנס" הודיעו על השקת מיזמים משותפים עם מדינות המפרץ שימומנו בחלקם על ידי ההון שמצוי בקרנות הממשלתיות.

הגופים הפרטיים יאלצו להתחרות על ההון מהמפרץ עם ממשלת ארצות הברית, אשר צריכה למצוא מקורות בסכום של 700 מיליארד דולר, שיאפשרו לה לממן את תוכנית החירום עליה הכריז הממשל. עוד לפני המשבר השקיעו בכירים בממשל האמריקאי מאמצים דיפלומטים ניכרים, שתכליתם לוודא שמדינות המפרץ עדיין מעוניינות לרכוש את אגרות החוב של ממשלת ארצות הברית וכי הן אינן מתכוונות להפתיע את ארצות הברית ולהודיע באופן חד צדדית על הפסקת הצמדת המטבעות המקומיים לדולר. מאמצים אלו יקבלו תאוצה בחודשים הקרובים.
כאשר נשאלו בשבוע שעבר מנהלי קרנות מהמפרץ, האם בכוונתם לרכוש מניות של גופי פיננסים בתקופה הקרובה, ציינו כמה מהם כי העוינות והחשד שבו התקבלו השקעותיהן האחרונות במגזר הפיננסים פגעה בתאבונם להשקיע במערב. החשש מפני חקיקה שתפגע ביכולתן של קרנות ממשלתיות להשקיע באופן חופשי בשווקים אכן מעודדת אותן לחפש השקעות במזרח. ואולם, חשש זה אינו כבד מספיק בכדי למנוע מהן לחפש השקעות טובות במערב, ובהחלט יתכן כי בתקופה הקרובה יפתחו בפניהן הזדמנויות להרחיב את פעילותן בארצות הברית ובאירופה .
ניתן להעריך כי גם בחודשים הקרובים נהיה עדים למאמרי דעה רבים שישאו כותרו בסגנון "הקרנות מהמפרץ קונות את המערב", ואולם ממשלות המפרץ אינן צריכות להתרגש ממאמרים אלו. כול מהלך שינסה לבלום או לצמצם את פעילותן יהפוך לקשה יותר עקב הצורך בנזילות והוא יתקל בהתנגדות נחרצת מצד החברות הגדולות שימשיכו להיות סנגורים נאמנים לקרנות ההון מהמפרץ.

רבים גורסים שהעמקת תלות הגומלין הכלכלית בין המערב לבין מדינות המפרץ היא תעודת הביטוח הטובה ביותר להמשך שיתוף הפעולה הפוליטי בין הצדדים, שכן מדינות שערך נכסיהן הזרים תלוי בביצועי כלכלות ארצות הברית ואירופה לא יובילו מהלכים כלכלים ופוליטיים שיערערו את יציבותו.

ואולם, יש לזכור כי הגיון זה פועל גם בכיוון ההפוך: הצורך של ממשל ארצות הברית ללוות כסף מהמפרץ, וכן הלובי הפוליטי שממשלות המפרץ יכולות לבנות הודות לדריסת הרגל בתאגידים בעלי השפעה, עשויים להקטין את יכולת התמרון של הממשל האמריקאי לבצע מהלכים פוליטיים שיגרמו למורת רוח במפרץ.