פרסומים
מבט על, גיליון 424, 9 מאי 2013
עקבו אחרינו בגוגל
פחות משבוע חלף מאז התקיפות באזור דמשק, שעל-פי מקורות אמריקאיים, פגעו בטילי קרקע-קרקע מתקדמים מדגם "פתח 110", שהיו בדרכם מאיראן לחזבאללה בלבנון. אחרי ששקע האבק ונראה שהאירוע הוכל ניתן להצביע על מסקנות ראשוניות, אם כי בהחלט יתכן כי אנו עדיין בעיצומו של משבר רחב יותר גם בהיבטים של הסיכוי לתגובה מאוחרת ובמיוחד אל מול ההיתכנות להמשך חציית הקווים האדומים ותקיפות נוספות, העשויים להוביל להסלמה בזירה הצפונית. מאמר זה מניח, על פי פרסומים זרים, שהתקיפה בדמשק הייתה ישראלית.
פחות משבוע חלף מאז התקיפות באזור דמשק, שעל-פי מקורות אמריקאיים, פגעו בטילי קרקע-קרקע מתקדמים מדגם "פתח 110", שהיו בדרכם מאיראן לחזבאללה בלבנון. אחרי ששקע האבק ונראה שהאירוע הוכל – לא הייתה תגובה מיידית מצד סוריה או חזבאללה – ניתן להצביע על מסקנות ראשוניות, אם כי בהחלט יתכן כי אנו עדיין בעיצומו של משבר רחב יותר גם בהיבטים של הסיכוי לתגובה מאוחרת ובמיוחד אל מול ההיתכנות להמשך חציית הקווים האדומים ותקיפות נוספות, העשויים להוביל להסלמה בזירה הצפונית. מאמר זה מניח, על פי פרסומים זרים, שהתקיפה בדמשק הייתה ישראלית.
1. חשוב להבין שישראל פעלה בפעם הראשונה מזה עשור אל מול נתיב אספקת הנשק לחזבאללה, שהפעילו איראן וסוריה. אסד האב הגביל עד שנת 2000 את אספקת הנשק לחזבאללה והאמל"ח המשמעותי ביותר אותו סיפק – או אישר לאיראנים לספק – היה קטיושות קצרות טווח. בנו בשאר, לעומת זאת, פרץ את כל הגבולות וסיפק לחזבאללה במימון איראני מערכות אמל"ח מודרניות ומתקדמות. המימון, הידע והאימון, מקורם ברובו בטהרן – מערכות הנשק – חלקן איראניות, חלקן מיוצרות בסוריה (כמו רקטות שונות וטילי ה-M-600 שהם דגם סורי של הפתח 110) וחלקן מקורו ברוסיה. הנשק שהועבר מאיראן הגיע בטיסה לנמל התעופה הבינלאומי של דמשק ומשם הועבר ללבנון. למרות מהחלטת מועצת הביטחון 1701 משנת 2006, האוסרת אספקת נשק ללבנון לגוף שאינו ממשלת לבנון, ישראל לא פעלה בעבר כנגד משלוחים אלו – כנראה משיקולי עלות תועלת ובעיקר ההבנה שסיכוי ההסלמה מול סוריה (עמה יש כבר עשרות שנים גבול שקט) ומול חזבאללה גבוהים ולא מצדיקים את התועלת. עם זאת כאשר התברר בסוף העשור האחרון שנפרצו כל חסמי העברת נשק לחזבאללה, ישראל הגדירה ארבע מערכות נשק שיחייבו אותה לפעול לעצירת העברתם לחזבאללה גם במחיר סיכון של הסלמה: מערכות הגנה אווירית מתקדמות, טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, טיל חוף-ים יחונט ונשק כימי.
2. הפעולה הישראלית חייבה יכולות מודיעיניות ומבצעיות מרשימות – חדירה מודיעינית מרשימה לסודות של איראן וחזבאללה ותקיפה באזור המוגן במערכות הגנה אווירית מהצפופות והמתקדמות בעולם. ברגע זה נראה שההערכות המודיעיניות והאסטרטגיות הישראליות לגבי תגובת האויב, היו נכונות. הסיכון המחושב שלקחה ישראל הוכיח עצמו. נראה שההנחה בישראל, כי יש הרתעה ישראלית חזקה מאד אל מול כל השחקנים במצב שבו לסורים, לחזבאללה ולאיראן יש סדר עדיפויות שונה שבעטיו הם לא יסתכנו בעימות צבאי מיידי – הייתה נכונה. ישראל גם אימצה את דרך הפעולה שהוכיחה עצמה בשנים 2007 ו-2008, לא לקחה אחריות על הפעולה והשאירה לצד הנתקף "מרחב הכחשה". בנוסף, המטרות שהותקפו לא היו נכסים סוריים וזה מקל על הסורים להכיל את הפגיעה. כמו כן התקיפה לא הייתה בשטח איראן ולבנון, וכך יכלו גם שני השחקנים האלה – ה"ספק" וה"לקוח" של מערכות הנשק – להיות פטורים מתגובה מידית.
3. חשוב להבין שכל אחד מהיריבים האלה של ישראל ממוקד ופועל אל מול האתגרים החשובים לו יותר בעיתוי הזה, מאשר להגיב לתקיפה ישראלית. המשטר הסורי נלחם על חייו אל מול אופוזיציה פנימית שכבר שולטת ב-50% משטח סוריה. בחודש האחרון המשטר זוכה להישגים מול החמושים ומשכיל לשמור את העימות כעימות פנימי בו יש לו יתרון צבאי מובנה מול המורדים והוא אינו מעוניין לאבד הישגים אלו. התערבות חיצונית ועימות עם ישראל מסוכנת מאוד עבור המשטר ויכולה להביא לקיצו. חזבאללה גם הוא נותן עדיפות לשרידות המשטר הסורי, המהווה עבורו גשר לאיראן ועורף אסטרטגי. לוחמיו מעורבים בלחימה בסוריה, ופתיחת חזית נוספת מול ישראל אינה חלופה אטרקטיבית לארגון ותפגע גם בלגיטימיות שלו בלבנון – לגיטימיות שכבר נפגעה מאז חשיפת מעורבותו ברצח חרירי, גרירת לבנון למלחמה עם ישראל ב-2006 וכעת, תמיכתו הפעילה במשטר אסאד. גם האיראנים יתקשו להגיב, כי לעולם לא הודו באספקת הנשק המתקדם לחזבאללה, שרידות משטר אסד חשובה להם מאד ומעל לכול הם מעוניינים להגן על תוכנית הגרעין הצבאי כאינטרס עליון ולשמר את חזבאללה כזרוע התגובה למקרה שתוכנית הגרעין תותקף.
4. עם זאת, יש לזכור, כי גם אם לא התבצעה תגובה מיידית ומסיבית, חזבאללה, איראן ולפעמים אף סוריה, מגלות לעיתים קרובות סבלנות, שומרות על "חשבון פתוח" ובוחרות בתגובה מאוחרת שהן מעדיפות שתהיה הרחק מהזירה המקומית, בה הם מסתכנים בהסלמה ובה לישראל יש יכולות הגנה טובות. סוג אחר של תגובה הוא הפעלת ארגוני טרור קטנים, או ביצוע פעולה מוגבלת בזירה הישראלית-לבנונית-סורית מבלי לקחת אחריות על הפעולה. ישראל יכולה להכיל פעולות כאלו ולא להגיב, משום שהפעולה הישראלית שהתחילה את מעגל התגובות הייתה מאד מוצלחת והתגובה לא גבתה מחיר המחייב המשך הסלמה.
5. התקיפה הישראלית נהנית מלגיטימציה גבוהה יחסית. החל מהכרה של המערב בתקיפה זו כמהלך של הגנה עצמית (הנשיא אובמה) ועד לשמחה לאידם של המשטר הסורי, המשטר האיראני וחזבאללה, בעולם הסוני. הסיפוק הרב במפרץ ובסעודיה מהתקיפה קשה להסתרה, ואף מדינות כמו מצרים וירדן יצאו ידי חובתן בגינוי דיפלומטי מהשפה ולחוץ. תקיפת הציר הרדיקלי, על כל מרכיביו, ציר העסוק בימים אילו בטבח אזרחי סוריה בהיקפים של עשרות אלפי הרוגים, היא לגיטימית כמו שלא הייתה מעולם. עם זאת חשוב לשים לב שישראל לא התערבה במלחמת האזרחים ואף העבירה מסר לסוריה שאין בכוונתה להתייצב לצד האופוזיציה נגד המשטר. ישראל לא פגעה ישירות בנכסים סוריים אלא רק בנכסים של חזבאללה ואיראן שמסכנים את ביטחונה.
6. הזווית האמריקאית – ישראל לא ביקשה "אור ירוק" מארצות הברית לתקיפה. עם זאת רמת התיאום וההבנות האסטרטגיות בין המדינות היא גבוהה ואין ספק שכל צד הבהיר את האינטרסים החיוניים שלו לצד השני ותיאר לו את הסיבות שיחייבו פעולה, את גבולות הפעולה ואת מגבלותיה. יש הטוענים שישראל, בפעולתה זו, מנסה לדחוף את ארצות הברית להתערבות בסוריה. זהו טיעון לא מבוסס. ישראל, כאמור, פעלה נגד מרכיבים איראניים ומרכיבי חזבאללה בסוריה, המסכנים את ביטחונה באופן ישיר. זאת ועוד, אין אימות לידיעות על עשרות נפגעים מיחידות עילית של המשטר. עם זאת מבקרי הנשיא אובמה יכולים להצביע על הפעולה הישראלית כדוגמה לתגובה נאותה לחציית קווים אדומים, ולחולשת הטיעון המושמע בנאט"ו ובפנטגון שההגנה האווירית הסורית היא משמעותית חזקה מזאת של לוב או עיראק.
7. הזווית הרוסית: הרוסים, ולא האיראנים, הם הספקים של שתיים מתוך ארבעת המערכות שהוגדרו כ-קו אדום: מערכות הגנה אווירית מתקדמות כמו SA-17 וטילי חוף ים מתקדמים "יחונט". אם מערכות רוסיות אלו, שסופקו לסוריה עם התחייבות שלא יעברו למשתמש סופי אחר, היו מותקפות בצד הלבנוני, לרוסים הייתה נגרמת מבוכה גדולה. בין הסיכונים מהתקיפה בסוריה, ניתן למנות את האפשרות שהרוסים, שלא ראו בעין יפה את התקיפה, ישחררו מערכות הגנה אווירית ארוכות טווח כמו S-300 ליצוא לסוריה.
8. אחת הטענות נגד התקיפה בסוריה, היא שחלק ממערכות הנשק, המהוות קו אדום, כבר עברו כנראה לחזבאללה ונמצאות ברשותו, אולם הכמויות חשובות. טילים ארוכי טווח אינם קיימים באלפים, בוודאי לא בעשרות אלפים. כשמדובר במספר עשרות גבוה או כמה מאות במספרים נמוכים, יש משמעות להורדת מספר הטילים שבידי האויב למינימום. כפי שאירע במבצע האחרון מול חמאס בעזה – "עמוד ענן" – חלק גדול מטילי האויב מושמד לפני שיגורם וחלקם הנוסף מושמד על-ידי מערכות ההגנה נגד טילים. מספר גדול של טילים בידי האויב מאפשרת הרוויית מערכות ההגנה נגד-טילים של ישראל ומקנה לחזבאללה אורך נשימה גדול יותר. מה שנפגע בסוריה יקל את ההתמודדות במערכה רחבה מול חזבאללה בעתיד. גם העלויות העתידיות של הפעלה מחודשת של נתיב ההברחות יטילו מעמסה לוגיסטית, מבצעית, ומודיעינית על איראן וחזבאללה ובכך יואט קצב ההתעצמות ובנין הכוח.
9. מה ההשפעה של התקיפה בסוריה על העימות עם איראן? ישנן שתי אסכולות אסטרטגיות באשר להתמודדות מול איום הגרעין האיראני: האחת גורסת "איראן תחילה" וכל העדיפויות והמשאבים מופנים למאמץ זה תוך מוכנות לשלם מחירים אסטרטגיים בזירות אחרות. אסכולה אחרת גורסת "סוריה וחזבאללה תחילה" וזאת מתוך הבנה שניתן להרתיע את איראן ולהמחיש לה את הנחישות והיכולות הישראליות אל מול חציית קוויה האדומים וכן החלשת יכולת התגובה האיראנית על ידי פגיעה בבעלי בריתה, המהווים כוח האש הקדמי שלה. לא ברור אם שיקולים אסטרטגיים רחבים אלו נבחנו בתהליך שקדם לתקיפה, אבל בפועל, כתוצאה מהפעולה בסוריה, ידם של אנשי האסכולה השנייה היא על העליונה, ונותר לראות האם איראן הפנימה את המסר של נחישות ישראל מחד גיסא וחולשת בעלות בריתה של איראן מאידך גיסא.
10. בשורה התחתונה, נכון להניח שבסבירות גבוהה האירוע לא הסתיים, לא טקטית ולא אסטרטגית. בטווח הקצר – נדרשת ערנות גבוהה לאפשרות של סגירת ה"חשבון הפתוח" על ידי תגובה מוגבלת ו/או מאוחרת, גם בזירה הצפונית וגם בזירות חו"ל. אסטרטגית – מקבלי ההחלטות בישראל יידרשו בעתיד להחליט האם להמשיך ולפעול מול ההתעצמות של חזבאללה במערכות נשק מתקדמות וקריטיות. כאשר ישקלו בישראל את הפעולה הבאה חייבת להישקל הסוגיה האם התנאים האסטרטגיים עדיין מאפשרים חופש פעולה בסיכון נמוך לישראל או שהצטברות האירועים תוביל בהכרח להסלמה לא רצויה. הנחת חופש הפעולה היחסי הינה אשליה משום שזהו נכס מתכלה. הנחה אינדיקטיבית שאם פעמיים לא הייתה תגובה, כך יהיה גם בפעמים הבאות, עלולה להתברר כטעות. יש לחץ מצטבר על ההנהגות בצד השני להגיב, לחץ שיכול להביאן לנקודת שבירה ולתגובה רחבה ובעקבותיה תיתכן הסלמה מסוכנת.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על