עיראק: הבחירות ולאחריהן

לא ניתן להגזים בחשיבותן של הבחירות שנערכו השבוע בעיראק. גם אם הלגיטימיות שלהן נפגעה עקב פסילת מועמדים, קניית קולות, מעצרים ואף מעשי רצח - קיומן חשוב כשלעצמו והוא יקבע במידה רבה את אופייה של המדינה במהלך ולאחר יציאת כוחות ארצות הברית מתחומה. אך עם כל החשיבות שיש לאקט הבחירות עצמו הרי שהאופן בו הכוחות הפוליטיים יחלקו ביניהם את השלל, חשוב לא פחות. תהליך הרכבת הממשלה ובחירת ראש הממשלה הבא של עיראק צפוי להיות מייגע ומורכב ורק בסופו ניתן יהיה להעריך עד כמה העם העיראקי הסתגל להעברה - שלא באמצעים אלימים - של השלטון וחלוקת הסמכויות במדינה.

אחד החששות העיקרים הוא שבמהלך אותו תהליך של מקח וממכר פוליטי, שצפוי להיערך בין מספר שבועות למספר חודשים, המתחים הבין-עדתיים רק יתעצמו ותהיה חזרה לרמת האלימות שאפיינה את עיראק בעבר. התנאים שישררו במהלך החודשים הקרובים יקבעו במידה רבה האם ביכולתה של ארצות הברית להסיג כמחצית מתוך כ-100,000 החיילים שעדיין נותרו לה בעיראק עד סוף אוגוסט השנה. גם אם רמת האלימות הכוללת בעיראק ירדה, יש שיאמרו עד למינימום האפשרי, הבחירות הביאו לעלייה ברמת האלימות, תהליך שעלול לגבור בשל ה"ואקום הפוליטי" שצפוי לשרור במהלך הרכבת הממשלה (שהרי החוקה העיראקית לא קוצבת זמן מוגדר לתקופה שבין הבחירות לבין הרכבת הממשלה).

אך לא היו אלו הפיגועים לפני ובמהלך יום הבחירות כמו הפעולות של ממשלת עיראק בחודשים האחרונים שפגעו בלגיטימיות של הבחירות יותר מכל. פעולות שהביאו לא מעט (הנתונים עד כה מלמדים על שיעורי הצבעה של 50-60%) מתוך 19 מיליון בעלי זכות הבחירה בעיראק שלא לממש את זכותם החוקית, אם מתוך ייאוש מרמת השחיתות של הממשל המרכזי, ואם מחוסר אמונה ביכולתו להעניק מזור לסוגיות המעסיקות אותם יותר מכל: שירותים בסיסיים, תעסוקה וביטחון אישי. למרות האמור לעיל, הפוליטיקה העיראקית עברה כברת דרך מאז הבחירות הקודמות לפרלמנט ב-2005, וניתן לטעון כי היא יותר חופשית וחילונית מבעבר. קווי השבר לאורכם היא נעה כבר אינם חופפים במלואם את קווי השבר האתניים-עדתיים. ולראיה, יותר ויותר מועמדים (מתוך מעל 6000) אימצו מצע חילוני, והרשימות (80 במספר) הורכבו ממועמדים בני כל העדות שהתחרו על מושב בפרלמנט, שהוגדל ל-325 מושבים לצורך שדרוג הייצוג היחסי של הכורדים והסונים.

אך למרות ההתקדמות היחסית לעבר יתר חופש פוליטי, נראה כי זרעי הפורענות נזרעו עוד לפני שנפתחה הקלפי הראשונה. ראש ממשלת עיראק עשה שימוש בכספי ציבור, בבתי המשפט ואף בצבא לקידום מעמדו הפוליטי. במסגרת זאת, "הוועדה העליונה לאחריות וצדק" - שהתוקף החוקי שלה לא ברור, ששני ראשיה, צ'לבי ואל-למי, התמודדו בעצמם בבחירות והואשמו על-ידי האמריקאים כעושי דברה של איראן (האחרון אף ישב שנה בכלא בשל מעורבותו בטרור) - התבקשה לוודא כי בהתאם לסעיף 7 לחוקה העיראקית לא יהיו בקרב המועמדים אנשי מפלגת הבעת' לשעבר.

הוועדה פסלה מאות מועמדים, רובם סונים או שיעים חילונים. צעד שנוי במחלוקת זה, הביא חלק מן המתמודדים הסונים לקרוא להחרמת הבחירות - צעד שאם היה יוצא לפועל היה מחזק את ההשפעה העקיפה שיש לאיראן בכל פרלמנט עתידי. אך משראו שקריאתם לא זוכה להיענות גדולה, או בשל לחץ חיצוני, הם חזרו בהם וקראו לתומכיהם, בפעם הראשונה, לקחת חלק בבחירות. זאת ועוד, מספר ימים לפני הבחירות, אל-מלכי, שעל פי אחת הערכות ביקש להגדיל את מספר המצביעים עבורו, הצהיר כי בכוונתו להחזיר לשירות 20,000 קצינים דווקא מקרב אותם "נאמני סדאם".

נותר רק לקוות כי הסונים, שחשים יותר מבעבר שהישארותם עם רגל אחת מחוץ למשחק הפוליטי רק פגעה בהם, יישארו מחוץ למעגל האלימות גם אם תוצאות הבחירות הרשמיות (אלו צפויות כנראה לקראת סוף החודש) ישאירו אותם מחוץ למוקדי הכוח העיקריים.

על פי הערכות, אף גוש פוליטי לא צפוי לזכות ב-163 מושבים בפרלמנט הנדרשים כדי להנהיג את המדינה, מה שיאריך עוד את מלאכת הרכבת הקואליציה. ההערכה הרווחת היא, כי שני הגושים המובילים יהיו זה שבראשות ראש הממשלה השיעי אל-מלכי, המאגד סביבו 40 מפלגות ורשימת "אלעראקיה" שבראשות יריבו איעד עלווי (שיעי, חילוני, פרו-מערבי, ראש ממשלת עיראק לשעבר). לשתי הרשימות הכורדיות המסורתיות נוספה השנה רשימה שלישית המאיימת לכרסם במעמדן. גם "הקואליציה הלאומית" הכוללת בין היתר את מפלגתו של מוקדתא אל-סדר הפרו-איראני צפויה לזכות בקולות רבים בקרב השיעים בדרום.

לא רק הכוחות הפוליטיים בתוך עיראק נערכים "ליום שאחרי" הנסיגה האמריקאית. עבור שכנותיה של עיראק היו אלה בחירות שישפיעו על אופייה בשנים הקרובות וכולן התערבו בהן באופן זה או אחר, אם על-ידי סיוע כספי ישיר, אם על-ידי תעמולה ואם באמצעות זיוף ומרמה, במטרה להפוך את הממשלה העתידית בעיראק "לנוחה" יותר בעבורן. מבין שכנותיה, הערכה היא, כי איראן נהנית מההשפעה הגדולה ביותר בעיראק, ולא מן הנמנע שהיא גם תצא כמנצחת הגדולה של הבחירות. איזו תוצאה שלא תהיה, איראן דאגה לטפח קשרים עם קבוצות כוח רבות בעיראק, וכבר כעת היא נהנית ממעמד של מתווך ובורר בפוליטיקה העיראקית. מעניין לציין כי איש הדת השיעי הבכיר אייתולה סיסתאני סירב, לפחות פומבית, לשייך עצמו לגוש פוליטי כלשהו כבעבר.

תמונותיהם של המוני עיראקים המנופפים באצבעות מוכתמות דיו ושיצאו להצביע למרות המשך הפיגועים שנועדו למנוע זאת מהם, מהוות ניצחון, גם אם סמלי ומוגבל בזמן, ל"פרויקט העיראקי" של ארצות הברית. בפניה ישנה כעת הזדמנות מוגבלת בזמן למסד מערכת יחסים ארוכת טווח עם ההנהגה העיראקית החדשה, שתשרת את האינטרסים של שתי המדינות ותגביל את ההשפעה האיראנית בתחומה. אך "חלון הזדמנות" לא יישאר פתוח לאורך זמן, הוא נסגר במידה רבה עם יציאתם ההדרגתית של כוחותיה מעיראק.

החודשים הקרובים יכריעו ידם של מי הייתה על העליונה? של תומכי הלאומיות העיראקית מבפנים ומבחוץ, או דווקא של אלו החוששים מהתבססות של מדינה חילונית, דמוקרטית ויציבה. ועד כמה הצליחו השיעים, הסונים והכורדים להכריע בשאלות הקרדינאליות - טריטוריאליות כמו גם כאלו הקשורות לחלוקת רווחי הנפט - לשלמותה וליציבותה של עיראק. אומנם היה זה שינוי מרענן לא לדעת מראש את תוצאות הבחירות במדינה ערבית, אך הניסיון העיראקי מלמד, לפחות עד כה, כי דווקא שימוש בכלים דמוקרטים הביא להעצמת מתחים קיימים ולא לשיכוכם. אם מה שארע בחודשים שקדמו לבחירות מהווה אינדיקציה לעתיד לבוא, אזי ניתן לומר שעיראק נשארה לכודה בתוך תרבות פוליטית של "משחק סכום אפס", ולכולם, בראש ובראשונה לאזרחי עיראק, ישנה סיבה לדאגה.