פרסומים
מבט על, גיליון 612, 5 באוקטובר 2014
עקבו אחרינו בגוגל
על מנת שרעיון האזור החופשי מנשק להשמדה המונית יתממש במועד כלשהו בעתיד, יהיה הכרח, כי "החשיבה הישנה" בנושא זה – השלטת עדיין בקרב רוב המומחים בקהילת בקרת הנשק, ואשר מצאה את ביטוייה בהחלטת סבא"א נוספת בדבר יישום אמצעי פיקוח (application of safeguards), שאומצה בוועידה האחרונה – תפנה את מקומה לחשיבה חדשה ועדכנית יותר בדבר הדינאמיקה של ביטחון אזורי במזרח התיכון
הרעיון לקיים וועידה בנושא אזור חופשי מנשק להשמדה המונית (WMDFZ) במזרח התיכון – שנכלל במסמך המסכם של וועידת המעקב של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT) בשנת 2010, ואשר הייתה אמורה להתקיים עד סוף שנת 2012 – טרם התגבש לכדי הצעה מעשית, אך גם לא הוסר מסדר היום הבינלאומי בנושא מניעת תפוצה. אלה התומכים בתפיסה סטאטית של הקמת אזור חופשי מנשק להשמדה המונית, ואשר אינם נכונים לשקול כל גישה מעודכנת לבקרת נשק אזורית ולניהול רב-שיח אזורי בנושאים בטחוניים – לא יתנו לדבר להסיט את דיוניהם בהקשר ל-WMDFZ, בוודאי לא למציאות המתפתחת לנגד עינינו במזרח התיכון. כך, לדוגמה, התייחס לאחרונה ג'איאנתה דנפאלה Jayantha Dhanapala (דיפלומט סרי-לנקי לשעבר, שכיהן, בין שאר התפקידים, כתת המזכיר הכללי של האו"ם לנושא פירוק נשק), לנושא ה-WMDFZ במאמר שראה אור בפרסום האקדמי – Medicine, Conflict and Survival באופן שנראה ברובו מקובע בתפיסות העבר, וחוזר על אותם המסרים הממוחזרים שלא הייתה להם תרומה חיובית כלשהי במהלך שני העשורים האחרונים. לסבב השיחות היחיד והמקורי בנושא בקרת נשק שהתקיים באזורנו עד כה, בחר דנפאלה להקדיש לא יותר משני משפטים: "בין השנים 1991 - 1995 היוו השיחות בנושא בקרת הנשק וביטחון אזורי במזרח התיכון במסגרת תהליך השלום במדריד במה לשיחות הרב-צדדיות הראשונות שהתמודדו עם נושא הביטחון האזורי תוך הכללתה של סוגית הנשק להשמדה המונית. לאחר כישלונן של השיחות לא נרשמה התקדמות נוספת".
בניגוד לכך, מומחים בינלאומיים ואזוריים, שהיו מעורבים בניהול דיונים בנושא, ניצלו את זמנם באופן מועיל יותר החל מן הסתיו האחרון. במספר פגישות, שרובן התקיימו בשווייץ, ניסו פקידים ישראליים וערביים להגיע להבנה משותפת לגבי מה יוכל לשמש כסדר יום של דיון מחודש בסוגיות בקרת נשק וביטחון אזורי, בהקשר של ועידה בנושא WMDFZ. לנוכח פער מושגי עמוק השורר עדיין בין הצדדים בהבנת מושגי בקרת הנשק להשמדה המונית במזרח התיכון, הממשיך להכביד על מאמצים אלה, תוצאות הדיונים לפי שעה אינן מראות הצלחות. אולם הצדדים נועדו לכל הפחות סביב השולחן, כדי להתמודד עם הנושאים שעל הפרק.
עם זאת, במזרח התיכון העכשווי (סתיו 2014), הניתוק בין הדיון בדבר אזור חופשי מנשק להשמדה המונית לבין המציאות בשטח לא יכול היה להיות מוחלט וחד-משמעי יותר. האם השגתו של אזור חופשי מנשק להשמדה המונית הוא רעיון בעל סיכוי מעשי, ולו הקטן ביותר, להתממש, לנוכח האתגרים שמעמידות קבוצות טרור רדיקאליות הפועלות ברחבי האזור? לנוכח חוסר היציבות השוררים בלוב ובלבנון, כמו גם התפרקותן הקרובה של עיראק וסוריה? ולנוכח חמאס, אשר ירה טילים ללא אבחנה על אוכלוסייה אזרחית ישראלית משך 50 ימים ואף ניסה לגרום לאסון סביבתי על ידי פגיעה בדימונה? האם זה הנושא שבו יש למקד את המאמצים הבינלאומיים בעת הזאת, בשעה שאנו עדים לכוחות השואפים לקרוע את האזור לגזרים באמצעות שיטות הלחימה הברוטאליות שלהם?
אפילו סוגית הנשק הכימי בסוריה – ללא ספק סיפור הצלחה של מאמצי מניעת תפוצה, אם כי התיק עדיין לא סגור – מאבדת מערכה נוכח המשך מעשי ההרג ההמוני במדינה, לרבות הטלת חביות הנפץ על אוכלוסיה אזרחית במדינה שסועת קרבות זו. מי בכלל היה משתתף בוועידה בנושא אזור חופשי מנשק להשמדה המונית? מי היה מייצג בוועידה את סוריה, לבנון ועיראק? ומה באשר לאיראן? בשעה שהמשא ומתן בנושא תוכניתה הגרעיניות של איראן, המנוהל בין מדינות ה-P5+1 לאיראן מתקדם לעבר מה שנראה יותר ויותר כעסקה גרעינית "רעה", הודיע חאמנאי, כי הפתרון ללחימה בעזה הוא חיסולה של מדינת ישראל.
נראה, כי הכוחות במזרח התיכון מפולגים יותר ויותר סביב ציר המפריד בין כוחות אזוריים "פרגמאטיים", כאלה התומכים בסטאטוס קוו, לבין כוחות רדיקליים קיצוניים. במחנה ה"פרגמאטי" נמצאות ישראל, מצרים, ירדן, ערב הסעודית, הרשות הפלסטינית, ואיחוד האמירויות – מדינות וישויות המנסות לשמר סטאטוס קוו אזורי בר קיימא. מן העבר השני מצוי המחנה הרדיקלי, עם כוחות המונהגים על ידי איראן וחזבאללה מחד, ועל ידי חמאס ודאע"ש מאידך, השואף לשנות את פניו של האזור בדרכים מסוכנות עד מאוד. עם זאת, חלוקה מתגבשת זו אינה "חקוקה בסלע" שהרי המצב המזרח התיכון ממשיך להיות נזיל. על אף זאת, ודווקא לנוכח מערך כוחות אזורי חדש זה, יתכן כי יתגבש מסר חיובי יותר בכל הנוגע לבעיה המתמשכת של דיון בנושא אזור החופשי מנשק להשמדה המונית.
אם בוחנים את ההיסטוריה של המאמצים שננקטו בניסיון להניע תהליך של יצירת WMDFZ במזרח התיכון, מוצאים, כי באופן מסורתי, הייתה זו מצרים שהובילה את המאמצים. מצרים הייתה זו שהפעילה לחצים רבים על מנת שרעיון האזור החופשי מנשק להשמדה המונית ייכלל במסמכים המסכמים של הוועידות המעקב של אמנת ה-NPT , שהתקיימו בשנים 1995 ו- 2010. עם זאת, ניתוח שקול של האינטרסים של מצרים בנושא זה, ושל מניעיה לפעול בו, מגלה, כי למרות שהיא מתמקדת באופן עקבי בישראל בכל הנוגע לתחום הגרעיני, היא אינה מאוימת על ידי הנשק הגעיני שהיא מייחסת לישראל. נראה, כי האינטרסים שלה מצויים במקום אחר, בדינאמיקה ובפוליטיקה האזורית והבינלאומית. ברמה הבינלאומית, מהווה סדר היום של אזור החופשי מנשק להשמדה המונית פלטפורמה בעבור מצרים כדי לתת משנה תוקף לתפקידה בחוגי בקרת הנשק ופירוק הנשק במוסדות האו"ם; ברמה האזורית, לעומת זאת, שאפה מצרים עד כה להשתמש בסדר היום שלה לבקרת נשק כאמצעי להדגשת תפקיד המנהיגות האזורי שלה בקרב מדינות ערב, בעודה מנסה לצמצם את הבולטות האסטרטגית של ישראל באיזור.
אולם, אם הולך ומתגבש בימים אלה מערך כוחות חדש במזרח התיכון, יהיה תפקידה של מצרים במחנה ה"פרגמאטי" (או הסטאטוס קוו) – מכריע. במהלך החודשים האחרונים, ולאחר תקופה לא יציבה שבה תורכיה וקטאר התחרו במצרים על תפקיד המתווך במאמצים להביא להפסקת אש בין חמאס לבין ישראל, הייתה זו מצרים שהתגלתה כמתווכת הבלתי מעורערת, והשיחות להפסקת אש התקיימו בקהיר. אין ספק בכך, כי מצרים מקבלת מסר מישראל שלפיו זו האחרונה תומכת במצרים תפקידה כמתווך, ורואה במצרים עוגן של יציבות בנוף המתפתח במזרח התיכון.
השאלה היא האם אפשר יהיה לשכנע את מצרים, במציאות האזורית החדשה, למתן את גישתה הנוקשה כלפי ישראל בתחום הגרעיני, לטובת המשך שיתוף פעולה בין שתי המדינות בהתמודדות עם אתגרים קיימים ומתפתחים ליציבות האזורית. בוועידה הכללית של סבא"א, שהתקיימה לאחרונה, דבקה מצרים באותו נתיב התנגשות מול ישראל, שהתבטא בצעדים היזומים שבהם נקטה, כדי לקדם את ההחלטה שמדינות ערב ניסו לאמץ בדבר "יכולותיה הגרעיניות של ישראל". אילו אומצה ההחלטה היה הדבר מדכא את התקווה לשינוי אפשרי. מה שנותר לראות הוא, האם תוכל להתבצע כעת הערכה מחדש של גישתה של מצרים, כדי ליישר קו עם האינטרסים של מדיניות החוץ של הממשלה החדשה, ואף לנוכח ההתמודדות עם אתגרי ביטחון חדשים וחמורים הפוקדים את האזור.
בעקבות מבצע צוק איתן, וללא קשר לבסיס שעליו יושג הסדר בין ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית, יש הכרח שגם ישראל תשקול מחדש את מדיניותה ותאמץ גישה פרו-אקטיבית יותר לאיזור. על ישראל לשאוף להרחיב את הדו-שיח הביטחוני שלה עם מצרים ולנסות להפכו לדיון רחב יותר בנושא ביטחון אזורי. יתר על כן, מכיוון שבקרת נשק ופירוק נשק מתקדמים בתוך הקשר מדיני, חובה על מצרים לשקול את הגישה החדשה שצוינה לעיל בהקשר של תהליך מדיני מחודש בין ישראל לבין הפלסטינים.
על מנת שרעיון האזור החופשי מנשק להשמדה המונית יתממש במועד כלשהו בעתיד, יהיה הכרח, כי "החשיבה הישנה" בנושא זה – השלטת עדיין בקרב רוב המומחים בקהילת בקרת הנשק, ואשר מצאה את ביטוייה בהחלטת סבא"א נוספת בדבר יישום אמצעי פיקוח (application of safeguards), שאומצה בוועידה האחרונה – תפנה את מקומה לחשיבה חדשה ועדכנית יותר בדבר הדינאמיקה של ביטחון אזורי במזרח התיכון (נושא שבו עסקנו במאמרים קודמים). על ההתפתחויות הדרמטיות והחמורות באזור בעת הזאת יהיה לשמש נקודת התייחסות לניסיונות מחודשים להתחיל בדיונים על ארכיטקטורה של ביטחון אזורי במזרח התיכון, מבנה שיכלול מדינות, לצד ישויות, שהאינטרס המאחד אותן, הוא חיזוק היציבות האזורית. רעיון ה-WMDFZ יכול בהחלט, ואף ראוי להידון במסגרת רב-שיח אזורי מעין זה.
בניגוד לכך, מומחים בינלאומיים ואזוריים, שהיו מעורבים בניהול דיונים בנושא, ניצלו את זמנם באופן מועיל יותר החל מן הסתיו האחרון. במספר פגישות, שרובן התקיימו בשווייץ, ניסו פקידים ישראליים וערביים להגיע להבנה משותפת לגבי מה יוכל לשמש כסדר יום של דיון מחודש בסוגיות בקרת נשק וביטחון אזורי, בהקשר של ועידה בנושא WMDFZ. לנוכח פער מושגי עמוק השורר עדיין בין הצדדים בהבנת מושגי בקרת הנשק להשמדה המונית במזרח התיכון, הממשיך להכביד על מאמצים אלה, תוצאות הדיונים לפי שעה אינן מראות הצלחות. אולם הצדדים נועדו לכל הפחות סביב השולחן, כדי להתמודד עם הנושאים שעל הפרק.
עם זאת, במזרח התיכון העכשווי (סתיו 2014), הניתוק בין הדיון בדבר אזור חופשי מנשק להשמדה המונית לבין המציאות בשטח לא יכול היה להיות מוחלט וחד-משמעי יותר. האם השגתו של אזור חופשי מנשק להשמדה המונית הוא רעיון בעל סיכוי מעשי, ולו הקטן ביותר, להתממש, לנוכח האתגרים שמעמידות קבוצות טרור רדיקאליות הפועלות ברחבי האזור? לנוכח חוסר היציבות השוררים בלוב ובלבנון, כמו גם התפרקותן הקרובה של עיראק וסוריה? ולנוכח חמאס, אשר ירה טילים ללא אבחנה על אוכלוסייה אזרחית ישראלית משך 50 ימים ואף ניסה לגרום לאסון סביבתי על ידי פגיעה בדימונה? האם זה הנושא שבו יש למקד את המאמצים הבינלאומיים בעת הזאת, בשעה שאנו עדים לכוחות השואפים לקרוע את האזור לגזרים באמצעות שיטות הלחימה הברוטאליות שלהם?
אפילו סוגית הנשק הכימי בסוריה – ללא ספק סיפור הצלחה של מאמצי מניעת תפוצה, אם כי התיק עדיין לא סגור – מאבדת מערכה נוכח המשך מעשי ההרג ההמוני במדינה, לרבות הטלת חביות הנפץ על אוכלוסיה אזרחית במדינה שסועת קרבות זו. מי בכלל היה משתתף בוועידה בנושא אזור חופשי מנשק להשמדה המונית? מי היה מייצג בוועידה את סוריה, לבנון ועיראק? ומה באשר לאיראן? בשעה שהמשא ומתן בנושא תוכניתה הגרעיניות של איראן, המנוהל בין מדינות ה-P5+1 לאיראן מתקדם לעבר מה שנראה יותר ויותר כעסקה גרעינית "רעה", הודיע חאמנאי, כי הפתרון ללחימה בעזה הוא חיסולה של מדינת ישראל.
נראה, כי הכוחות במזרח התיכון מפולגים יותר ויותר סביב ציר המפריד בין כוחות אזוריים "פרגמאטיים", כאלה התומכים בסטאטוס קוו, לבין כוחות רדיקליים קיצוניים. במחנה ה"פרגמאטי" נמצאות ישראל, מצרים, ירדן, ערב הסעודית, הרשות הפלסטינית, ואיחוד האמירויות – מדינות וישויות המנסות לשמר סטאטוס קוו אזורי בר קיימא. מן העבר השני מצוי המחנה הרדיקלי, עם כוחות המונהגים על ידי איראן וחזבאללה מחד, ועל ידי חמאס ודאע"ש מאידך, השואף לשנות את פניו של האזור בדרכים מסוכנות עד מאוד. עם זאת, חלוקה מתגבשת זו אינה "חקוקה בסלע" שהרי המצב המזרח התיכון ממשיך להיות נזיל. על אף זאת, ודווקא לנוכח מערך כוחות אזורי חדש זה, יתכן כי יתגבש מסר חיובי יותר בכל הנוגע לבעיה המתמשכת של דיון בנושא אזור החופשי מנשק להשמדה המונית.
אם בוחנים את ההיסטוריה של המאמצים שננקטו בניסיון להניע תהליך של יצירת WMDFZ במזרח התיכון, מוצאים, כי באופן מסורתי, הייתה זו מצרים שהובילה את המאמצים. מצרים הייתה זו שהפעילה לחצים רבים על מנת שרעיון האזור החופשי מנשק להשמדה המונית ייכלל במסמכים המסכמים של הוועידות המעקב של אמנת ה-NPT , שהתקיימו בשנים 1995 ו- 2010. עם זאת, ניתוח שקול של האינטרסים של מצרים בנושא זה, ושל מניעיה לפעול בו, מגלה, כי למרות שהיא מתמקדת באופן עקבי בישראל בכל הנוגע לתחום הגרעיני, היא אינה מאוימת על ידי הנשק הגעיני שהיא מייחסת לישראל. נראה, כי האינטרסים שלה מצויים במקום אחר, בדינאמיקה ובפוליטיקה האזורית והבינלאומית. ברמה הבינלאומית, מהווה סדר היום של אזור החופשי מנשק להשמדה המונית פלטפורמה בעבור מצרים כדי לתת משנה תוקף לתפקידה בחוגי בקרת הנשק ופירוק הנשק במוסדות האו"ם; ברמה האזורית, לעומת זאת, שאפה מצרים עד כה להשתמש בסדר היום שלה לבקרת נשק כאמצעי להדגשת תפקיד המנהיגות האזורי שלה בקרב מדינות ערב, בעודה מנסה לצמצם את הבולטות האסטרטגית של ישראל באיזור.
אולם, אם הולך ומתגבש בימים אלה מערך כוחות חדש במזרח התיכון, יהיה תפקידה של מצרים במחנה ה"פרגמאטי" (או הסטאטוס קוו) – מכריע. במהלך החודשים האחרונים, ולאחר תקופה לא יציבה שבה תורכיה וקטאר התחרו במצרים על תפקיד המתווך במאמצים להביא להפסקת אש בין חמאס לבין ישראל, הייתה זו מצרים שהתגלתה כמתווכת הבלתי מעורערת, והשיחות להפסקת אש התקיימו בקהיר. אין ספק בכך, כי מצרים מקבלת מסר מישראל שלפיו זו האחרונה תומכת במצרים תפקידה כמתווך, ורואה במצרים עוגן של יציבות בנוף המתפתח במזרח התיכון.
השאלה היא האם אפשר יהיה לשכנע את מצרים, במציאות האזורית החדשה, למתן את גישתה הנוקשה כלפי ישראל בתחום הגרעיני, לטובת המשך שיתוף פעולה בין שתי המדינות בהתמודדות עם אתגרים קיימים ומתפתחים ליציבות האזורית. בוועידה הכללית של סבא"א, שהתקיימה לאחרונה, דבקה מצרים באותו נתיב התנגשות מול ישראל, שהתבטא בצעדים היזומים שבהם נקטה, כדי לקדם את ההחלטה שמדינות ערב ניסו לאמץ בדבר "יכולותיה הגרעיניות של ישראל". אילו אומצה ההחלטה היה הדבר מדכא את התקווה לשינוי אפשרי. מה שנותר לראות הוא, האם תוכל להתבצע כעת הערכה מחדש של גישתה של מצרים, כדי ליישר קו עם האינטרסים של מדיניות החוץ של הממשלה החדשה, ואף לנוכח ההתמודדות עם אתגרי ביטחון חדשים וחמורים הפוקדים את האזור.
בעקבות מבצע צוק איתן, וללא קשר לבסיס שעליו יושג הסדר בין ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית, יש הכרח שגם ישראל תשקול מחדש את מדיניותה ותאמץ גישה פרו-אקטיבית יותר לאיזור. על ישראל לשאוף להרחיב את הדו-שיח הביטחוני שלה עם מצרים ולנסות להפכו לדיון רחב יותר בנושא ביטחון אזורי. יתר על כן, מכיוון שבקרת נשק ופירוק נשק מתקדמים בתוך הקשר מדיני, חובה על מצרים לשקול את הגישה החדשה שצוינה לעיל בהקשר של תהליך מדיני מחודש בין ישראל לבין הפלסטינים.
על מנת שרעיון האזור החופשי מנשק להשמדה המונית יתממש במועד כלשהו בעתיד, יהיה הכרח, כי "החשיבה הישנה" בנושא זה – השלטת עדיין בקרב רוב המומחים בקהילת בקרת הנשק, ואשר מצאה את ביטוייה בהחלטת סבא"א נוספת בדבר יישום אמצעי פיקוח (application of safeguards), שאומצה בוועידה האחרונה – תפנה את מקומה לחשיבה חדשה ועדכנית יותר בדבר הדינאמיקה של ביטחון אזורי במזרח התיכון (נושא שבו עסקנו במאמרים קודמים). על ההתפתחויות הדרמטיות והחמורות באזור בעת הזאת יהיה לשמש נקודת התייחסות לניסיונות מחודשים להתחיל בדיונים על ארכיטקטורה של ביטחון אזורי במזרח התיכון, מבנה שיכלול מדינות, לצד ישויות, שהאינטרס המאחד אותן, הוא חיזוק היציבות האזורית. רעיון ה-WMDFZ יכול בהחלט, ואף ראוי להידון במסגרת רב-שיח אזורי מעין זה.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על