פודקאסט

הפרק הראשון של משדרים [אקסטרה] ביטחון – רצועה שבועית נוספת למיטיבי לכת, על אירועים ותהליכים הנמצאים במוקד תחומי המחקר של המכון, ולא תמיד מגיעים לכותרות הראשיות. והפעם: חוקר המכון ירון שניידר מראיין את חוקרת המכון ולשעבר שגרירת ישראל במצרים, אמירה אורון, על האחים המוסלמים והחזית הערבית נגדם, הקשר לחמאס, אל-ג׳זירה ומתקפת ה-7/10. מה מסביר את התחזקותם והשפעתם המתרחבת של האחים המוסלמים במהלך העשורים האחרונים, ממצרים למדינות ערביות נוספות? כיצד התפתח המאבק של משטרים ערביים אזרחיים ב״איום האחים המוסלמים״ על פני העשור האחרון, והאם התחזיות שנשמעו בתחילת ״האביב הערבי״ על ״חורף אסלאמי״ היו מוקדמות מדי? כיצד המשטר המצרי רותם את מוסד הדת האסלאמי הכפוף לו למאבק באחים המוסלמים, והאם הוא משדר מסרים מתונים יותר? אילו צעדים נוקטות מדינות ערביות נוספות – סעודיה, המפרציות, מדינות צפון אפריקה, ובאחרונה גם ירדן, כדי להחליש את כוחם של האחים המוסלמים בתחומיהן? כיצד התחזקות המגמה הזו קשורה לפעילות של חמאס ומתקפת ה-7/10 וכן לרשת אל-ג׳זירה, קטר ותורכיה? ומה הלקחים שיכולה ישראל להפיק מתהליכים אלה, בנוגע ליחסיה עם העולם הערבי בעקבות

"בסוף אנחנו נגיע לנקודה שבה ישראל תהיה כובשת בעזה… הרוב המכריע של הישראלים חושב בצדק שזה יהיה רע מאוד למדינת ישראל, והנורא בעיניי הוא שאנשים שחושבים ככה, הולכים ומציגים תוכניות שיביאו לכך". בפרק הראשון של "משדרים ביטחון", פודקאסט המכון בגרסתו המחודשת, מדבר הח"כ לשעבר עפר שלח, מנהל תוכנית המחקר "מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל" במכון, עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס על המהלכים של צה"ל ברצועה – אלה שהיו ואלה שעתידים לבוא, המשמעות שבנוכחות צבאית ממושכת בעזה, וההשלכות על צה"ל ועל החברה הישראלית.

חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת השבוע בפינתה בשיח העזתי בתוך הרצועה בעקבות חזרתה של ישראל ללחימה ותחילתו של מבצע ״עוז וחרב״. בחלק הראשון מציגה פרלוב את הזעם הציבורי בעזה כלפי חמאס: האצבע המאשימה המופנית כלפיהם בעקבות החזרה ללחימה, הדרישה של העזתים מארגון הטרור להשיב את החטופים, למסור את הנשק ולצאת מעזה, והכעס על כך שהם מתחבאים במחנות העקורים ובבתי החולים. עוד דנה פרלוב בנטישת ערך ה"סומוד" (העמידה האיתנה) וערך האסירים והרצון להחליפם באוכל ובאוהלים. בנוסף, נבין את הזעם שמופנה כלפי העולם הערבי, הטענות על תפקידן של מצרים וקטאר בסבלם של העזתים והניסיון של תושבי עזה להבין איך נטשו אותם הפלסטינים בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובתוך ישראל. בחלק השני של הפינה עוסקת פרלוב בהפגנות נגד חמאס שהחלו בשבוע האחרון של חודש מארס בצפון הרצועה . נלמד על המספרים והיכן הן מתקיימות. האם הן אותנטיות או מהונדסות, מי עומד מאחוריהן ומה המסרים המרכזיים של המחאה? עוד נבדוק מה ההיתכנות להפלת משטר חמאס, ונדון בהמלצות למדיניות ישראל בנושא המחאה. בחלק האחרון סוקרת פרלוב את המהלך האחרון של חמאס; ״משחקי הרעב״ – סגירת המאפיות ומרכזי חלוקת האוכל על מנת "להשתמש בנשק של ישראל נגד ישראל": יצירת משבר הומניטרי חמור יותר ומהיר יותר. חמאס שוב מהמרת על דעת הקהל בישראל ובעולם ומשתמשת בקלף ההרעבה כדי להביא לסיום המלחמה.

פרק 329  

חוקרי המכון צ'ק פרייליך, עפר שלח ועופר גוטרמן דנים באפשרויות ובכלים שיש בידי ישראל ויתר הצדדים המעורבים במאמצים לסיים את המלחמה בעזה ולהוביל למציאות חדשה ביום שאחריה, אחרי שטראמפ פרסם את רעיונותיו בנוגע להגליית תושבי עזה והעברתם למדינות אחרות ובינוי השטח שנחרב במהלך המלחמה. האם החזון השאפתני שהציג טראמפ יכול להתניע תוכנית מדינית ממשית עם ביצוע בשטח או שמדובר ברעיונות שמחייבים מרכיבים נוספים כדי שיתגבשו לכדי תוכנית מדינית? על איזו בעיה במציאות שהתהוותה בעזה במשך שנים מבקש טראמפ לתת מענה וכיצד הוא מעוניין לשלב את הרעיונות האלה בחזונו לגבי הנורמליזציה האזורית? מה הן התוכניות הקיימות בצבא כיום בנוגע לאפשרות של המשך לחימה או למציאות ה"יום שאחרי"? האם הצבא ינסה להשתלב בעידוד "הגירה מרצון" – והאם מהלך כזה יכול לספק את המטרה של הכרעת חמאס? מדוע צה"ל זקוק לתהליכי בנייה מחדש בעקבות חודשי המלחמה ובהינתן היעדר תוכנית מדינית ליציאה מהמלחמה כעת? וגם: כיצד העולם הערבי וחמאס מגיבים לתוכנית טראמפ, בדגש על ניסיון לייצר אלטרנטיבה למציאות הנוכחית בעזה, ומהן המשמעויות מבחינת ישראל בכל הנוגע לאלטרנטיבה זו?

שבוע לפני הכנס השנתי הבינלאומי של המכון, ומתוך הסתכלות בוחנת לשנה שחלפה, קיימו ראש המכון, אלוף (מיל') תמיר הימן, ומנהל הכנס, בן ירושלמי, שיחה פתוחה על המצב המדיני-ביטחוני, מה השגנו ומה החמצנו, תובנות ומסקנות מהשנה האחרונה ומחשבות להמשך, בין פסימיות לאופטימיות מחייבת. להרשמה לכנס השנתי: https://www.bmp.co.il/inss-2025

פרק 328

דוח השפעה זרה חדש וייחודי, שמבוסס על שלוש שנות מחקר, מפורסם בימים אלה במכון למחקרי ביטחון לאומי, ושופך אור על מאמצי ההשפעה של מדינות זרות בישראל. דודי סימן טוב, חוקר בכיר במכון, ודולב כפיר, יועץ טכנולוגי למכון, על התופעה שמעצבת את התודעה של הישראלים – מבלי שישימו לב לכך. וגם: מה באמת עושה ישראל כדי להלחם בתופעה? הפודקאסט נעשה בשיתוף עם קרן קונארד אדנאוור, ישראל. 

חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת השבוע בפינתה בשלושה מוקדי שיח מרכזיים שהעסיקו את הציבור העזתי מכניסת הפסקת האש לתוקף ותחילת יישום עסקת החטופים. את החלק הראשון של הפינה ניתן לכנות ״נכבת הניצחון״. השיח העזתי מצביע על תסכול וכעס על חמאס, המנסה למכור לעולם תמונת ניצחון בעוד העזתים מתמקדים בפועל בהיעדר תנאי המחייה בצפון הרצועה. העזתים לא מצליחים להבין כיצד במצב שבו אין מים, אין חשמל, אין בתים, וריח המוות מתנוסס באוויר, חמאס עסוק בצעדות צבאיות ובפסטיבלים. בחלק השני מציגה פרלוב את השיח הביקורתי והמפוקח של העזתים על "תוכנית הריאליטי" השבועית ״חטופים״, שמשודרת כל שבת ברשת אל-ג׳זירה. העזתים מדגישים את תפקידה של קטאר בהפקה, ואת המניפולציות שהיא עושה על מנת למשוך את הצופים מחד ואת המשתתפים העזתים מאידך. וגם: מדוע ״הרייטינג״ של תוכנית הריאליטי צונח בקרב העזתים? בחלק השלישי מנסה פרלוב לבחון את השיח המורכב בעזה סביב הצגת תוכניתו של נשיא ארה״ב טראמפ ל"יום שאחרי" בעזה, שבמרכזה עניין עקירתם של 2.2 מיליון עזתים מעזה למצרים ולירדן. האם במצב של מלחמה קיימת בכלל ״הגירה מרצון״? איך השתנה היחס להגירה מעזה לפני ואחרי נאום טראמפ? ומדוע הערבים והפלסטינים מתייחסים למדיניות כאל ״טיהור אתני״?

בין אם ההסכם לשחרור החטופים יתקדם לעבר השלב השני או יקרוס ויוחלף בחידוש הלחימה, יש לדון בחלופות אסטרטגיות ארוכות טווח לרצועת עזה. חוקר המכון, אל"מ (מיל') ד"ר עופר גוטרמן, מציג את החלופה של מנהל טכנוקרטי שיטפל בשיקום תשתיות וכלכלה, בפיתוח כוח ביטחוני לשמירה על הסדר הציבורי ולוחמה בטרור, ובדה-רדיקליזציה במערכות השלטון והחיים, דוגמת מערכת החינוך. האם חמאס לא יטרפד את הקמתו של מנהל זה? כיצד ישתלב מנהל כזה בתכניות אזוריות ובינלאומיות לפתרון בעיית עזה ביום שאחרי המלחמה? האם חלופה זו פותחת הזדמנות להרחבת שיתוף הפעולה ותהליך הנורמליזציה, בחסות ממשל טראמפ?