פרסומים
המכון למחקרי ביטחון לאומי, ינואר 2020
רצועת עזה שרויה במשבר מתמשך מאז שישראל התנתקה ממנה ב־2005 ובמיוחד לאחר שהחמאס השתלט עליה בכוח הזרוע. המצב ברצועה מאופיין במצוקה כלכלית, חברתית ותשתיתית – על סף משבר הומניטרי – ומושפע מהיריבות הפוליטית ומהמאבק על הבכירות במחנה הפלסטיני בין החמאס לבין הפת"ח והרשות הפלסטינית. היעדר יכולתו של החמאס לספק את צורכי האוכלוסייה ברצועה הוא אחד המניעים לנטיותיו הלוחמניות ולאירועי ההסלמה הביטחונית בין ישראל לבין החמאס ושאר גורמי הטרור הפועלים ברצועה. שליטתו המקיפה והיציבה של החמאס באזור, לצד פוטנציאל ההיזק המוכח שלו, הביאו להכרה הישראלית (הלא רשמית) בכך שהחמאס הוא הכתובת האחראית הבלעדית ברצועת עזה.
עורכת: ענת קורץ
שלושה סבבים של עימות בין ישראל לחמאס (2009 ; 2012 ; 2014) גרמו הרס רחב היקף לתשתיות האזרחיות ברצועה, ומאז נמשכת שם הקריסה הכלכלית חברתית. ישראל הטילה סגר על הרצועה — ובמסגרתו הגבלות חמורות על מעבר סחורות ואנשים ממנה ואליה. לכך התווספה בשנים האחרונות הפחתה ניכרת בהעברת כספים מהרשות הפלסטינית וחוסר רצונה לשתף פעולה עם שלטון חמאס ברצועה.
המצוקה הגוברת ברצועה, תחושת "בית הכלא" והיעדר אופק מדיני הקלו על החמאס להפנות את זעם ההמונים כלפי ישראל באמצעות "צעדות השיבה", שמאורגנות בשנתיים האחרונות בגדר הגבול, ובאמצעות הטרדת היישובים בעוטף עזה שוב ושוב בירי רקטות ופצצות מרגמה ובשיגור בלוני נפץ, עפיפוני תבערה ורחפני תקיפה. בד בבד יוזם החמאס מדי פעם הסלמה מבוקרת נגד ישראל כדי לנסות לאלצה להקל את הלחץ מעל הרצועה וכן כדי להטיל על ישראל את האשמה למצוקה השוררת ברצועה.
באחרונה התקצר טווח הזמן שהוערך כי יחלוף בטרם יהיו החיים ברצועה בלתי אפשריים עקב קריסה מוחלטת של התשתיות. מומחים גורסים כי נקודת השבר תגיע כבר השנה, ב־2020 — מה שלהערכתם יניע את הנהגת החמאס ליזום הסלמה שתוביל לעימות צבאי מחודש רחב היקף עם ישראל.
בשל העתיד הקודר הצפוי לרצועה ובשל השלכותיו השליליות על הביטחון ועל תחושת הביטחון של היישובים בעוטף עזה ומעבר להם, וכדי להתמודד עם האתגר שמציבה רצועת עזה, הוקם במכון למחקרי ביטחון לאומי צוות חשיבה מקצועי שתכלית עבודתו היא להציע מדיניות שתואמת את היעדים המדיניים-ביטחוניים של ישראל. על הצוות הוטל לבחון סדרה של חלופות — אם לא לפתרון, אז לפחות לשיכוך הסכנה ההולכת ומחמירה הנשקפת לישראל מרצועת עזה. בתהליך של ניתוח ההמלצות וגיבושן נבחנו חמש חלופות מרכזיות — שברובן עולות בשיח הציבורי והביטחוני בישראל - ונבדק כיצד הן משרתות ומקדמות את האינטרסים של ישראל. המסמך המוצג כאן מסכם את תהליך החשיבה והמחקר ומביא את התובנות המרכזיות שעולות ממנו.
בחשיבה ובמחקר השתתפו חוקרים וחוקרות המתמחים בנושאים שונים בזירה הפלסטינית והאזורית, שלהם ניסיון רב שנים בנושא הסכסוך הישראלי–פלסטיני, וחלקם השתתף באופן פעיל בעשורים האחרונים בסבבי המשא ומתן ובמגעים השונים עם הפלסטינים. אלה הם חברי הצוות: ד"ר קובי מיכאל, אל"ם (מיל') עו"ד פנינה שרביט־ברוך, מר יוחנן צורף, ד"ר ענת קורץ, תא"ל (מיל') שלמה ברום, סא"ל (מיל') אורנה מזרחי, גב' רותי פינס, השגריר ד"ר עודד ערן, אל"ם (מיל') עו"ד גלעד שר, תא"ל (מיל') אסף אוריון, גב' נועה שוסטרמן ותא"ל (מיל') אודי דקל.
