פרסומים

המחוז המזרחי בערב הסעודית, בו מרוכז המיעוט השיעי בממלכה, ידע לאחרונה, שוב, אירועים אלימים. ניסיון מעצר של "מבוקשים" הביא, בסוף ספטמבר, לתקריות ירי, להרוגים ולפצועים. גל ההפגנות שהחל בעואמיה, עיירה שיעית רדיקאלית, לפני מספר חודשים אירע על רקע מעצרו ופציעתו של איש דת שיעי פופולארי, נמר אל-נמר. מעצרו של נמר לא בא בהפתעה גמורה שכן הוא הפך לדמות מרכזית בתנועת המחאה במחוז והיה ידוע בהתבטאויותיו החריפות כנגד משפחת המלוכה. נמר, הפופולארי במיוחד בקרב צעירים, קרא בעבר להפלת בית סעוד, לעצמאות המחוז המזרחי וככול הנראה אף הורה לתומכיו לצאת לחגוג לאחר מותו של יורש העצר, נאיף, ביוני 2012.

ערב הסעודית האשימה לא פעם את איראן בתמיכה במיעוט השיעי בתחומה. בין 1979 - 1981 אירעו באזור זה, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הממלכה הסעודית המודרנית, מהומות בקרב המיעוט השיעי. עד אז, תחושת הקיפוח של השיעים, שראו עצמם כאזרחים "סוג ב", לא קיבלה ביטוי מעשי. המהפכה האסלאמית באיראן נראתה כאלטרנטיבה לדיכוי שחשו השיעים מצד הממסד הווהאבי. העימות נחלש עם מותו של חומייני, כאשר פחת הלהט המהפכני באיראן. מה גם שהשיעים הכירו בכוחו של הממסד הווהאבי וחתרו בהדרגה להסדרים עם השלטון, כדי לשפר את מעמדם. הזרם הווהאבי באסלאם מערער על כשרותם האסלאמית של השיעים ואף על מוצאם הערבי, דבר שהביא את ערב הסעודית להטיל הגבלות חמורות על השיעים בתחומה מתוך שאיפה להביא לבידודם ולמנוע מהם ביטוי פוליטי וחופש פולחן דתי.

בראיית הסעודים, האיום האיראני חמור לא רק מפני השלכותיו על מאזן העוצמה במפרץ, אלא גם בשל השלכות מהותיות שיש לו על יציבותה: אם ידה של איראן תהיה על העליונה, השיעים עלולים לקרוא תיגר על הלגיטימיות של בית המלוכה. השיעים נותרו בעיה ביטחונית לערב הסעודית לא רק בשל קרבתם הגיאוגראפית והרעיונית לאיראן, אלא גם, אולי בעיקר, נוכח הימצאותם בסמוך למאגרי הנפט הגדולים בעולם. עוד בהיותו יורש עצר, נקט המלך עבדאללה שורה של צעדים לפירוק המתחים עם המיעוט השיעי, ובהם הכרזה על "דיאלוג לאומי" ואף התיר כניסה של מספר שיעים ל"מועצת השורא", גוף יוקרתי אך נטול סמכויות של ממש.

אולם, בית סעוד לא הרחיק לכת עד כדי הכרה בשיעה כזרם מרכזי באסלאם ונמנע מלהעניק לשיעים מעמד של אזרחים שווי זכויות. הקיפוח הבסיסי של האוכלוסייה השיעית בממלכה נותר בעינו ומפעם לפעם אף עולה על פני השטח. אישים מרכזיים בבית המלוכה, בראשם יורש העצר ושר הפנים לשעבר, נאיף, התנגדו בחריפות לגישתו "הפייסנית" בראייתם של המלך עבדאללה. הם רואים בשיעים עושי דברה של איראן ותומכים במדיניות של "אפס סובלנות" כלפיהם. נאיף ככול הנראה, גם דחף לכניסת הכוחות הסעודים לבחריין, כדי "לטפל" במחאה השיעית. היה חשש מידי ומוחשי, כי המחאה עלולה לזלוג גם לנאות המדבר של חסה וקטיף.

אירועי ה"אביב הערבי" העניקו "רוח גבית" לשיעים ואכן המחוז המזרחי רוחש בשנה וחצי האחרונות. זאת, למרות ניסיונות של בית המלוכה, באמצעות הפעלת כוח, אך גם על-ידי פיתויים כלכליים, להרגיע את השטח. התסיסה החלה בפברואר 2011 בעקבות תקרית אלימה באל-מדינה בין עולי רגל שיעים לבין משטרת הדת הסעודית והחריפה עם כניסת הכוחות הסעודיים לבחריין חודש לאחר מכן. תנועת המחאה, המורכבת רובה ככולה מצעירים קיימה הפגנות המוניות במהלכם נהרגו עד כה 15 בני אדם, רבים נעצרו ונכלאו, מרביתם ללא משפט. הלוויות ההרוגים הפכו להפגנת כוח כמוה לא נראתה במחוז מאז המהפכה האסלאמית. יתרה מכך, השיעים החלו, אליבא ד-משרד הפנים הסעודי, לעשות יותר ויותר שימוש באש מנשק חם נגד כוחות הביטחון.

השלטונות הסעודיים הכריזו, כי יגיבו "באגרוף ברזל" לרסק את המחאה, והאשימו "ידיים זרות" – שם קוד למעורבות איראנית – בליבוי המתיחות. הנרטיב לפיו השיעים הנם "גיס חמישי", מסייע לבית המלוכה בסופו של יום לשמר מידה רבה של לגיטימיות – דרך מקובלת לאחד את השורות ולמנוע ביקורת מבית. אולם, יתכן שדווקא הטבת תנאי חייהם של השיעים והגעה למעין "אמנה חברתית" הייתה מסייעת לבית סעוד להרחיקם מאיראן. יתרה מכך, יתכן כי קבוצות נוספות בקרב האוכלוסייה הסעודית, כגון נשים וסטודנטים, יקבלו עידוד ממאבקם של השיעים ויחריפו את ביקורתם כלפי בית המלוכה, דבר המשחק לידיה של איראן.

ניתן למצוא הסברים פנימיים לגל המעצרים, בהם כניסתו לתפקיד של שר הפנים החדש, אחמד, וניסיון שלו לבצר את מעמדו פנימה ולשדר קו תוקפני כלפי כל איום על יציבות הממלכה. אך יתכן ועיתוי המעצרים קשור לניסיון של בית המלוכה הסעודי לנקוט בצעדים מקדימים לפני כל עימות אפשרי עם איראן. המתח משני צידי המפרץ גובר והיו דיווחים על כוננות ואף תגבור כוחות בקרב כוחות הביטחון הסעודים. כל עימות עם איראן עלול להצית את המחוז המזרחי, מדוע לפיכך להשאיר בשטח גפרור דליק בדמות מטיף דתי כריזמטי וקיצוני דוגמת נמר? דובר משרד הפנים הסעודי, מנסור טרקי, טען, כי כוחות הביטחון לא יסבלו מסיתים... "המשמשים ככלי שרת בידי אויבי האומה", מסר ברור לאיראן.

העובדה, כי ערוץ הטלוויזיה בערבית של איראן, Al-Alam, הזוכה לפופולאריות בקרב השיעים בערב הסעודית, הקורא תדיר להפגנות, רק מחזק את החשש הסעודי בדבר כוונה איראנית לפגוע ביציבות הממלכה. יתכן שבית המלוכה מניח, כי הרחקתם מהשטח של "מסיתים" מרכזיים תגדע את המחאה ובוודאי תועיל למקרה של התלקחות עתידית עם איראן לאור יכולתם לסחוף אחריהם תומכים. אלא שבטווח הקצר המעצרים עלולים ללבות את השטח ולהביא לתסיסה גוברת. ואכן לאחר הלוויות ההרוגים יצאו אלפי שיעים בקריאות להפלת בית סעוד וקראו "קטיף ובחריין הם עם אחד".

השיעים בערב הסעודית, המונים כשני מיליון איש (10% בקירוב מאוכלוסייתה של ערב הסעודית) מעולם לא היו קרובים לאיים על יציבות הממלכה. מרביתם מרוחקים רעיונית מהממסד הדתי האיראני. אולם, המשך התסיסה עלול להוביל לדפוס פעילות אקטיבי ואלים יותר של המחאה, לפחות בקרב חלק מהדור הצעיר של השיעים שנראה כי מאס במנהיגיו המסורתיים, הקוראים מצדם כל העת לרגיעה. בנוסף, הגברת האלימות תספק הזדמנות עבור איראן, אם היא לא עשתה זאת עד כה, לנסות לנצל את אי-השקט לטובתה.

המחאה השיעית, שקיבלה "רוח גבית" מאירועי "האביב הערבי", קשורה – מנקודת מבטה של ריאד – לפעילות איראנית להתססת השיעים, מיעוט כופר ובלתי רצוי בעיניה, התססה שנועדה להדגים בין השאר מה יהיה המחיר לפגיעה באינטרסים איראניים במפרץ, או הרחק משם – בסוריה. אם האירועים יחריפו כך תגבר הדילמה בערב הסעודית: הכיצד ניתן להצדיק הזדהות עם ההמונים הסורים שיצאו לרחובות במחאה על הדיכוי המתמשך, אך לשמור על הסדר הפוליטי המדכא מבית? בראיית בית המלוכה המזדקן אין סתירה כל עוד זה לטובת בלימת איראן.