פרסומים

בדצמבר 2007 פרסמה קהילת המודיעין האמריקאית הערכה מחודשת בדבר כוונותיה ויכולותיה של איראן בתחום הגרעין. החידוש שבהערכה התמקד בשתי קביעות:

1. שאיראן הקפיאה את תוכנית הגרעין הצבאית שלה, שבה עסקה במתקנים חשאיים בהמרת אורניום והעשרתו, ובניסויים להפיכת חומר בקיע לנשק.

2. שקיימת ספק בכוונתה ובנחישותה של איראן לפתח נשק גרעיני, ושאיראן רגישה ללחצים ולהשפעה בנושא הגרעין יותר משהוערך קודם.

ההערכה המחודשת אמנם לא שללה את האפשרות שאיראן תמשיך לחתור לנשק גרעיני, ואף העלתה אפשרות זו בכמה מחלקיה. היא גם ציינה שמבחינה טכנית איראן תוכל להגיע לנשק גרעיני בין 2010 – 2015. ואולם המסר העיקרי שהשתמע ממנה היה שסכנת הגרעין האיראני אינה כה חמורה כפי שנראתה קודם ואינה דחופה ומיידית. משום כך נראה, שההערכה המחודשת צמצמה את מרחב הפעולה של ארצות-הברית וישראל בסוגיית הגרעין האיראני: היא שמטה את הקרקע מתחת למהלך הצבאי, ופגעה באפשרות להחמיר את הסנקציות על איראן.
ואולם בזמן שחלף מאז פרסום ההערכה, חל כרסום במשמעותה. הכרסום הבולט ביותר משתמע מדבריו של מנהל המודיעין הלאומי של ארצות-הברית, מייקל מקונל, בהופעתו בוועדת השירותים המזוינים של הסנאט בסוף פברואר 2008. הדו"ח שמקונל מסר לוועדה הסתמך על מסמך ההערכה מדצמבר, ואולם המוסיקה של הדו"ח החדש שונה, והוא כלל שני הדגשים חשובים:

1. מסמך דצמבר העמיד במוקדו את הקפאת התוכנית הגרעינית הצבאית האיראנית, שמעצירתה השתמע כי חומרת האיום הגרעיני האיראני נדחתה והצטמצמה. גם דו"ח מקונל מציג את הממצאים לגבי הקפאת התוכנית. ואולם הוא מדגיש ששתי הפעילויות הרלבנטיות לייצור נשק גרעיני הן העשרת האורניום שתאפשר ייצור חומר בקיע, ופיתוח טילים בליסטיים ארוכי טווח, המסוגלים לשמש אמצעי שיגור לנשק גרעיני. מנקודת ראות זו קובע דו"ח זה כי פעילות ההעשרה האזרחית האיראנית היא האתגר הקשה ביותר בפיתוח הגרעיני, ומפנה תשומת לב להמשך מאמצי איראן לשכלל טילים ארוכי טווח.

2. מדו"ח מקונל נעלמו הפקפוקים בכוונותיה ובנחישותה של איראן לפתח נשק גרעיני, שנכללו במסמך דצמבר. הדו"ח מדגיש כי קהילת המודיעין האמריקאית ממשיכה להיות מודאגת מכוונותיה של איראן בתחום הפיתוח הגרעיני. הוא מציין כי איראן ממשיכה לפתח מגוון יכולות טכניות שניתן ליישמן לייצור נשק גרעיני, ואינו מסייג את אפשרות פיתוח הנשק הגרעיני בתנאי "אם איראן תחליט לעשות זאת", שהופיע במסמך דצמבר.

כרסום זה ניתן ליחס, ראשית כל, לעובדה שלמרות מסקנותיה המקלות של ההערכה מדצמבר, המשיכו הממשל האמריקאי, הממשלות האירופיות המובילות וישראל להדגיש כבעבר את חומרתו של האיום הגרעיני האיראני. ממשלות ארצות-הברית וישראל גרסו מלכתחילה כי הערכה זו לא תשפיע על תפיסתן את האיום ועל דרכי הפעולה לטיפול בו. ואכן, ההערכה לא פגעה בינתיים במידה ממשית במאמצים להטיל סנקציות נוספות על איראן, ולא מנעה ממועצת הביטחון להטיל סבב שלישי של סנקציות כלכליות – אמנם לא חמורות במיוחד – על איראן.

שנית, הערכת המודיעין האמריקאית נתקלה בביקורת נרחבת מצד גורמים מקצועיים בישראל, באירופה ובארצות-הברית עצמה. הטענות העיקריות כלפיה היו שהיא אינה מדגישה מספיק את ההיבטים החמורים של הפעילות הגרעינית האיראנית, ובעיקר את המשמעות של יכולתה של איראן להעשיר אורניום ברמה גבוהה ולהגיע לייצור חומר בקיע גם דרך התוכנית האזרחית; שהיא מייחסת חשיבות מוגזמת לתוכנית הגרעין הצבאית ולהקפאתה; שהיא אינה מדגישה את הקשר בין תוכנית הגרעין לתוכנית הטילים של איראן; ושהיא כוללת סתירות פנימיות בתוכה. עוד נטען נגד מסמך שהוא מוטה עקב כישלון המודיעין האמריקאי לקראת המלחמה בעיראק, ושהוא מונע גם על-ידי שיקולים פוליטיים, המכוונים להשפיע נגד מהלך צבאי אמריקאי באיראן. ביקורת הזו כרסמה במשהו באמינותו ובאיזונו של המסמך. הביקורת אף הניעה את תומאס פינגר, יו"ר המועצה הלאומית למודיעין, שחבר את ההערכה, להודות במארס 2008, כי המועצה לא הניחה שההערכה תפורסם, וכי לו הייתה מביאה זאת בחשבון – היא הייתה מנסחת אותה במידה מסוימת אחרת.

שלישית, הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מפברואר 2008, אמנם אינו מתייחס להערכה האמריקאית, ואולם בדיעבד הוא מטיל צל נוסף על גישתה. דווקא דו"ח הסוכנות – שנמנעה בדרך כלל מלהרחיק לכת בקביעותיה לגבי איראן – חמור מקודמיו בהתייחסותו לפעילות הגרעינית האיראנית: הוא כולל מידע רב על רכש, וניסיון לרכש, של מרכיבים קריטיים לפיתוח של מתקני נפץ גרעיניים; על מחקרים בתחומים הקשורים לחומרי נפץ גרעיניים; על פיתוח נפצים מיוחדים ושיטות פיצוץ; על הכנות לניסוי ולהרכבה של ראשי-קרב על טיל בליסטי; ועל ניסויים בצנטריפוגות מתקדמות, שיאפשרו קצב מהיר הרבה יותר בהעשרת אורניום. העובדה שדווקא דו"ח הסוכנות מתייחס לצורך לבדוק אם קיים ממד צבאי אפשרי בתוכנית הגרעין האיראנית מדגישה את חוסר האיזון בהערכה האמריקאית.

בסיכומו של דבר, מסמך דצמבר 2007 משקף עדיין בעיקרו את הערכתה של קהילת המודיעין האמריקאית בסוגיית הגרעין האיראני. ואולם הביקורת הקשה שנמתחה על המסמך; הודעתן של ממשלת ארצות-הברית וממשלות נוספות לאחר פרסום המסמך, כי לא שינו את גישתן המחמירה כלפי האיום האיראני; הודאתו של יו"ר המועצה הלאומית למודיעין בארצות-הברית כי היה מקום לשנות את ניסוח המסמך; ופרסום הדו"ח המאוזן יותר על-ידי מנהל המודיעין הלאומי של ארצות-הברית – כל אלה נוטלים לא מעט מעוקצו של מסמך דצמבר, ומצמצמים את האילוצים שיצר על הפעלת הלחצים על איראן.