פרסומים
מבט על, גיליון 405, 18 פברואר 2013
עקבו אחרינו בגוגל
ביקורו של הנשיא אובמה בישראל, יחד עם כינון הממשלה החדשה, מהווים הזדמנות לגבש אסטרטגיה משותפת לארצות הברית ולישראל אל מול אתגרי המזרח התיכון. ארצות הברית וישראל בוחנות בדאגה את המגמות האזוריות העיקריות – איראן דבקה בדרכה להשגת יכולת גרעין צבאית; בסוריה נמשך המאבק בין משטר אסד לכוחות האופוזיציה ללא הכרעה, עם חשש לזליגת נשק אסטרטגי לידי גורמים קיצוניים; לא חלה כל התקדמות חיובית בסוגיה הפלסטינית; לא נמצא פתרון ל-'משבר הכבוד' בין ישראל לתורכיה; האסלאם הפוליטי ממשיך להתחזק והאחים המוסלמים העמיקו את שליטתם ואחיזתם במצרים.
רקע
ביקורו של הנשיא אובמה בישראל, יחד עם כינון הממשלה החדשה, מהווים הזדמנות לגבש אסטרטגיה משותפת לארצות הברית ולישראל אל מול אתגרי המזרח התיכון. ארצות הברית וישראל בוחנות בדאגה את המגמות האזוריות העיקריות – איראן דבקה בדרכה להשגת יכולת גרעין צבאית; בסוריה נמשך המאבק בין משטר אסד לכוחות האופוזיציה ללא הכרעה, עם חשש לזליגת נשק אסטרטגי לידי גורמים קיצוניים; לא חלה כל התקדמות חיובית בסוגיה הפלסטינית; לא נמצא פתרון ל-'משבר הכבוד' בין ישראל לתורכיה; האסלאם הפוליטי ממשיך להתחזק והאחים המוסלמים העמיקו את שליטתם ואחיזתם במצרים.
המזרח התיכון שרוי בעיצומם של תהליכים מורכבים שקשה לשלוט בהם או להשפיע על התפתחותם. מורכבות השינויים השפיעה על מדיניות ממשלת ישראל, תחת ההנחה, כי העת הנוכחית אינה מתאימה ליוזמה ולמהלכים מעצבים, ועל מדיניות הנשיא אובמה, הגורסת, כי לארצות הברית כוח מוגבל לטפל בבעיות העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט, בד בבד עם הקשיים מבית. מכאן, הכיוון שמתהווה הוא התרחקות מפתרון בעיות המזרח התיכון, פינוי הכוחות האמריקניים מעיראק ומאפגניסטן, דחיית האופציה הצבאית מול איראן והימנעות מהתערבות בסוריה.
ממצרף המגמות והשיקולים עולה, כי קרבים רגעי ההכרעה, הדורשים טיפול שורש בבעיות, שאם לא כן קיים סיכון גבוה לאובדן שליטה ולשרשרת התפרצויות בכמה זירות. לפיכך, חיוני לישראל תאום אסטרטגי הדוק עם הממשל החדש של הנשיא אובמה. במיפוי האינטרסים בין ארצות הברית לישראל ניתן לסמן שורה של אינטרסים בסיסיים משותפים, אך גם אינטרסים מצביים מתנגשים, בשל ראייה שונה את אופן המענה לאתגרים. לארצות הברית ולישראל אינטרס משותף למנוע מאיראן יכולת גרעינית צבאית, אך הן חלוקות באשר לדרך שבה יש למנוע יכולת כזאת. ישראל וארצות הברית מצפות לנפילת שלטון בשאר אסד ולניתוק סוריה מהציר הרדיקאלי שבהובלת איראן. שתיהן שואפות לביצור הסכמי השלום ולשמירת יציבותה של ירדן. ארצות הברית וישראל השלימו עם שלטון האחים המוסלמים במצרים, ובתוך כך, שמירת הסכם השלום, ויציבות ומשילות מצרית אפקטיבית. ארצות הברית וישראל אינן רואות עין בעין את התמורה האזורית הנובעת מפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עם זאת, ממשלת ישראל מוכנה לחזור לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים.
גיבוש אסטרטגיה אזורית משותפת לישראל ולארצות הברית
העקרונות המובילים המומלצים באסטרטגיה אזורית משותפת לישראל ולארצות הברית הם: (1) ארצות הברית אינה מתנתקת מהמזרח התיכון ומחויבת למניעת נפילתו ליידי האסלאם הקיצוני. (2) חיזוק היחסים האסטרטגיים, והמשך העמקת הקשרים הביטחוניים המיוחדים. (3) שקיפות מלאה בין ההנהגות ובתוך כך, הימנעות מנקיטת צעדים שיפתיעו את הצד השני. (4) ארצות הברית תמנע מלאתגר את ממשלת ישראל בדרישה להפסקת הבנייה בירושלים, דבר המנוגד לקונצנזוס בישראל. בתמורה, ישראל תגבש מדיניות מרוסנת של בנייה בגושי ההתנחלויות בלבד. (5) דיאלוג שוטף לבניית תמונת מצב משותפת ומוסכמת ולקביעת סדר העדיפויות והקדימויות בגיבוש מענה משולב לאתגרים – המדיני, הביטחוני, הדיפלומטי, הכלכלי, והחברתי. (6) הבנה משותפת כי 'המזרח התיכון אינו מאמין במילים', אלא במעשים, לפיכך נדרש להפגין נחישות בקידום היעדים, כולל נכונות להפעלת כוח. על בסיס עקרונות אלו מומלץ לגבש תפיסה אסטרטגית מערכתית רב-שכבתית, הממפה את הזיקות וההשלכות הבלתי מוכוונות ומאפשרת התמודדות עם כמה אתגרים במקביל.
השכבה הראשונה – עצירת תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית. על הנשיא אובמה לספק לישראל ביטחונות, כי יממש את אסטרטגיית המניעה ולא יגלוש לאסטרטגיית ההכלה. בניית האמון יכולה להתבסס על שלושה נדבכים: (1) תכנון משותף של האופציה הצבאית, כולל שימור והעמקת תוצאות התקיפה הצבאית לאורך זמן. (2) הבנות הדדיות בדבר הסדר סביר עם איראן. נראה, כי ישראל תידרש להפגין גמישויות בנושא העשרת אורניום באיראן ובלבד שכל החומר המועשר מעל לרמה של 3.5% לא ייצבר ולא יאוחסן בשטח איראן. (3) העמקת הסנקציות נגד איראן, כל עוד היא מושכת ומשהה את המשא ומתן.
השכבה השנייה – הזירה הפלסטינית. על ראש ממשלת ישראל להבטיח לנשיא אובמה, כי יעשה את כל המאמצים הנדרשים להתנעת התהליך המדיני עם הרשות. ישראל תבהיר את הסיכוי הנמוך להשיג הסדר קבע בעת הנוכחית. יחד עם זאת, על ראש ממשלת ישראל, להניח על השולחן הצעה הכוללת שלוש אופציות משלימות. הראשונה, המשך חתירה להסדר קבע, נכונות לשוב לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים ולדון בכל הסוגיות; השנייה, ניהול משא ומתן על שורה של הסדרי מעבר, שעיקרם שורת צעדים מדודים לקראת הסדר הקבע, תחת הכלל 'כל דבר שמוסכם ייושם'. השלישית, אם 'כלו כל הקצין' – יש להציב את האופציה החד-צדדית (המתואמת), הגורסת כי בהעדר פרטנר פלסטיני להסדר קבע, ישראל תעצב בעצמה את המציאות, בהתאם לתפיסת ההיפרדות, עם נכונות לפנות אזורים ביהודה ושומרון, להיערך מחדש לאורך קו הגדר הביטחונית ובבקעת הירדן, תוך שמירת חופש פעולה לצה"ל בכל מרחב הגדה המערבית. לאורך הדרך, למנוע התמוטטות הרשות הפלסטינית (כלכלית, משילותית, וביטחונית). עזה תהא מחוץ להסדרים כל עוד החמאס אינו מקבל את שלושת תנאי הקוורטט.
השכבה השלישית – בניית התנאים ליום שאחרי משטר אסד. בשלב המיידי גיבוש מדיניות משותפת אמריקנית-ישראלית למניעת שימוש בנשק כימי וביולוגי ומניעת זליגה ומעבר של נשק אסטרטגי לחזבאללה ולידי גורמים קיצוניים. נדרש תיאום בין ישראל לארצות הברית ולמערב באשר לטיפול בסוריה ביום שאחרי נפילתו של משטר בשאר אסד, בדגש על נטרול השפעת איראן וחזבאללה בסוריה (ניתוק סוריה מהציר הרדיקאלי), למניעת השתלטות גורמי הג'יהאד על סוריה, ולתמיכה בהתבססות שלטון יציב, פרו-מערבי, המחויב לפיוס פנימי ולאחדותה של סוריה.
השכבה הרביעית – ייצוב החגורה סביב סוריה, כדי להפחית את הסיכון להשלכות שליליות על שכנותיה. יש להפנות תשומת לב מיוחדת לשרידותה וליציבותה של הממלכה ההאשמית, הנמצאת בסכנה בשל חולשתה הכלכלית, וזאת לאור תפקידה המיוחד כעוגן של יציבות אזורית ובעלת ברית נאמנה לארצות הברית ולישראל בשימור הסכם השלום. לתורכיה תפקיד חיוני בחגורה המייצבת ובבניית סוריה 'ביום שאחרי'. לצורך כך על ישראל להיענות לבקשה האמריקנית ולמצוא את נוסחת ההתנצלות מול תורכיה. במקביל, נדרש לקדם מאמץ משותף אמריקני-ירדני-תורכי למניעת התפרקות עיראק, או נפילתה להשפעה איראנית מוחלטת. נדרש גם גיבוי למאמץ מערבי, ייתכן בהובלת צרפת, לשינוי המאזן הפנימי בלבנון לטובת הגורמים המייצבים, המתנגדים לחזבאללה.
שכבה חמישית – היציבות במצרים והמשילות בסיני. מטרה ראשונה, היא שימור הסכם השלום בין ישראל למצרים ועמידה בהתחייבויות הביטחוניות של הנספח הצבאי. על ארצות הברית לגבש קואליציה של מדינות מערביות שתסייענה לשיקום כלכלת מצרים הקורסת, תוך הצבת התנאים הבאים: מחויבות המשטר לשמירת הסכם השלום עם ישראל, החלת משילות אפקטיבית במרחבי סיני ופעולה מצרית נחרצת ואפקטיבית לעצירת הברחת אמצעי הלחימה לרצועת עזה. לשם כך, על ארצות הברית, ישראל ומדינות האיחוד האירופי לסייע למצרים בבניית כלים להתמודדות עם צרכי שבטי הבדואים בסיני ולבניית מקורות תעסוקה והכנסה חלופיים להברחות. במקביל, ישראל יכולה להקל על אילוצי המשטר בקהיר בביצוע הקלות מול הרצועה, ביישום ובהרחבת ההבנות שהושגו בסיום מבצע 'עמוד ענן'.
סיכום
מאחר שלישראל יכולות מוגבלות להתמודד בהצלחה עם מגוון האתגרים במקביל, חיוני להגיע לתאום אסטרטגי הדוק עם ארצות הברית, הגם שהיא מעריכה, כי יכולותיה להתמודד לבד עם בעיות העולם – מוגבלות. על ראש ממשלת ישראל לנצל את ביקור הנשיא אובמה, לגיבוש אסטרטגיה משותפת להתמודדות עם אתגרי המזרח התיכון, הנשענת על האינטרסים החופפים ותוך הגדרת יעדים מוסכמים בנושאים בהם קיים פער, באשר לכווני הפעולה ולדרך ההתמודדות עם הבעיות. לשם כך, נחוצה מדיניות של 'תן וקח' כאשר כל צד מכבד את האינטרסים של הצד השני ובתמורה זוכה לסיוע בקידום האינטרסים החיוניים לו. הבסיס לכך, הוא דיאלוג אסטרטגי רצוף ופתיחות מרבית.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על