מילות מפתח: התפתחות דמוגרפית, מהפך דמוגרפי, פריון, הגירה, עלייה, תוחלת חיים, ילודה

מבוא

מטרת המאמר היא להציג את מגמות ההתפתחות הדמוגרפית של האוכלוסייה בארץ ישראל המערבית בכלל ובמדינת ישראל בפרט. המאמר מראה שאין בסיס לטענות בדבר סכנה לכך שהיהודים יהפכו במרוצת הזמן למיעוט בארץ ישראל.

מתחילת הפעילות של התנועה הציונית היה מאזן ההגירה החיובי לגורם המכריע שהביא להיווצרות הרוב היהודי באוכלוסיית ארץ ישראל. בשנת 1878 היו בה 25,011 יהודים, או 5.83% מכלל האוכלוסייה (Beinin et al., 2014). בעקבות פעילות זו התרחש מהפך דמוגרפי כאשר היהודים הפכו לרוב מוחלט, ובשנת 1972 עמד שיעורם על 67.5% מכלל התושבים המאכלסים את ארץ ישראל המערבית, מנהר הירדן עד חופי הים התיכון (למ"ס, 1987). במקביל נמשך מאזן ההגירה השלילי בקרב הערבים בשטחי הרשות הפלסטינית, אשר החל עוד בימי השלטון הירדני ביהודה ושומרון והשלטון המצרי ברצועת עזה.

עם זאת נשמעו דעות מלומדות שניבאו כישלון בלתי נמנע למפעל הציוני. אלו הסתמכו על נתוני הילודה והתמותה בקרב תושבי ארץ ישראל היהודים והערבים, התעלמו מממדי העלייה היהודית לישראל ואף נשמעו דעות כי עם הזמן היא תיפסק לגמרי. לדוגמה, לדברי פרופ' ארנון סופר, "בלי להתחשב בכלל בשיעורי הילודה העתידיים, כדי להוסיף היום אחוז אחד אנחנו צריכים עוד 170 אלף יהודים. מי מאיתנו באמת מצפה לעלייה כזו בעתיד הקרוב?" (Petreanu, 1988). בניגוד לדעה זו, בשנים 2023-1988 עלו ארצה 1,659,491 עולים (למ"ס, 2023א).

על ירידה בממדי העלייה נכתב כי "הנתונים הזמינים העדכניים ביותר כבר מראים ששיעור ההגירה הנכנסת ירד משמעותית באוקטובר. אם כך יימשך עד סוף השנה, המספר הכולל של מהגרים לישראל בשנת 2023 יצנח לרמתו בשנים 2019-2018, 35 אלף מהגרים פחות או יותר" (וינרב, 2023, עמ' 15). אך המציאות הייתה שונה, כי "במהלך שנת 2023 הגיעו לישראל כ-45 אלף עולים חדשים" – מספר גבוה ב-35.3% מתחזית זו (למ"ס, 2023ד).

ניתוח הנתונים הדמוגרפיים בשנים 2022-1948 מראה כי החל מ-2016 הפריון הכולל של היהודים בישראל גבוה יותר מזה של הערבים. במקביל ויחד עם הירידה בילודה הערבית חל גידול בתמותה עקב הזדקנותם של בני דור ה"בייבי בום" שנולדו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 בישראל, ובשנות ה-70 ביהודה, שומרון וחבל עזה. הדבר מביא לירידה הדרגתית בריבוי הטבעי של הערבים, ושיעור היהודים בכלל אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית צפוי לגדול משנות ה-30 של המאה ה-21.

לפי תחזית הלמ"ס עד שנת 2065 (למ"ס, 2019), שיעור הערבים בכלל אוכלוסיית מדינת ישראל צפוי להצטמצם מ-21.2% ב-2022 ל-18.4% לפי החלופה הגבוהה, או ל-19.3% לפי החלופה הבינונית. שיעור הערבים בני קבוצת הגיל 4-0 צפוי להצטמצם מ-23.7% ל-14.4% מכלל בני קבוצת הגיל הזאת בישראל. מגמת ירידה זו יכולה להתגבר אם יתפתח מאזן הגירה שלילי בקרב אזרחי ישראל הערבים, כפי שקיים בקרב ערביי יהודה ושומרון וחבל עזה.

בפרקים הראשונים מוצגים נתונים על הגידול השנתי של אוכלוסיית המדינה לפי קבוצות אוכלוסייה, על הילודה ועל תוחלת החיים והפריון הכולל, וכן נדונה השפעתה של העלייה לישראל על השינויים הדמוגרפיים. בהמשך נסקרת האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ובחבל עזה וכן ההגירה מאזורים אלה. לבסוף נשאלת השאלה כמה יהודים וערבים יחיו בתחומי ארץ ישראל בשנת 2065.

הגידול השנתי של אוכלוסיית מדינת ישראל לפי קבוצות אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לשנת 2023, האוכלוסייה במדינת ישראל מנתה 9,842,000 נפש (למ"ס, 2024א). האוכלוסייה היהודית המורחבת (או העברים)[1] מנתה 7,762,700 נפש, מתוכם 7,208,300 יהודים ו-554,400 נפש שעלו ארצה במסגרת חוק השבות ולא סווגו על פי דת.

האוכלוסייה המוגדרת כערבית מנתה 2,079,300 נפש, בהם כ-1,783,840 מוסלמים ומתוכם כ-15 אלף טטרים (ברנובסקי, 2009), כ-5,000 צ'רקסים וכ-295,460 דרוזים וערבים נוצרים. נתוני הערבים הנוצרים כללו כ-12 אלף בני העדה האֲרָמית שמשרד הפנים הכיר בלאומיותם ב-2014 (חלול, 2015), וגם כ-6,000 ארמנים.

הפער בין האוכלוסייה היהודית (4,616,100 נפש) לאוכלוסייה הערבית (1,037,700 נפש) ב-1996 היה 3,578,400 נפש, ובשנת 2023 הוא התרחב ל-5,129,000 נפש.

תרשים 1

שיעור העברים מכלל האוכלוסייה בישראל ירד מ-82.0% בשנת 1996 והתייצב בשנים 2023-2020 על כ-78.9%, ושיעור היהודים ירד מ-80.2% ל-73.2%. חישוב המגמה הפולינומיאלית מראה כי שיעור היהודים באוכלוסיית ישראל יעלה לקראת המחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-21.

תרשים 2

שיעור המוסלמים מכלל האוכלוסייה בישראל עלה מ-14.6% ב-1996 לכ-18.1% ב-2023, ושיעור הדרוזים והערבים הנוצרים ירד מ-3.4% ל-3.0%.

בתרשים 3 ניתן לראות כי בעשרים השנים האחרונות ירד שיעור הגידול השנתי של האוכלוסייה הערבית בישראל ב-33.9% – מ-3.01% בשנת 2003 ל-1.99% ב-2023.

תרשים 3

כפי שנראה בהמשך, הירידה המתמדת בגידול השנתי של הערבים בישראל נובעת בעיקר מירידה בפריון הכולל.

האוכלוסייה היהודית גדלה ב-2023 ב-1.51%, ואילו ברוב השנים בין 2009 ל-2022 עמד הגידול השנתי שלה על ממוצע של כ-1.70% לשנה. בקרב האוכלוסייה העברית שיעור הגידול השנתי ב-2023 היה 1.83%, לעומת 1.48% בשנת 2003. ברוב השנים בין 2013 ל-2023 התייצב הגידול השנתי של העברים ברמה ממוצעת של 1.86%.

התנודתיות בשיעורי הגידול השנתי בקרב העברים בכלל, והיהודים בפרט, נובעת גם משינויים בפריון הכולל וגם מן השינויים בהיקף העלייה לישראל. שיעור הגידול השנתי של היהודים בשנים 2013-2003 היה קרוב מאוד לזה של העברים, אך משנת 2014 ועד 2019 הלך והתרחב פער משמעותי ביניהם. שיעור הגידול השנתי בקרב העברים נשאר בתקופה זו קבוע בממוצע של 1.87% לשנה, אך במקביל ירד שיעור הגידול של היהודים ב-13.3%, מ-1.88% בשנת 2014 ל-1.49% בשנת 2019.

בשנת 2022 עלו 74,414 עולים ושיעור הגידול של העברים היה בשנה זו 2.26% – גבוה ב-32.9% מהגידול השנתי של היהודים, ואף גבוה ב-10.2% מזה של הערבים. ההתפתחות המתוארת כאן מצביעה על מגמת הגידול של מספר העולים שנכללו בנתוני האוכלוסייה ללא סיווג לפי דת.

הילודה במדינת ישראל לפי קבוצות אוכלוסייה

בקרב היהודים

משנת 1955 עלה שיעור הילודה היהודית ב-77.3%, מ-42,339 לידות ל-75,066 לידות חי בשנת 1976. מאז ועד סוף שנות ה-80 התייצב מספר לידות החי בקרב היהודים ברמה ממוצעת של 73 אלף לידות חי לשנה.

תרשים 4

משנת 1990 ואילך עלה בהתמדה מספר הלידות בקרב העברים ובשנת 2021 הגיע לשיאו בכל הזמנים – 141,237 לידות, מתוכן 136,120 לידות של יהודים (למ"ס, 2024ב). נכון לשנת 2023 היו 135,639 לידות חי אצל העברים – שיעור נמוך ב-4.0% מזה של 2021 אך גבוה ב-41.9% מזה של שנת 2000. בקרב היהודים היו 131,024 לידות, שיעור נמוך ב-3.7% מזה של שנת 2021, אך גבוה ב-42.5% לעומת שנת 2000.

בעקבות המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 סביר להניח שתחול ירידה מסוימת נוספת בשיעור הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית בשנת 2024. לאחר סיום הלחימה בפועל וחזרתם של רוב החיילים הביתה אפשר יהיה לצפות שהילודה היהודית תעלה שוב – תוצאה האופיינית לכל מלחמה. למשל, אחרי מלחמת העצמאות עלה שיעור הפריון הכולל בקרב היהודים מ-3.43 ילדים לאישה בשנת 1949 ל-4.02 בשנת 1951. לאחר מכן החלה ירידה בפריון הכולל אך המגמה התהפכה אחרי מלחמת ששת הימים (1967). פרופ' מרג'ורי הוניג הצביעה על הקשר בין הירידה בפעילות הכלכלית בזמן מלחמת ששת הימים בישראל לצניחה בפריון וציינה כי כאשר הכסף והמשאבים דלים, שיעור הילודה יורד (Honig, 1974). אחרי המלחמה עלה שיעור הפריון היהודי במשך שנים אחדות ואז ירד, אך אחרי מלחמת יום הכיפורים (1973) הוא עלה שוב. מ-1975 עד מלחמת לבנון הראשונה (1982) ירד שיעור הפריון, ואחרי המלחמה עלה שוב. כך צפוי להתרחש גם כעת. "לנוכח המלחמה המתחוללת בימים אלה בישראל, ייתכן שמגמת ירידה זו תקפא לשנים אחדות, בפרט בקרב היהודים, היות שילודה מוגברת היא תופעה נפוצה לאחר מלחמות" (וינרב, 2023, עמ' 10).

בקרב הערבים

משנות ה-50 ועד 1976 התרחש "בייבי בום" בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. תרמו לכך שירותי הרפואה שהעניקה המדינה לכלל תושביה. מספר לידות חי אצל הערבים עלה ב-183.9%, מ-8,347 בשנת 1955 ל-23,697 בשנת 1976 (תרשים 4 לעיל). לאחר התייצבות מסוימת בשנים 1985-1976 שוב חלה עלייה, ובשנים 2012-2001 התייצבה רמה ממוצעת של 40,180 לידות חי בשנה.

משנת 2013 חזר מספר לידות חי אצל הערבים לעלות בהדרגה עד לשיא של 43,803 לידות בשנת 2021 (למ"ס, 2024ב). בשנת 2023 ירד המספר ל-42,815 לידות.

כפי שמוצג בתרשים 5, שיעור לידות חי לאלף נפש אצל הערבים בשנים 1963-1952 עמד על הממוצע של 46.4 לידות, ובשנת 1964 הגיע לשיאו – 50.28 לידות לאלף נפש. משנה זו הוא ירד בהתמדה עד 34.31 לידות בשנת 1981. בשנים 1994-1984 הוא התייצב ברמה הממוצעת של 32.65 לידות לאלף נפש, ובשנת 1987 הוא היה הנמוך ביותר בתקופה זו – 31.36 לידות.

תופעה זו נוצרה בהשפעת כניסתן של בנות דור ה "בייבי בום" הערבי של שנות ה-60 לגיל הפוריות. בשנים 2000-1995 שוב עלה שיעור לידות חי לאלף נפש אצל הערביות ונע סביב 35.50 לידות. בשנת 1998 הוא הגיע לשיאו מאז שנת 1980 – 36.25 לידות, ב-93.8% גבוה מזה של היהודים – 18.70 לידות. שיעור לידות חי לאלף נפש בקרב הערבים בישראל החל לרדת ברציפות מתמדת משנת 2000 עד 2013 והתייצב ברמה ממוצעת של 23.61 לידות חי עד שנת 2016. משנת 2018 והלאה הוא שוב ירד ובשנת 2023 היה 20.80 לידות – ב-42.6% פחות מרמתו בשנת 1998, וגבוה ב-13.7% בלבד מזה של היהודים – 18.30 לידות לאלף נפש (למ"ס, 2024ב).

תרשים 5

שיעור היהודים בכלל לידות החי במדינת ישראל בשנת 2023 היה 73.42% – גבוה ב-10.0% בהשוואה ל-2001. בקרב העברים הוא עלה ב-9.09%. לעומת זאת, שיעור לידות החי של ערביי ישראל ירד ב-20.9% משנת 2001 עד 2023.

תוחלת החיים והפריון הכולל

"שני מנגנונים שולטים בגודל האוכלוסייה: תוחלת חיים בגילים שונים ושיעור הפריון"

(Marchetti, et al. 1996)

תוחלת החיים

על פי תרשים 6 להלן, בשנת 2021 הייתה תוחלת חיים של נשים יהודיות 85.1 שנים (לעומת 80.3 ב-1996), ושל גברים יהודים 81.4 שנים (לעומת 76.6 ב-1996). תוחלת החיים של נשים ערביות בישראל עמדה על 82.1 שנים (77.2 ב-1996) ושל גברים ערבים על 77.5 שנים (75.1 ב-1996) (למ"ס, ל"ת; למ"ס, 2023א).

לפי נתוני הבנק העולמי עמדה תוחלת החיים של האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ובחבל עזה בשנת 1996 על 70.1 שנים ועלתה ל-73.5 שנים בשנת 2021 (World Bank, n.d.-b). בשנת 2022 היא הייתה 76.4 שנים ביהודה ושומרון ו-75.4 שנים ברצועת עזה (The World Factbook, n.d.-a).

בשנים 1971-2021 עלתה תוחלת החיים בקרב היהודים בכ-15.0% ובקרב הערבים בישראל בכ‑11.0%. באותה תקופה חלה עלייה של 31.3% בקרב ערביי יהודה, שומרון וחבל עזה, וסביר להניח כי התפתחות זו נובעת מחשיפתם לשירותים הרפואיים הקיימים במדינת ישראל.

תרשים 6

הפריון הכולל

הפריון הכולל מאפשר לתאר את ההתפתחות העתידית של האוכלוסייה ביחס למצב הקיים. הוא מחושב לפי מספר ילדים הנולדים ביחס למספר הנשים בגיל הפריון בשנה מסוימת. כאשר הפריון הכולל הוא 2.1 ילדים לאישה, האוכלוסייה תשמור על גודלה הקיים גם בעתיד. אם הוא גבוה משיעור זה האוכלוסייה תגדל, ואם הוא נמוך האוכלוסייה תתחיל להצטמצם.

התופעה של ירידה בפריון הכולל אופיינית לכל העמים בהתאם להתפתחות החברתית, הטכנולוגית והתרבותית של המדינה, והיא קשורה בייחוד לעלייה ברמת ההשכלה של האוכלוסייה ולמעבר למגורים בסביבה עירונית צפופה. תופעה זו הוגדרה כמעבר דמוגרפי, אשר בהדרגה עשוי להביא לכך שהילודה נעשית נמוכה יותר מהתמותה, ואז האוכלוסייה הולכת ומזדקנת וממדיה הולכים ופוחתים עם הזמן.

שיא הפריון הכולל בקרב ערביי ישראל היה בשנת 1964 – 8.45 ילדים לאישה, כמעט פי 2.5 יותר מ‑3.43 ילדים לאישה בקרב היהודים (למ"ס, 1970). מאז החל הפריון הכולל הערבי לרדת ובשנת 1994 עמד על 4.10 ילדים לאישה – נמוך ב-51.5% מרמתו בשנת 1964 (2000 Fargues,). הוא חזר ועלה ל-4.40 ילדים לאישה בשנת 1998 ואז שוב החל לרדת בהתמדה (ראו תרשים 8).

הפריון הכולל של היהודים, אשר ירד ל-2.53 ילדים לאישה בשנת 1995 – הרמה הנמוכה ביותר בכל הזמנים – החל לעלות בהתמדה. הפריון הכולל של יהודים וערבים בישראל בשנת 2015 היה 3.13 ילדים לאישה. משנת 2016 ואילך נעשה הפריון של היהודים גבוה מזה של הערבים ובשנת 2018 הגיע ל-3.17 ילדים לאישה – הגבוה ביותר מאז שנת 1976. בשנת 2022 היה הפריון הכולל של היהודים 3.03 ילדים לאישה – גבוה ב-10.2% מזה של הערבים (2.75 ילדים לאישה) ואף מזה של המוסלמים (2.91 ילדים לאישה) (למ"ס, 2023א).

הפריון הכולל מושפע מהיקף ההגירה כי הוא תלוי גם במספר הנשים בגיל הפוריות שעולות ארצה. בשנת 1991 עמד הפריון הכולל של העולים מברית המועצות לשעבר על 1.31 ילדים לאישה – נמוך ב-51.5% מהפריון הכולל של הצברים (ילידי הארץ) (למ"ס 1999). בשל כך ירד הפריון הכולל של כלל היהודים מ-2.77 ילדים לאישה בשנת 1988 ל-2.53 ילדים לאישה בשנת 1995.

תרשים 7

תופעה זו חוזרת על עצמה עם כל גל עלייה משמעותי חדש. לכן חישובים שנעשים ביחס לכלל האוכלוסייה בישראל, ללא התחשבות בהשפעת התכונות הדמוגרפיות של העולים החדשים המתווספים לאוכלוסייה הגרעינית, יוצרים תמונה מוטעית כאשר מנסים לחזות את ההתפתחות גודל האוכלוסייה העתידית בישראל.

בינואר 2024 פורסם כי "בתקופת הקורונה חל גידול קל בשיעורי הפריון בישראל, אך בשנת 2022 הם חזרו למגמת הירידה שהחלה ב-2018. הירידה בפריון ניכרת בקרב יהודים, ערבים ואחרים, אך רמת הפריון בקרב האוכלוסיות הדתיות הגדולות ביותר – יהודים ומוסלמים – נותרה גבוהה יחסית" (מרכז טאוב, 2024).

מגמת הירידה בפריון הכולל בקרב האוכלוסיות הדתיות הגדולות לא החלה בשנת 2018, והגידול בפריון הכולל היהודי בתקופת הקורונה נבע מהתנאים הדמוגרפיים שהיו לפני פרוץ המגפה. נתוני ארבע השנים האחרונות אינם מהווים בסיס להסקת מסקנות לטווח הארוך, בפרט כאשר המגמות בקרב היהודים שונות מאוד מאלה של האוכלוסייה הלא-יהודית.

נשווה לדוגמה את התפתחות הפריון הכולל של שתי קבוצות אוכלוסייה שעליהן מאזן ההגירה משפיע פחות: המוסלמים הישראלים והצברים, אשר מהווים 79.7% מכלל היהודים במדינת ישראל (למ"ס, 2023א). כפי שניתן לראות בתרשים 8, הפריון הכולל של המוסלמים הישראלים עד שנת 2017 היה גבוה מזה של הצברים.

בשנים 2005-1978 התאפיין הפריון הכולל של הצברים ביציבות מתמשכת ורציפה ונע סביב 2.78 ילדים לאישה. בשנת 2018, בפעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל, הפריון הכולל של הצברים עלה על זה של המוסלמים והמשיך להיות גבוה יותר. בשנת 2022 היה הפריון הכולל של הצברים 3.12 ילדים לאישה – גבוה ב-7.2% מזה של המוסלמים (2.91 ילדים לאישה).

תרשים 8

כפי שניתן לראות בתרשים 9 להלן, הפריון הכולל בקרב כלל הערבים ירד בשנים 2022-2001 ב-36.5% – מ-4.33 ילדים לאישה ל-2.75, ובקרב המוסלמים ב-38.2% – מ-4.71 ילדים לאישה ל-2.91. הירידה הגדולה ביותר בפריון הכולל בשנים 2022-2001 (ב-45.2%) התרחשה בקרב הבדואים במחוז הדרום. בקרב הדרוזים הוא ירד ב-38.7% ובקרב הערבים הנוצרים ב-35.9%. לעומת זאת, בקרב היהודים עלה הפריון הכולל בתקופה האמורה ב-17.0%.

תרשים 9

הפריון של נשים יהודיות בישראל לפי יבשת המוצא ומידת הדתיות שלהן

העלייה הגבוהה ביותר בפריון הכולל בקרב קבוצות האוכלוסייה לפי יבשת המוצא בשנים 2022-2001 הייתה בקרב יוצאי אירופה – 54.6% – אשר בשנת 2022 מנו 11.8% מכלל האוכלוסייה היהודית. במקביל עלה הפריון הכולל בקרב יוצאי יבשת אמריקה ב-28.7%. אך ירד ב-7.8% בקרב יוצאי אסיה וב-3.8% בקרב יוצאי אפריקה (למ"ס, 2022).

תרשים 10

בעקבות הגידול שחל בשנים האחרונות במספר העולים שלא סווגו לפי דת, ירד הפריון הכולל בקבוצת אוכלוסייה זו ב-19.2%.

לפי הדעה הרווחת בציבוריות הישראלית, הצמיחה בילודה היהודית בישראל נובעת מהפריון הגבוה בקרב החרדים. ואכן בשנים 2001-1981 עלה הפריון הכולל בקרב החרדים ב-37.2%, מ-5.62 ילדים לאישה לשיא של כל הזמנים – 7.71 ילדים לאישה (חליחל, 2011) (ראו תרשים 11 להלן).

הגידול המשמעותי כל כך בא בעקבות רפורמת המיסוי של ועדת בן-שחר, שאישרה ממשלת רבין בשנת 1975. רפורמה זו "שינתה את השיטה בנוגע לילדים: במקום זיכוי ממס, עברו לשיטה של קצבאות ילדים, תוך כדי הגדלתן" (לן, 2008).

בסקירה שנתית של קבוצות מיקוד בתחום הסוציולוגיה נאמר כי "רפורמת המס הגדולה של 1975 הכפילה פי ארבעה את הקצבאות שניתנו עד 1969, כאשר כל ילד מהרביעי ומעלה קיבל סכום נדיב" (Focus Anthro, 2007, p. 40). נוצר מצב שבו ככל שמספר הילדים עולה, כך פוחת הצורך של ההורים לצאת לעבודה כדי לפרנס את המשפחה.

לפי מחקר של בנק ישראל משנת 2009, הירידה בילודה בשנים 2007-2004 נבעה בעיקר מן הקיצוץ בקצבאות הילדים:

בשנים 2003-2002 חלה תפנית במדיניות הרווחה וקצבאות הילדים קוצצו ללא היכר. תחילה הוקפא עדכון הקצבאות ולאחר מכן הן הופחתו בשיעור של 15 אחוזים. השינוי המשמעותי ביותר במבנה קצבאות הילדים התרחש במסגרת התוכנית להבראת המשק מיוני 2003 (טולידנו ועמיתיה, 2009, עמ' 9).

על פי תרשימים 12 ו-13, הפריון הכולל בקרב החרדים בשנת 2009 היה נמוך ב-8.9% מרמתו בשנת 2001, התייצב ברמה הממוצעת של 6.64 ילדים לאישה עד 2020, ירד ל-6.38 ילדים לאישה בשנת 2022 והיה נמוך ב-17.25% מרמתו בשנת 2001. נראה כי הסיבות לירידה בשיעור הפריון החרדי "קשורות לשינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים שעוברת החברה החרדית [...] אחד המאיצים לשינוי היה הקיצוץ החד בקצבאות הילדים" (רבהון ומלאך, 2008).

מסקנה דומה פורסמה בסקירה של קבוצות מיקוד בתחום הסוציולוגיה: "חקיקה שהנהיג שר האוצר בנימין נתניהו ב-2003 קיצצה את ההטבות למשפחות גדולות והשוותה את התשלומים לכל הילדים, ללא קשר לסדר הלידה" (Focus Anthro 2007, p. 40).

בדצמבר 2009 פורסמו מסקנות מחקר שנערך בבנק ישראל: "מהמחקר עולה כי ביטול מלא של קצבאות הילדים היה מוביל לירידה בפריון הכולל של נשים חרדיות ושל בדואיות בדרום" (ויילר-פולק, 2009). תקציב תשלומי קצבאות הילדים עמד בשנת 2000 על 8.1 מיליארד ₪, ובשנת 2008 ירד ב-37% ל-5.1 מיליארד ₪.

לדברי ד"ר גלעד מלאך קיימת סיבה נוספת לירידה בילודה החרדית, והיא התופעה של דחיית מועד הנישואים: "בנות מחליטות ללמוד לקראת תואר ובכך דוחות את הנישואים, מה שמשפיע על גודל המשפחה [...] לפי התחזיות, שיעור הפריון של העדה החרדית, שירד מ-7.5 ילדים לאישה ל-6.9 בין 2003 ל-2014, צפוי להמשיך לרדת ולהגיע ל-5.5 ילדים לאישה ב-2025 עד 2029" (Kasnett, 2018).

בעקבות קיצוץ הקצבאות חדלו ילדים להיות מקור הכנסה משמעותי למשפחה, בייחוד בקרב החרדים והערבים בישראל. בשל כך "חל מהפך דמוגרפי בקרב הבדואים לאחר צמצום קצבאות הילדים בנובמבר 2002" (ביסטרוב וסופר, 2007, עמ' 69).

ואכן הפריון הכולל של החרדים ירד ב-11.7% – מ-7.22 ילדים לאישה בשנת 2003 ל-6.38 בשנת 2022. למרות זאת הפריון הכולל בקרב כלל היהודים עלה בכ-11.0% – מ-2.73 ילדים לאישה ב‑2003 ל-3.03 בשנת 2022 (למ"ס 2023ב).

להבדיל מהירידה בפריון הכולל אצל החרדים, בכל קבוצות האוכלוסייה היהודיות הלא-חרדיות הייתה דווקא עלייה בפריון הכולל. הפריון הכולל של הדתיות עלה והתייצב על ממוצע של 4.18 ילדים לאישה בשנים 2005-2019 – גבוה ב-11.2% ביחס לשנת 2001. ואולם בשנים 2022-2019 הוא החל לרדת ובשנת 2022 חזר לרמה של 2001.

בקרב נשים דתיות מסורתיות היה הפריון הכולל בשנת 2018 גבוה ב-16.73% לעומת שנת 2001 (למ"ס, 2023ב). בשנים 2022-2019 הוא ירד ב-8.79%, אך עדיין היה גבוה ב-6.46% לעומת שנת 2001. הפריון הכולל של הלא-חרדיות בשנת 2017 היה גבוה ב-19.38% ביחס לרמתו בשנת 2001. אצל החילוניות הוא היה גבוה 16.66% לעומת שנת 2001. בשנת 2022 היה הפריון הכולל בקרב הלא-חרדיות נמוך ב-9.23% לעומת שנת 2017, ובקרב החילוניות היה נמוך ב-11.61%.

תרשים 11

גלי העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר השפיעו על שיעור הפריון הכולל בישראל ובייחוד בקרב החילוניות, אשר ירד בשנים 1993-1984 ב-23.0%. הדבר נובע משיעור הפריון הכולל הנמוך שהיה ועודנו קיים במדינות המוצא בכלל, ובקרב הקהילות היהודיות המקומיות בפרט. הפריון הכולל ברוסיה בשנת 2023 היה 1.60 ילדים לאישה, בבלרוס 1.40 ובאוקראינה 1.30 (World Population Review, 2023).

בשנים 2022-2016 שוב ירד הפריון הכולל בקרב החילוניות ב-11.6%, אך עדיין היה גבוה ב-11.86% מרמתו בשנת 1993 (למ"ס, 2023ב). עם זאת, השתלבותם של העולים בחברה הישראלית השפיעה על שיעור הפריון שלהם והוא עלה ב-58.0% – מ-1.31 ילדים לאישה ב-1991 ל-2.07 ב-2014 (למ"ס, 2016).

כפי שציינתי בנייר עמדה בשנת 2008, גורם נוסף שתרם לירידה בפריון הכולל באוכלוסייה הערבית היה השכלת נשים (פייטלסון, 2008). ציטטתי דוח של האו"ם שבו נאמר כי "ככל שאישה משכילה יותר כך פוחת מספר הילדים שייוולדו לה" (UNFPA, 1999). לאחרונה פורסם כי "מחקר הלמ"ס מצא שככל שהשכלת הנשים הבדואיות גבוהה יותר – כך יורד שיעור הילודה אצלן" (קשתי, 2021).

בשנת 1961 היה חציון ההשכלה בקרב ערביי ישראל 1.2 שנות לימוד והפריון הכולל היה 9.31 ילדים לאישה. בשנת 2005 עלה חציון ההשכלה עלה ל-11 שנות לימוד והפריון הכולל ירד ל-3.72 ילדים לאישה.

בתחזית משנת 2007 הערכתי כי המשך השיפור בהשכלת הנשים הערביות יוצר מגמת התקרבות של החציון ההשכלה לרמתו אצל היהודיות (חציון 12.8), ובהתאם לכך תימשך הירידה בפריון הכולל של הערביות עד לרמה שהייתה אז אצל היהודיות – 2.75 ילדים לאישה.

כפי שניתן לראות בתרשים 12, תחזיתי התממשה: החל משנת 2008 חציון ההשכלה של הערבים הוא 12 שנות לימוד, והפריון הכולל שלהם היה 2.75 ילדים לאישה בשנת 2022.

תרשים 12

התמותה לפי קבוצות אוכלוסייה ולאום והשלכות ה"בייבי בום" הערבי

בתרשים 13 ניתן לראות שהתמותה בקרב ערביי ישראל התאפיינה במגמת ירידה מואצת בשנות ה‑50 וה-60 של המאה ה-20, ובכך היא תרמה להיווצרות הפיצוץ הדמוגרפי הערבי. שיעורה ירד בכ‑50%, מ-11.54 פטירות לאלף נפש בשנת 1952 לפחות משש פטירות לאלף נפש לקראת סוף שנות ה-60.

תרשים 13

הירידה בתמותה הערבית נמשכה תוך האטה מסוימת עד שהגיעה לשיעור הנמוך ביותר – 2.67 פטירות לאלף נפש בשנת 2014 (למ"ס, 2023ג). בשנת 2015 החל שיעור הפטירות בקרב ערביי ישראל לעלות ובשנת 2021 הגיע ל-3.45 לאלף נפש – הגבוה ביותר מזה שלושים שנה. בשנת 2022 היה השיעור 3.13 פטירות לאלף נפש – גבוה ב-17.2% מרמתו בשנת 2014.

ההזדקנות של דור ה"בייבי בום" הערבי של שנות ה-50 וה-60 יוצרת גל של פטירות. יחד עם המשך הירידה בילודה הואצה הירידה בריבוי הטבעי של הערבים (Petreanu, 1988). כפי שניתן לראות בתרשים 14, בשנים 2023-2000 עלה מספר הפטירות בקרב הערבים בישראל ב‑69.9% – מ-3,573 ל-6,071, ובקרב המוסלמים ב-79.0% – מ-2,769 ל-4,956. בקרב היהודים עלה המספר ב-27.2% בלבד – מ-34,203 ל-43,495 פטירות.

בשנת 1989 עמד שיעור הפטירות בקרב הערבים על 10.4% מכלל הפטירות בישראל, ועלה ל-12.3% בשנת 2023. מגמה זו תגבר במשך הזמן והדבר ישפיע גם על הירידה בריבוי הטבעי של הערבים וגם על הירידה בשיעורם בכלל האוכלוסייה בישראל.

תרשים 14

מגמה דומה מתפתחת באיחור של כעשרים שנה גם בקרב ערביי יהודה, שומרון וחבל עזה. יחד עם ההגירה המתמדת של הצעירים הערבים ועם הירידה הנמשכת בילודה, היא עשויה להביא לכך שהחל ממחצית שנות ה-30 של המאה ה-21 שיעור הערבים בכלל האוכלוסייה בארץ ישראל ירד.

האוכלוסייה הערבית ביהודה, שומרון וחבל עזה

"היו שהעריכו את האוכלוסייה הפלסטינית בהערכת יתר או המעיטו בה, בהתאם לכוונות הפוליטיות של המעריכים. יש לזכור את כל הנקודות הללו כאשר מוצגים נתונים סטטיסטיים כלשהם על פלסטינים, כולל אלה המוצגים כאן. כל הנתונים על האוכלוסייה הפלסטינית הם הערכות בלבד" (McCarthy, 2001).

לפי נתוני מפקד הלמ"ס משנת 1967 מנתה האוכלוסייה ביהודה ושומרון 585,900 נפש ובחבל עזה 380,800 נפש – סך הכול 966,700 נפש. לפי אומדני האוכלוסייה הסופיים של הלמ"ס לשנת 1996 התגוררו ביהודה ושומרון 1,238,000 תושבים ערבים ובחבל עזה 873,600 – סך הכול 2,111,600 תושבים (פייטלסון, 2003).

לפיכך האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון גדלה בשנים 1996-1967 ב-111.2%, או בממוצע הגיאומטרי השנתי 2.61% לשנה, ובחבל עזה ב-129.4%, או 2.80% לשנה. אילו היו שיעורי הגידול השנתי הללו נכונים גם בשנת 1997, אזי האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון הייתה מונה 1,269,843 נפש ובחבל עזה 898,069 נפש – סך הכול 2,167,911 תושבים.

לפי תוצאות מפקד האוכלוסין הפלסטיני משנת 1997 מנתה האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון וחבל עזה 2,895,683 נפש (PCBS, 1998). מתוך זה ביהודה ושומרון היו 1,873,476 תושבים – מספר גבוה ב-635,476 נפש או ב-48.6% מהנתון של הלמ"ס לסוף שנת 1996. בחבל עזה היו 1,022,207 תושבים, ב-148,607 נפש או ב-17.0% יותר לעומת הנתון של הלמ"ס. אם כך, נתוני המפקד הפלסטיני של 1997 היו גבוהים ב-784,083 נפש מנתוני הלמ"ס לסוף 1996. גידול כזה של האוכלוסייה תוך שנה אחת בלבד לא יכול היה להתקיים ללא משבר הומניטרי חריף ביותר, בפרט כאשר מדובר באזור דל מבחינת יכולת כלכלית ומנהלית.

כפי שציין פרופ' מקארתי, "המפקד שנערך על ידי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה [למס"פ] היה בחלקו ספירה דה יורה [...] נכללו בו 325,253 מהגרים שלא היו תושבים" (McCarthy, 2001). דבר זה נוגד את הנורמות של האו"ם, שלפיהן מי שלא גר במדינתו יותר משנה אחת לא נכלל במרשם האוכלוסין שלה. הלמס"פ כלל בנתוני האוכלוסייה ביהודה ושומרון גם 193 אלף תושבים ערבים במזרח ירושלים. (למ"ס, 1998). הרשות הפלסטינית כללה ברישומיה גם כ‑130 אלף ערבים שבשנים 2002-1994 קיבלו מעמד של תושב קבע בישראל במסגרת תוכנית לאיחוד משפחות בעקבות נישואין עם תושבי קבע בישראל (רוטמן, 2021).

אם נחסיר מתוצאות המפקד של הלמס"פ את מספר המהגרים, את תושבי מזרח ירושלים וגם את הערבים בעלי מעמד תושבי קבע במדינת ישראל נראה כי בשנת 1997 מנתה האוכלוסייה ביהודה ושומרון ובחבל עזה 2,247,430 נפש – ב-135,80 נפש או ב-6.5% יותר מהמספר שפרסם למ"ס נכון לסוף שנת 1996.

למעשה הנתונים הדמוגרפיים הפכו לכלי נשק במלחמה הפסיכולוגית של הערבים נגד מדינת ישראל. בעיתון ניו יורק טיימס צוטטו דבריו של ד"ר חסן אבו ליבדה, מנהל הלמס"פ דאז, בהקשר למפקד אוכלוסין הראשון שלהם: "לדעתי, זה חשוב לא פחות מאשר האינתיפאדה. זאת האינתיפאדה האזרחית" (Greenberg, 1997).

במאמרי 'הדמוגרפיה – איום או בעיה?' ציטטתי דברים מדוח מס' 5 של 'שלום עכשיו' משנת 1992, שם נאמר כי "המספר הכללי של פלסטינים תושבי השטחים בתחילת 1992 הוא כ-1,960,000, מהם 1,200,000 בגדה ו-760,000 ברצועת עזה. כ-260 אלף נמצאים בחו"ל. ביחד עם תושבי ירושלים המזרחית היו בתחילת 1992 כ-2.1 מיליון פלסטינים תחת שלטון ישראל, כולל מי שנמצאים בחו"ל".

בהתייחס לכך כתבתי:

לפי נתוני הלמ"ס בתחילת 1992 ביהודה ושומרון גרו 1,006,200 נפש, ב-193,800 פחות מזה המובא על ידי "שלום עכשיו". בחבל עזה על פי למ"ס גרו 676,000 נפש, ב-94,000 פחות מנתוני "שלום עכשיו". מכאן משתמע כי "שלום עכשיו" הוסיפו למספר התושבים הגרים בפועל בתחילת 1992 ביהודה, שומרון וחבל עזה עוד 547,800 "נפשות מתות" (פייטלסון, 2003, עמ' 4).

בכינוס במכון AEI בינואר 2005 הציג צוות אמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגרפיים את עבודת המחקר 'פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית ובעזה'. הממצאים של הצוות תאמו את המסקנות שאליהן הגעתי בשנת 2003 (Zimmerman, et al., 2006).

חגי סגל כתב במאמר בשנת 2004:

פייטלסון [...] שם לב לדבר מוזר מאוד: דווקא בתקופה של שיא העלייה מברית המועצות לשעבר הצליחו הפלשתינים לרשום שיא גדול יותר בהתרחבות אוכלוסייתם כאן. על פי חישוביהם שלהם ולפי נתוני האו"ם הם גדלו במרוצת שנות התשעים [...] פי שניים בתוך 10 שנים, ב-19 אחוז יותר משיעור הגידול של האוכלוסייה היהודית באותן שנים ברוכות עלייה. במושגים של ריבוי טבעי מדובר ב-7 אחוז לשנה, שיעור בדיוני לכל הדעות.

עוד אמרתי לסגל כי נתוני הפלסטינים כוללים לא רק את המהגרים ערבים שעזבו את יהודה, שומרון ועזה למשך שנה לפחות אלא גם כאלה שנפטרו, כדי להמשיך ליהנות מהסיוע שהגיע לנפטר מאונר"א בעודו בחייו. לפי תחזית שפרסם למ"ס בשנת 1986, בשנת 2002 אמורים היו לחיות ביהודה, שומרון ועזה 2.4 מיליון תושבים, לא כולל ירושלים. "האומדן המקובל בישראל היום לגביהם הוא, כאמור, שלושה מיליון נפש. פייטלסון תהה מאיפה צמחו פתאום עוד 600 אלף פלשתינים?" (סגל, 2004).

תרשים 15

לפי מפקד האוכלוסין הפלסטיני שנערך ב-2007 התגוררו ביהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים, ובחבל עזה 3,761,126 תושבים – עלייה של 30% לעומת תוצאות המפקד משנת 1997 (אטינגר, 2008). מכאן שהגידול השנתי בחישוב הממוצע הגיאומטרי הוא 2.66% לשנה.

לפי נתוני הלמ"ס התגוררו בשטחי הרשות הפלסטינית בסוף שנת 1996 2,111,125 תושבים. לפי שיעור הגידול השנתי של 2.66% נראה כי בשנת 2007 האוכלוסייה אמורה הייתה להיות כ‑2,818,000 נפש – ב-25% פחות מהנתון שהוצג על יד הלמס"פ.

תרשים 16 מראה כי הנתונים של הלמס"פ מאופיינים בחוסר עקביות ובסתירות החוזרות על עצמן מדי שנה. נציין רק לדוגמה כי היקף האוכלוסייה ביהודה ושומרון וחבל עזה בשנת 2007 היה גדול ב-0.8% בלבד מזה שבשנת 2003 וזהה למעשה להיקף בשנת 2005 (PCBS 2006, 2007; PNA, 2004, 2006a, 2006b;UNRWA 2010).

תרשים 16

בדיון בוועדת המשנה ליהודה ושומרון של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ביוני 2016 אמרו נציגי המנהל האזרחי כי הם רק "מתַחְזְקים" את הנתונים של הלמס"פ על גודל האוכלוסייה הפלסטינית (פייטלסון, 2018ב). כך נוצר מעגל המידע הסיבובי, כאשר הנתונים של הרשות הפלסטינית מועברים למשרד הביטחון ואז מוצגים כנתונים של ממשלת ישראל, שלגבי אמינותם אין שום ספק. הסתמכות על הנתונים הללו יוצרת טעות מצטברת שמובילה לתחזיות דמוגרפיות מוטעות ומטעות.

לדוגמה, פרופ' ארנון סופר טען כי "בעוד חמש שנים תמנה עזה 2.5 מיליון נפש", וכי "מספר הפלסטינים בגדה המערבית עומד כיום על 2.5 מיליון [...] בעוד חמש שנים יגיע מספר הפלסטינים ביהודה ושומרון ל-4 עד 5 מיליונים" (סופר, 2006). מכאן עולה כי שיעור הגידול השנתי של ערביי יהודה שומרון ועזה מגיע ל-15-10% לשנה. לפי נתוני הבנק העולמי, נכון לשנת 2004 שיעור הגידול השנתי הגבוה ביותר בעולם היה באריתריאה – 4.47%. (World Bank, n.d.-a).

נציין כי לפי נתוני השנתון של ה-CIA נכון לשנת 2023 מנתה האוכלוסייה ביהודה ושומרון 3,176,549 נפש, מתוכם 2,471,649 ערבים, 468,300 תושבים ביישובים היהודיים ועוד 236,600 יהודים תושבי מזרח ירושלים (The World Factbook, n.d.-b).

לפי הערכתו של פרופ' סופר שהוזכרה לעיל, מספר זה של ערביי יהודה ושומרון אמור היה להיות כבר בשנת 2006. לפי נתוני ה-CIA מנתה אוכלוסיית חבל עזה 2,098,389 נפש בשנת 2023 – ב-400 אלף נפש פחות מתחזיתו של פרופ' סופר לשנת 2011.

התבססות על נתוני הלמס"פ הביאה בשנת 2010 את הפרופ' סרג'ו דלה-פרגולה למסקנות הבאות:

אם שואלים מתי היהודים יאבדו את הרוב שלהם, אז זה כבר קרה, אם משלבים את האוכלוסייה הפלסטינית של רצועת עזה והגדה המערבית, כולל עובדים זרים ופליטים, שמספרם גדל במהירות בשנים האחרונות, ומשמיטים ישראלים שעלו על פי חוק השבות אך אינם מוכרים כיהודים על ידי משרד הפנים, אזי היהודים הם קצת פחות מ-50% מהאוכלוסייה (Stern Shefler, 2010).

מאמינות הנתונים על האוכלוסייה הפלסטינית ניתן להתרשם מהדוגמה הבאה: ב-21 בדצמבר 2017 פורסמו תוצאות המפקד הרשמי הראשון אי פעם של פלסטינים בלבנון, שלפיהן התגוררו בלבנון 174,422 פלסטינים – הרבה פחות מ-469,331 הרשומים בסוכנות אונר"א. לדברי ראש ממשלת לבנון דאז סעד אל-חרירי: "זה המספר האמיתי [...] שמענו את המספרים הגבוהים יותר מנוצלים למטרות פוליטיות ולהתנגחות [...] הממשלה יזמה את המפקד והיום יש לנו תוצאות נכונות" ((MEMRI, 2018.

בתגובתה לתוצאות מפקד זה אמרה דוברת אונר"א בלבנון הודא סמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית כי "לאונר"א אין נתונים על מספר הפליטים הפלסטינים המתגוררים כעת בלבנון. מה שיש לנו כסוכנות הם הנתונים הרשמיים של מספר הפליטים הפלסטינים הרשומים בלבנון. אם מישהו מאלה הרשומים באונר"א בלבנון החליט לגור מחוץ ללבנון, הוא לא מודיע לנו" (AFP, 2017).

סילוף נתונים דמוגרפיים על ידי הפלסטינים אינו אופייני רק ללבנון. בישיבה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שהתקיימה במארס 2018 הודיע סגן ראש המנהל האזרחי כי "הפלסטינים כוללים במרשם האוכלוסין שלהם אנשים שמעולם לא התגוררו בגדה המערבית. המנהל האזרחי מאמין כי הרשות הפלסטינית מנפיקה דרכונים לילדים שנולדו בחו"ל להורים פלסטינים וסופרת אותם כאזרחים פלסטינים המתגוררים ברשות הפלסטינית" (2018Berger & Khoury, ).

למרות זאת, בישראל, בארצות הברית ובמדינות אחרות ממשיכים להסתמך על הנתונים של אונר"א ושל הרשות הפלסטינית גם בנוגע לקביעת היקף הסיוע למימון פעולות אונר"א והמוסדות של הרשות הפלסטינית.

לפי ההערכה של ה-CIA, בשנת 2023 חיו ביהודה ושומרון 3,050,021 תושבים, כולל הערבים תושבי מזרח ירושלים, ולפי הערכתם לשנת 2019 – 432,000 יהודים ביישבי יהודה ושומרון ו-227,100 יהודים תושבי מזרח ירושלים. (The World Factbook, n.d.-b).

אך לפי נתוני הלמ"ס מנתה האוכלוסייה היהודית בשנת 2022 כ-478,600 תושבים ביישובי יהודה ושומרון וכ-236,600 במזרח ירושלים. האוכלוסייה הערבית במזרח העיר מנתה כ-370,500 תושבים. (יניב, 2023, עמ' 15; למ"ס, 2023א, לוח 2.16).

נחסיר מההערכה של CIA משנת 2023 את נתוני הלמ"ס של אוכלוסיית היישובים היהודיים ואת תושבי מזרח ירושלים, יהודים וערבים, הכלולים במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל. נחסיר גם את 161,400 המהגרים הערבים, לפי נתוני הלמ"ס לשנים 1994-1967, את 231,666 המהגרים לפי נתוני המנהל האזרחי לשנים 2007-1995[2] ואת 184,065 המהגרים הערבים מיהודה ושומרון לפי נתוני הלמ"ס האמריקאי לשנים 2022-2008 (למ"ס 1997, לוח 27.1; (US Census Bureau, n.d..

לפיכך בשנת 2022, מנתה האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון כ-1,757,690 נפש לכל היותר.

לפי הערכת ה-CIA משנת 2023 מנתה האוכלוסייה בחבל עזה 2,037,744 תושבים (The World Factbook, n.d.-a), אולם הנתונים הללו כוללים 317,118 נפש המתגוררים בחו"ל, מתוכם 109,900 מהגרים לפי נתוני הלמ"ס בשנים 1993-1967, וכן 108,582 מהגרים לפי נתוני המנהל האזרחי לשנים 2007-1994, ו-98,636 מהגרים לפי נתוני הלמ"ס האמריקאי לשנים 2022-2008. אם נחסיר את מספרם מנתוני ה-CIA נראה כי בחבל עזה גרים כ‑1,720,626 נפש_. אם נחסיר מסך מהמספרים שהתקבלו בחישובים שלנו גם את 130 אלף ערביי יהודה, שומרון וחבל עזה בעלי מעמד תושבי קבע בישראל נראה שכלל האוכלוסייה ברשות הפלסטינית מונה לכל היותר כ-3,350,000 נפש.

בשנת 1967 עמד שיעור האוכלוסייה העברית מכלל האוכלוסייה בארץ ישראל המערבית על 64.35%. בחלוף 55 שנים הוא ירד ל-58.01% בשנת 2022. שיעור ערביי ישראל בשנת 1967 עמד על 10.60% ובשנת 2022 היה 15.52%. שיעור ערביי יהודה ושומרון עמד בשנת 1967 על 15.82%, ובשנת 2022 ירד ל-13.38%. אחת הסיבות העיקריות לתופעה זו היא ההגירה הרציפה והמתמשכת של צעירים מיהודה ושומרון לחו"ל. שיעור ערביי חבל עזה עלה מ-10.28% בשנת 1967 ל-13.09% מכלל אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית בשנת 2022.

בשנים 2014-1967 הפריון הכולל של הערבים היה גבוה מזה של היהודים, אך בשנת 2015 השיעור היה זהה. נוצר מהפך במציאות הדמוגרפית בארץ ישראל ומשנת 2016 הפריון הכולל של היהודים עלה על זה של הערבים. משנת 2020 שיעורו גדול יותר גם מהפריון הכולל של המוסלמים במדינת ישראל.

הפריון הכולל של ערביי יהודה ושומרון וחבל עזה

הפריון הכולל בקרב ערביי יהודה ושומרון בשנת 1991 היה 6.44 ילדים לאישה – גבוה ב-149.6% מהפריון בקרב היהודים, ובחבל עזה 8.13 ילדים לאישה – גבוה ב-215.1% לעומת 2.58 ילדים לאישה בקרב היהודים בישראל (Fargues, 2000).

ראוי לציין כי נתוני הפריון הכולל הפלסטיני על פי המקורות השונים, ולעיתים אף לפי אותו מקור בזמנים שונים, סותרים זה את זה באופן ניכר. הצבעתי על התופעה במאמרי 'התפתחות הפריון הכולל בארץ ישראל' (פייטלסון, 2018א).

לדוגמה, לפי משרד הבריאות של הרשות הפלסטינית בשנת 2005 ירד הפריון הכולל ביש"ע מ-4.39 ילדים לאישה ב-1999 (4.1 בגדה המערבית ו-5.0 בעזה) ל-4.19 (3.7 בגדה המערבית ו-5.5 בעזה) בשנת 2004. ואולם באותו פרסום צוין כי הפריון הכולל בפלסטין לפי הלמס"פ היה 5.6 ילדים לאישה ב-2004 (5.2 בגדה המערבית ו-6.6 בעזה). לפיכך נתוני משרד הבריאות הפלסטיני לשנת 2004 היו נמוכים מהערכות הלמס"פ ב-29% לגבי יהודה ושומרון וב-17% לגבי חבל עזה.

נשווה את נתוני הפריון הכולל על פי שלוש הערכות של הלמ"ס האמריקאי לגבי תושבי יהודה ושומרון עם נתוני המוסלמים הישראלים, ולגבי תושבי חבל עזה נשווה עם הפריון הכולל של המצרים. כפי שניתן לראות בתרשים 17, משנת 1998 ועד 2004 היה הפריון הכולל בקרב המוסלמים בישראל גבוה מהערכות הלמ"ס האמריקאי לגבי תושבי יהודה ושומרון. עם זאת, הערכותיו מהשנים 2022 ו-2023 (הקו האמצעי והעליון בתרשים) היו גבוהות בהרבה מההערכות משנת 2015 (הקו התחתון בתרשים) (US Census Bureau, n.d.).

הערכות הלמ"ס האמריקאי משנת 2022 לגבי הפריון הכולל ביהודה ושומרון היו צמודות למדי לנתוני הלמ"ס הישראלי לגבי המוסלמים בישראל החל משנת 2005. בשנים 2010, 2016, 2018, 2019 ו-2021 הן היו זהות לגמרי לפריון הכולל של המוסלמים, או שונות בהפרש מזערי ביותר.

לעומת זאת, הערכות הלמ"ס האמריקאי משנת 2023 לגבי יהודה ושומרון היו גבוהות מהערכותיו משנת 2022, אך התרשים מראה כי עד שנת 2012 הפערים ביניהם היו קטנים יחסית. ואולם הערכות הלמ"ס האמריקאי משנת 2023 מזנקות במהירות משנת 2013 ואילך עד 3.81 ילדים לאישה בשנת 2018. בניגוד לכך, הפריון הכולל של המוסלמים הישראלים לפי הלמ"ס ושל ערביי יהודה ושומרון לפי הערכת הלמ"ס האמריקאי משנת 2022 היה זהה – 3.20 ילדים לאישה.

תרשים 17

בתרשים 18 להלן נראה כי לפי הערכות הלמ"ס האמריקאי משנת 2015, הפריון הכולל בחבל עזה ירד מ-5.72 ילדים לאישה בשנת 1997 ל-5.34 בשנת 2007.

תרשים 18

לפי ההערכה משנת 2022 היה הפריון 6.20 ילדים לאישה בכל שנות העשור 2007-1997, אך הוא ירד בשנים 2021-2007 ב-42.9% – מ-6.20 ל‑3.54 ילדים לאישה, ולפי הערכה משנת 2023 הוא ירד ל-3.60 ילדים לאישה. לשם השוואה, הפריון הכולל בקרב המוסלמים בישראל ירד בשנת 2021 ב-22.8%, מ-3.90 ילדים לאישה בשנת 2007 ל‑3.01.

ההערכה של הלמ"ס האמריקאי משנת 2015 הייתה במרבית השנים גבוהה בהרבה מהפריון הכולל של המוסלמים הישראלים ושל המצרים. לפי הערכה זו, החל משנת 2007 הפריון הכולל בחבל עזה ירד במהירות ובשנת 2014 אמור היה 4.24 ילדים לאישה – נמוך ב-20.6% לעומת ההערכה לשנת 2007. לפי ההערכה משנת 2015, הפריון הכולל בחבל עזה בשנת 2022 אמור היה להיות 2.99 ילדים לאישה. הפריון הכולל של המוסלמים הישראלים בשנה זו אמור היה להיות 2.91 ילדים לאישה, ושל המצרים 2.88 (Total Fertility Rate of Egypt, n.d.).

הערכות הפריון הכולל בחבל עזה של הלמ"ס האמריקאי מהשנים 2022 ו-2023 היו זהות לחלוטין לגבי השנים 2013-1997. לאחר מכן ניכרים הבדלים לא משמעותיים בין שתי ההערכות הללו, אך בשנת 2022 הפריון הכולל של חבל עזה, לפי הערכה משנת 2023, אמור היה לעמוד על 3.50 ילדים לאישה – נמוך ב-43.5% לעומת רמתו בשנת 1997. הפריון הכולל של המוסלמים הישראלים בשנת 2022 היה נמוך ב-35.5% ושל המצרים נמוך ב-21.1% לעומת שנת 1997.

יצוין כי בשנת 2022 היה הפריון הכולל של תושבי היישובים היהודיים ביהודה ושומרון 4.67 ילדים לאישה, ושל התושבים היהודים בירושלים 4.45 ילדים לאישה – גבוה בהרבה מכל ההערכות של הלמ"ס האמריקאי לגבי ערביי יהודה ושומרון וחבל עזה. מכל האמור לעיל עולה כי כל המקורות מצביעים על מגמה עקבית של ירידה בפריון הכולל של הערבים גם בכל חלקי ארץ ישראל וגם במצרים.

ההגירה הערבית מיהודה, שומרון וחבל עזה

ההגירה הערבית מארץ ישראל לא החלה בשנת 1967 בעקבות ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים. בכל המקורות שנבחנו – הישראליים, הלמ"ס האמריקאי ופרסומי האו"ם – מאזן ההגירה הערבי מיהודה ושומרון היה שלילי רוב הזמן, גם בתקופת השלטון הירדני 1966-1950, ובחבל עזה תחת השלטון המצרי בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20.

לדברי פרופ' ג'נט אבו-לוע'וד ב-1986, כבר בשנת 1950 היגרו מיהודה ושומרון לגדה המזרחית של ירדן 122,500 ערבים:

האוכלוסייה הערבית בתוך פלסטין לא יכולה לצמוח ללא גבול. הגירה מסוימת, גם ללא גירוש כפוי, היא בלתי נמנעת [...] רצועת עזה הקטנטנה היא כיום אחד האזורים הצפופים ביותר בעולם ויש גבול ליכולתה להכיל יותר אנשים, גם ברמות הקיום המחרידות השוררות כעת (Abu-Lughod, 1986, p.12).

לפי מחקרו של ד"ר ואאל ענב משנת 1994, משנת 1952 ועד 30 במאי 1967 היגרו 88,195 תושבים מחבל עזה ו-385,294 תושבים מיהודה ושומרון (Ennab, 1994). בצירוף ההערכה לעיל היגרו מיהודה ושומרון 507,794 תושבים.

לפי נתוני האו"ם הסתכם מאזן ההגירה השלילי משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה בשנים 1966‑1950 ב-363,399 נפש (United Nations, 2022). מאזן זה קרוב לנתון שציין ד"ר ענב כמאזן ההגירה משנת 1952 ועד 30 במאי 1967 מיהודה ושומרון בלבד.

מאזן ההגירה הכולל מיהודה, שומרון וחבל עזה הסתכם בשנים אלה ב-624,348 מהגרים, מתוכם לפי סיכום הנתונים של הלמ"ס והמנהל האזרחי בשנים 2007-1967 היגרו מיהודה ושומרון 405,766 ערבים ועוד 218,582 מחבל עזה. לפי נתוני האו"ם, מאזן ההגירה השלילי הכולל מיהודה, שומרון וחבל עזה הסתכם בשנים 2007-1967 ב-531,483 נפש (United Nations, 2022).

ד"ר מוסטפה חאווג'ה ציין כי מאזן ההגירה ביהודה והשומרון בשנים 2008-1967 היה שלילי – עשרת אלפים מהגרים לשנה בממוצע. רק בזמן שתי מלחמות המפרץ (1991; 2003) ועם הגעת אנשי אש"ף ובני משפחותיהם בעקבות הסכמי אוסלו המאזן היה חיובי. מאזן ההגירה השלילי ביהודה ושומרון מסתכם בכ-410 אלף נפש (Khawaja 2010). בתוכנית 'זה היום' של ערוץ 20 הוזכר דיווח של היומון הערבי אל קודס, שלפיו "לפחות 400 אלף צעירים ערבים היגרו מיהודה ושומרון בעשורים אחרונים לחו"ל" (Liel, 2019), אך בפרסומי הלמ"ס האמריקאי בשנים 2015-1997 צוין כי מאזן ההגירה ביהודה ושומרון ובחבל עזה היה אפס.

תרשים 19

רק משנת 2016 החל הלמ"ס האמריקאי לפרסם רטרואקטיבית את הנתונים שלפיהם משנת 1997 ואילך מאזן ההגירה ביהודה, שומרון וחבל עזה היה שלילי. אך בפרסום משנת 2016 הוצג מאזן ההגירה השלילי מיהודה ושומרון בכל השנים מ-1997, וגם בתחזית עד שנת 2025 מופיע אותו מספר – 12 אלף מהגרים (ראו תרשים 20 – צילום מסך מאתר הלמ"ס האמריקאי ובו נתונים הנכונים ל‑27 בספטמבר 2016).

תרשים 20

להלן נתוני ההגירה מיהודה ושומרון (תרשים 21) ומחבל עזה (תרשים 22) משנת 1967 עד 2021. הדבר הבולט הוא כי בהערכות לשנים 2021-1997 שפרסם הלמ"ס האמריקאי בשנים 2022 ו-2023 קיימים הבדלים מהותיים לגבי ממדי ההגירה הערבית מאזורים הללו.

תרשים 21

נשווה את ההערכות הללו עם נתוני המנהל האזרחי ונתוני האו"ם לשנים 2021-1997 (ראו להלן לוח 1). לפי המנהל האזרחי הסתכם מאזן ההגירה בשנים 2007-1997 ב-309,361 נפש, מתוכם 212,299 נפש ביהודה ושומרון ו-97,062 מחבל עזה.

לפי הערכות הלמ"ס האמריקאי משנת 2023, מאזן ההגירה הכולל בתקופה האמורה היה נמוך ב‑24.0% ועמד על 234,987 נפש. מתוך זה היה מספרם המהגרים מיהודה ושומרון נמוך ב-36.4% ועמד על 134,981 נפש. לעומת זאת מאזן ההגירה מחבל עזה היה 100,006 נפש – גבוה ב-3.0% מנתוני המנהל האזרחי US Census Bureau, n.d.)).

לפי נתוני האו"ם מאותן השנים היגרו משטחי הרשות הפלסטינית 229,532 תושבים (United Nations, 2022).

תרשים 22

מה שבולט במיוחד הוא שבנתוני המנהל האזרחי משתקפת בבירור השפעת ההתפתחות במצב הפוליטי והביטחוני ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות ההתנגשות בין חמאס להנהגת אש"ף בשנים 2007-2005.

מאזן ההגירה השלילי ביהודה ושומרון הגיע בשנת 2007 לשיאו והיה 59,861 נפש – גבוה ב-93.7% ביחס לשנת 2005 וב-69.7% ביחס ל-2006. לעומת זאת ובאופן מוזר, לפי הלמ"ס האמריקאי בשנים 2022-1997 מספר המהגרים מיהודה ושומרון חזר על עצמו מדי שנה ונע, בשינויים קלים, סביב 12,271 מהגרים בשנה. נתוני הלמ"ס האמריקאי לגבי חבל עזה חוזרים על עצמם מדי שנתיים.

לפי נתוני המנהל האזרחי היה מאזן ההגירה השלילי בחבל עזה בשנת 2005 24,915 נפש, בשנת 2006 רק 507 נפש ו-1,547 נפש בשנת 2007. אך לפי הערכת הלמ"ס האמריקאי משנת 2022 היה מאזן ההגירה מחבל עזה בשנים 2006-2005 14,701 נפש לשנה, בשנת 2007 – 17,647 נפש ובשנים 2021‑2008 – 9,091 נפש לשנה בממוצע. ואולם לפי ההערכה משנת 2023 היה המאזן 5,545 נפש בשנת 2009, בשנים 2017-2010 עמד באופן קבוע על 2,000 נפש לשנה, בשנים 2019-2018 היה 18 אלף נפש ובכל אחת מהשנים 2022-2020 היה 8,000 נפש.

סיכום נתוני מאזן ההגירה השלילי משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה של הלמ"ס (למ"ס, 1997) לשנים 1993-1967, נתוני המנהל האזרחי לשנים 2007-1994 ונתוני הלמ"ס האמריקאי לשנים 2021‑2008 (US Census Bureau, n.d.) מגיע לכ-878,878 נפש, מתוכם 577,660 ביהודה ושומרון ו‑301,218 בחבל עזה_.

לפי נתוני האו"ם הסתכם מאזן ההגירה השלילי מיהודה, שומרון וחבל עזה משנת 1967 עד 2021 ב-861,096 נפש (United Nations, 2022), אך בשנים 2020 ו-2021 עמד מאזן ההגירה על פי האו"ם על 12,369 נפש לשנה, מה שתואם את נתוני הלמ"ס האמריקאי לגבי יהודה ושומרון בלבד.

אם נוסיף לנתוני האו"ם את הערכת הלמ"ס האמריקאי לשנים 2020-2021 לגבי חבל עזה נראה כי מאזן ההגירה הכולל על פי האו"ם בשנים 2021-1967 מסתכם ב-877,096 נפש – נמוך ב-0.2% בלבד מהסיכום של נתוני הלמ"ס, המנהל האזרחי והלמ"ס האמריקאי כפי שהוצג לעיל.

לוח 1 - מאזן ההגירה מיהודה ושומרון וחבל עזה

כמה יהודים וערבים יחיו בארץ ישראל בשנת 2065?

בדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת במאי 2018 הוצגה התחזית הדמוגרפית של הלמ"ס למדינת ישראל עד שנת 2065, ובה נאמר:

לא צפויים שינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה הכללית בחלוקה בין יהודים ואחרים לבין ערבים [...] בעוד 50 שנה (שנת 2065) חלקה של אוכלוסיית היהודים ואחרים צפוי לעלות ל-81%, חלקה של האוכלוסייה הערבית צפויה [כך במקור] לרדת ל-19% [...] חלקה של אוכלוסיית הילדים הערבים שהיוותה 25% מבני 14-0 בשנת 2015, תרד ל-15% בעוד 50 שנה (למ"ס, 2017, עמ' 1).

ביוני 2021 התקיים כנס 'דמוגרפיה וביטחון הלאומי: חשיבה מחדש' ביוזמת המכון למחקרי ביטחון לאומי ומרכז עזריאלי ללימודי ישראל במכון בן-גוריון לחקר ישראל. פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה הציג בכנס את תרשים התחזית הדמוגרפית לשנת 2065, שלפיה כלל האוכלוסייה בארץ ישראל תמנה 30 מיליון נפש. הוצגו שלושה תסריטים: אוכלוסיית מדינת ישראל בלבד; אוכלוסיית ישראל ואוכלוסיית יהודה ושומרון וכל אלה עם אוכלוסיית חבל עזה.

תרשים 23

לדברי פרופ' דלה-פרגולה:

בשטח של מדינת ישראל [...] האוכלוסייה היהודית כוללת החלק הלא-הלכתי שלה נעה מסביב ל-80% גם היום וגם הצפוי בעשרות בשנים הבאות [...] אם נחזור לאותו חישוב לגבי היחידה של ישראל פלוס יהודה ושומרון במספרים עגולים אחוז היהודים הוא בערך 60% וגם הוא די יציב [...] וגם בעתיד זה יהיה כך [...] התרחיש השלישי כולל עזה [...] נותן לנו בערך חמישים-חמישים (INSS Israel, 2021).

בהתבסס על הערכות אלה תמנה האוכלוסייה העברית בשנת 2065 15 מיליון נפש, ערביי ישראל ימנו כ-3,750,000 נפש שהם 12.5% מכלל אוכלוסיית ארץ ישראל, ערביי יהודה ושומרון – 6,250,000 נפש שהם 20.8%, וערביי עזה - 5,000,000 נפש או 16.7%.

מכאן משתמע כי בשונה מהערכותיו הקודמות של פרופ' דלה-פרגולה, שיעור האוכלוסייה היהודית עשוי לרדת לכמחצית מכלל האוכלוסייה בארץ ישראל המערבית רק לקראת שנות ה-30 של המאה ה-21. כפי שניתן לראות בתרשים שהציג (23 לעיל), שיעור היהודים אף יתחיל להתקרב ל-55% לכל הפחות מכלל האוכלוסייה בארץ ישראל המערבית בשנת 2065.

אך המציאות מורכבת ולא נכון להתבסס על חישובים מתמטיים בלבד כאשר מכינים את התחזיות הדמוגרפיות לטווח הארוך. כך להערכתי, נוסף על המשך הירידה בילודה הערבית והגידול בתמותה, בקרב ערביי ישראל תגבר מגמת ההגירה לחו"ל בדומה לזו הקיימת בקרב תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה. אחד הגורמים העשויים להשפיע על תהליך זה הוא אפשרויות שנוצרו בעקבות הסכמי אברהם ושינוי במדיניות ההגירה של נסיכויות המפרץ הערביות ושל הממלכה הסעודית.

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן קרא לערביי ישראל לחיות ולעבוד בערב הסעודית. ד"ר שי אטיאס מצטט את דבריו של עיתונאי בכיר בממלכה: "הדרך הטובה ביותר לשפר את היחסים בין ישראל לערב הסעודית היא לאפשר לערביי ישראל לעבוד במפרץ, ובכך לבנות גשר בין המדינות" ((Attias, 2019.

במאמר 'כיצד יגדל הרוב היהודי בישראל' נתתי תחזית לשנת 2065, שלפיה אוכלוסיית מדינת ישראל עשויה להגיע ל-18,234,206 נפש, שמתוכם תמנה האוכלוסייה העברית 15,369,916 נפש והאוכלוסייה הערבית 2,864,290 נפש ((Faitelson, 2020. מתוך הנחה שמאזן ההגירה השלילי יישאר ברמה הממוצעת של עשרים השנים האחרונות, שתימשך הירידה בפריון הכולל ושהזדקנות האוכלוסייה תביא לגידול במספר הפטירות – האוכלוסייה הערבית ביהודה, שומרון ועזה עשויה למנות כ-2.6 מיליון נפש.

מכאן משתמע כי כלל אוכלוסיית ארץ ישראל עשויה להגיע בשנת 2065 לכ-20,834,000 נפש, ולא ל‑30 מיליון נפש לפי תחזיתו של פרופ' דלה-פרגולה. במקרה זה שיעור היהודים יעמוד על 73.8% מכלל אוכלוסיית ארץ ישראל, שיעור ערביי ישראל יהיה 13.7% ושיעור ערביי יהודה, שומרון וחבל עזה יעמוד על 12.5%.

סיכום

שני גורמים עיקריים מאפיינים את ההתפתחות הדמוגרפית בארץ ישראל – התנועה הטבעית ומאזן ההגירה של היהודים והערבים כאחד.

מאז תחילת הפעילות של התנועה הציונית היה היקף הילודה הערבית בארץ ישראל גדול מהיקף הילודה היהודית. בשנת 2016 חל היפוך והפריון הכולל של היהודים עלה על הפריון של הערבים. מגמת הירידה בילודה של האוכלוסייה הערבית, אשר מאמצת דפוסי התנהגות דמוגרפית המאפיינים אוכלוסייה משכילה ומודרנית, מלווה במגמת ההזדקנות של דור ה"בייבי בום" הערבי משנות ה-50 ו-60 בישראל ומשנות ה-70 של המאה ה-20 ביהודה ושומרון ובחבל עזה.

ניתוח מגמות ההתפתחות של קבוצות האוכלוסייה השונות מצביע על גידול בשיעור היהודים ועל ירידה בשיעור הערבים בכלל האוכלוסייה של מדינת ישראל החל משנות ה-30 של המאה ה-21. לפי החלופה הבינונית של תחזית הלמ"ס לשנת 2065, שיעור לידות חי בקרב הערבים יֵרד מ-22.8% בשנת 2016 ל-13.9% מכלל הלידות במדינת ישראל בשנת 2065 (למ"ס, 2018).

שיעור הערבים בכלל אוכלוסיית ישראל צפוי להצטמצם מ-21.1% בשנת 2022 ל-18.4% לפי החלופה הגבוהה, או ל-19.3% לפי החלופה הבינונית (למ"ס, 2018). שיעור הערבים בני קבוצת הגיל 4-0 צפוי להצטמצם בהתאמה מ-23.7% ל-14.4% מכלל בני קבוצת הגיל הזאת (למ"ס, 2023א).

לדברי ד"ר יוסף קורבאג' מהמכון למחקרים דמוגרפיים INED:

ההיסטוריה הדמוגרפית העכשווית של ישראל ושל פלסטין מתאפיינת בהיפוך מגמות דמוגרפיות. מבחינת הפלסטינים, המעבר הדמוגרפי והירידה בפוריות מואצים כנגד כל הסיכויים [...] לעומת זאת, בקרב יהודי ישראל הפריון גדל כעת בכלל האוכלוסייה, ובעיקר באזורי החיכוך בגדה המערבית ובירושלים.[...] קשה לדמיין כיצד יוכלו הפלסטינים להפוך את המגמה הנוכחית של ירידה בגודל אוכלוסייתם. אחד הפרדוקסים המשונים הוא אולי שהם נטשו את הדמוגרפיה כאמצעי לשמור על אדמתם, אך המסר של "פיצוץ האוכלוסין" שלהם ממשיך להדהד בכותרות החדשות (Courbage, 2014, pp. 474-475).

שלושה גורמים מחזקים את הצלחת הפרויקט הציוני:

• הפריון הכולל היהודי הוא כעת גבוה יותר מזה של הערבים במדינת ישראל בכלל, ושל המוסלמים בפרט. הפריון הכולל של תושבי היישובים היהודיים ביהודה ושומרון ובירושלים גבוה יותר מהפריון הכולל של ערביי יהודה ושומרון וחבל עזה.
• גלי העלייה היהודית חוזרים ונשנים על רקע התפרצויות גלי אנטישמיות ברחבי העולם, בייחוד במדינות שבהן קיימות קהילות יהודיות גדולות ומבוססות.
• הישגי מדינת ישראל וההתקדמות המדהימה במעמדה הכלכלי, הטכנולוגי והביטחוני מושכים אליה צעירים יהודים.

מקורות

אטינגר, י' (2008, 10 בפברואר). המיפקד הפלסטיני: עובדים עלינו. Ynet. https://tinyurl.com/5bvd2rud

ביסטרוב, י' וסופר, א' (2007). ישראל 2007–2020: על דמוגרפיה וצפיפות, עמ' 69. קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה.

ברנובסקי, י' (2009, 21 בינואר). ליברמן מתקרב למוסלמים – שעלו מרוסיה. Ynet. https://tinyurl.com/488b5mc2

ויילר-פולק, ד' (2009, 14 בדצמבר). מחקר חדש מגלה כיצד משפיעות קצבאות הילדים על פריון הילודה. הארץ. https://tinyurl.com/5xbf6x5x

 וינרב א' ) 2023), עמ' 10, 15. מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. https://tinyurl.com/y4yhp22x

חלול, ש' (2015, 23 באוגוסט). לאום חדש נולד: בני העדה הארמית. ישראל היום. https://tinyurl.com/bddkwmjb

חליחל, א' (2011). פריון של נשים יהודיות ומוסלמיות בישראל לפי מידת הדתיות שלהן בשנים 2009-1979. סדרת ניירות עבודה מס' 60. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – אגף דמוגרפיה ומפקד. https://tinyurl.com/2a2fh5kx

טולידנו, א', זוסמן, נ', פריש, ר' וגוטליב, ד' (2009) השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה, עמ' 9 ו-29. בנק ישראל. https://tinyurl.com/y6suhmy5

יניב, ע' (2023). על נתונייך ירושלים 2023 – מצב קיים ומגמות שינוי, עמ' 15-14. מכון ירושלים למחקרי מדיניות. https://tinyurl.com/ytj2chn9

 למ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) (ל"ת). מאגר הנתונים המרכזי. https://tinyurl.com/4s5k69p7

למ"ס (1970). שנתון סטטיסטי לישראל 1970 – מס' 21, עמ' 80.

למ"ס (1987). שנתון סטטיסטי לישראל 1987 – מס' 38, עמ' 701. https://tinyurl.com/yc882vjz

למ"ס (1997). שנתון סטטיסטי לישראל 1997 – מס' 48. https://tinyurl.com/57bf3rdr

למ"ס (1998). שנתון סטטיסטי לישראל 1998 – מס' 49, לוח 2.14. https://tinyurl.com/3v5t8jzd

למ"ס (1999). שנתון סטטיסטי לישראל 1999 – מס' 50. https://tinyurl.com/4pap86fh

למ"ס (2016, 5 באפריל). נתונים נבחרים על עולי בריה"מ (לשעבר) לרגל 25 שנים לגל העלייה. הודעה לתקשורת. https://tinyurl.com/y55rda92

למ"ס (2017, 21 במאי). תחזית אוכלוסיית ישראל עד שנת 2065. הודעה לתקשורת. https://tinyurl.com/4w2zbtbz

למ"ס (2018). תחזית אוכלוסיית ישראל 2065-2015. https://tinyurl.com/5ejfcfa7

למ"ס (2019). לוח סיכום: אוכלוסייה בשנת הבסיס 2015 ותחזיות לשנים 2025, 2035, 2045, 2055 ו‑2065, לפי קבוצת אוכלוסייה וחלופה. https://tinyurl.com/mszkun44

למ"ס (2022). שנתון סטטיסטי לישראל 2022 – מס' 73. https://tinyurl.com/5hy63px4

למ"ס (2023א). שנתון סטטיסטי לישראל 2023 – מס' 74. https://tinyurl.com/yd9ur8mb

למ"ס (2023ב, 12 בספטמבר 2023). פריון של נשים יהודיות ואחרות בישראל, לפי מידת הדתיות שלהן, 2022-1979. https://tinyurl.com/3cne3cwc

למ"ס (2023ג, 11 בדצמבר). ירחון סטטיסטי לישראל – דצמבר 2023. לוח ג2. https://tinyurl.com/3ab43s6k

למ"ס (2023ד, 28 בדצמבר). אוכלוסיית ישראל בפתחה של שנת 2024. הודעה לתקשורת. https://tinyurl.com/msfn693c

למ"ס (2024א, 18 בינואר). הירחון הסטטיסטי לישראל – ינואר 2024. לוח ב/1. https://tinyurl.com/nbascry3

למ"ס (2024ב, 14 במארס). הירחון הסטטיסטי לישראל – מרץ 2024. לוח ב/2 https://tinyurl.com/5n6tp5st

לן, ש' (2008, 5 במאי). 60 עד 60: האירועים הכלכליים הגדולים בתולדות המדינה. גלובס.

מרכז טאוב (2024, 22 בינואר). הדמוגרפיה של ישראל 2023: ירידות בפריון, בהגירה ובתמותה. הודעה לעיתונות. https://tinyurl.com/f7d6e5kd

סגל, ח' (2004, 22 בינואר). הבעיה הדמונ-גרפית. בשבע. https://tinyurl.com/yu8xnupb

 סופר, א' (2006, 14 בספטמבר). התכנסות או היכחדות. Ynet . https://tinyurl.com/2ra248ue

פייטלסון, י' ((2003, 8 בדצמבר). הדמוגרפיה – איום או בעיה? מספר שאלות בנושא הבעיה הדמוגרפית בארץ ישראל.

פייטלסון, י' (2008). המגמות הדמוגרפיות בארץ ישראל (2007-1800). נייר עמדה, עמ' 24-23. המכון לאסטרטגיה ציונית.

פייטלסון, י' ) 2018א(. התפתחות הפריון הכולל בארץ ישראל: כיצד הפך השד הדמוגרפי לנס הדמוגרפי? המכון לאסטרטגיה ציונית. https://tinyurl.com/4vuf7b68

פייטלסון, י' ) 2018ב, 26 במארס(. השקר הגדול של הנתונים הדמוגרפיים. ישראל היום. https://tinyurl.com/ednsu2ek

קשתי, א' (2021, 2 בדצמבר). שיעור הילודה הממוצע של נשים בדואיות ירד בחצי בתוך 20 שנה. הארץ. https://tinyurl.com/mrkcsenr

רבהון, ע' ומלאך, ג'(ר' גביזון, עורכת) (2008). מגמות דמוגרפיות בישראל: נייר עמדה, עמ' 29. מרכז מציל״ה למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית. https://tinyurl.com/3psn9smd

רוטמן, ש' (2021, 7 ביולי). במקום "הוראות שעה", הגיע הזמן לחוק אזרחות יסודי. מידה. https://tinyurl.com/texrcek5

INSS Israel (2021, 20 ביוני). דמוגרפיה וביטחון לאומי – חשיבה מחדש [סרטון]YouTube . דקה 30:33. https://tinyurl.com/bdcymmaf

Abu-Lughod, J. (1986). The demographic war for Palestine: The bottom line. The Link, 19(5).
AFP (2017, December 21). Lebanon conducts first-ever census of Palestinian refugees. The Jordan Times., 2017 https://tinyurl.com/yc5tjzwu

Attias, S. (2019, October 13). Israeli Arabs welcomed in Saudi Arabia: Diplomatic
breakthrough or cynical ploy? Perspectives Paper No. 1,311, BESA Center. https://tinyurl.com/55yndvnx

Beinin, J., & Hajjar, L. (2014). Palestine, Israel & the Arab-Israeli Conflict - A primer. Middle East Research & Information Project (MERIP). https://tinyurl.com/mtvmh2mz

Berger, Y., & Khoury, J. (2018, March 28). How many Palestinians live in Gaza and the West Bank? It's complicated. Haaretz. https://tinyurl.com/2p94y78p

Courbage, Y. (2014). Demography and conflicts in the context of Israel/Palestine: Forecasts for the future. International Relations and Diplomacy, 2(7), 462-476. https://tinyurl.com/mvfa6fbn
Ennab, W.R. (1994). Population and demographic developments in the West Bank and Gaza Strip until 1990, p. 61. United Nations Conference on Trade and Development. UNCTAD/ECDC/SEU/1. https://tinyurl.com/4jcwnvu3
Faitelson, Y. (2020). How Israel's Jewish majority will grow. Middle East Quarterly, 27(4). https://tinyurl.com/yc8zrepk
Fargues, P. (2000). Protracted national conflict and fertility change: Palestinians and Israelis in the twentieth century. Population and Development Review, 26(3), 441-482 https://tinyurl.com/48eha7w4
Focus Anthro (2007). The fertility dynamic of Israel’s ultra-orthodox Jews and pronatalist governmental policy. Welfare Policy, p. 40.
Greenberg, J. (1997, December 11). Palestinian census ignites controversy over Jerusalem. New York Times. https://tinyurl.com/r7wyptzc

Honig, M. (1974). The effect of child allowances on fertility. The National Insurance Institute. https://tinyurl.com/ybpr6b4h

Kasnett, I. (2018, June 5). The future of Israel's 'haredi' population: Is it growing or shrinking? JNS. https://tinyurl.com/jumyhyy3

Khawaja, M. (2010). Highly-skilled migration into, through and from the southern and eastern Mediterranean and Sub Saharan Africa. The case of Palestine. European University Institute. https://tinyurl.com/4h8bz327
Liel, L. (2019, March 24). Accelerated emigration of Arabs from Judea and Samaria abroad (video]. YouTube. https://tinyurl.com/5amn7faw

Marchetti, C., Meyer, P.S., & Ausubel, J.H. (1996). Human population dynamics revisited with the logistic model: How much can be modeled and predicted? Technological Forecasting and Social Change,52, 1–30. https://tinyurl.com/2h62252a

McCarthy, J. (2001). Palestine's population during the Ottoman and the British Mandate periods, 1800-1948. Palestine Remembered https://tinyurl.com/293jar92

MEMRI (2018, March 30). After census finds 174,422 Palestinian refugees in Lebanon, some Lebanese fear they will be permanently settled in the country, others call to grant them civil rights. https://tinyurl.com/4mxht8vp

PCBS - Palestinian Central Bureau of Statistic (1998). Census – 1997.
PCBS (2006). Palestinians at the End of Year 2006. The Palestinian Population in the Palestinian Territory, Table 2, p. 31.
PCBS (2007). Statistical Abstract of Palestine No 9.

Petreanu, D. (1988, August 16). Demography: Men or myth. The Jerusalem Post.

PNA - Palestinian National Authority (2004). The Palestinian Population in Palestine; Population and Demography; Health Status in Palestine 2003.

PNA (2006a). Demographic and Health Survey – 2004: Final Report. Introduction. 1.2 Socioeconomic Situations: 1.2.1 Population and household. p. 29.

PNA (2006b). Ministry of Health – Palestine. Annual Report 2005 Demography and Population, Chapter 1.

Stern Shefler, G. (2010, November 26). 'Jews now a minority between the River and the Sea'. The Jerusalem Post. https://tinyurl.com/39nbxnnt

The World Factbook (n.d.-a). Gaza strip. https://tinyurl.com/4yn49edx

The World Factbook (n.d.-b). West Bank. People and Society. Population. https://tinyurl.com/fr7r9afu

 Total Fertility Rate of Egypt (n.d.). Historic Total Fertility Rate of Egypt (1950-2024) and Future Projections. https://tinyurl.com/42c9m492

World Bank (n.d.-a). Annual Population Growth by country. https://tinyurl.com/mrynr3xw.

World Bank. (n.d.-b). Life expectancy at birth, total (years) - West Bank and Gaza. https://tinyurl.com/stf9rr5m

UNFPA (1999). State of world population 1999 - 6 billion: A time for choices, p. 27. https://tinyurl.com/yc2n2wvc

UNRWA (2010) West Bank & Gaza Strip population census of 2007. https://tinyurl.com/45me9avz

US Census Bureau (n.d.). International Data Base (IDB). Population estimates and projections. https://tinyurl.com/59p9wysx

United Nations (2022). World Population Prospects 2022. Online Edition. https://tinyurl.com/y8x76am4

World Population Review. (n.d.). World Population by Country (Live) - 2023. https://tinyurl.com/n2f63bdz

Zimmerman, B., Seid R., & Wise M. (2006). The million person gap: The Arab population in the West Bank and Gaza. The Begin-Sadat Center for Strategic Studies. https://tinyurl.com/2yh5ftte

__________________________

[1] בשנת 1880 התגוררו באימפריה הרוסית 67% מכלל היהודים בעולם. בתחילת המאה ה-20 קבעו שלטונותיה שהמילה עברי (евреи) מגדירה את מוצא האתני והמילה יהודי את ההשתייכות הדתית שלהם. הגדרה זו נשארה גם בברית המועצות; המונחים 'עברים' או 'אוכלוסייה יהודית מורחבת' במאמר כוללים יהודים לפי ההלכה ועולים שלא סווגו לפי דת ברישומי משרד הפנים.

[2] על פי נתוני המנהל האזרחי בקובץ פנימי משנת 2008 – מאזן ההגירה השנתי, יציאות של תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה דרך כל המעברים (רלוונטי לאזכורי המנהל האזרחי להלן).