עדכן אסטרטגי

במאמר זה מוצגת הנחה שהבחירה הישראלית בסוגיה הפלסטינית היא לא בין שתי חלופות — הסכם שלום או סטטוס קוו — אלא בין ארבע חלופות: הסכם שלום "קביל" על ישראל לפי המתווה של הנשיא קלינטון, הסכם שלום לא קביל "בתנאים פלסטיניים" וחלופות לאי־הגעה להסכם, הכוללות את הנגזר בעיני הפלסטינים מהמשך הסטטוס קוו, ואת מה שראוי כי ייגזר ממנו מבחינה ישראלית. הניתוח המוצג במאמר מצביע על כך שהסכם שלום במתווה קלינטון הוא החלופה הטובה לישראל, אך סיכוייה להתממש נמוכים מאוד. בין שאר החלופות — המשך הסטטוס קוו, לרבות יוזמות פלסטיניות כתוצאה מהיעדר הסכם, יפגע ביעדים הישראליים בצורה מוחשית אך נסבלת, בעוד יוזמה ישראלית בהיעדר הסכם — עדיפה, משום שהיא גם תאפשר לישראל לקדם את יעדיה הלאומיים — לעצב את גבולותיה באופן עצמאי — וגם לשפר את מעמדה במשא־ומתן עם הפלסטינים, כאשר יתחדש בעתיד.