עדכן אסטרטגי

מילות מפתח: רשתות חברתיות, טיקטוק, תודעה, ביטחון, פרטיות, הטיה

מהפכת הרשתות החברתיות שינתה את הדרך שבה בני אדם מתקשרים ומעבירים מסרים, אך היא גם שינתה במידה רבה את הדרך שבה הם צורכים מידע. בעוד שבעבר, על מנת להתעדכן בענייני היום היו אנשים פונים לעיתונים ולרדיו ומאוחר יותר לטלוויזיה ואף לאתרי החדשות באינטרנט, הרי כיום, לפי סקרים שנערכו בקרב מבוגרים במדינות שונות בעולם רבים פונים לרשתות החברתיות לצורך זה. לשימוש הרחב ברשתות חברתיות כמקור חדשות יש השלכות שליליות ומדאיגות; נראה כי למרות שאנשים תופסים את הרשתות החברתיות כמקור מידע לא אמין, הם ממשיכים להשתמש בהן לצורך זה. להמחשה, בעוד שהתקשורת המסורתית נתפסת על ידי 64 אחוזים מהנשאלים כאמינה, הרשתות החברתיות נתפסות כך רק על ידי 44 אחוזים מהנשאלים. מעניין כי בצפון אמריקה ובאירופה הרשתות החברתיות נתפסות כאמינות פחות (34 אחוזים) מאשר בשאר העולם.

במהלך השנים ועם התפתחות והשתרשות הרשתות החברתיות נכנסו לשימוש פלטפורמות חדשות, וכל אחת מהן הפחיתה את כמות המלל בפוסטים שלה; בעוד שבפייסבוק ניתן למצוא פוסטים ארוכים יחסית, ב-X (לשעבר טוויטר) הם לרוב מוגבלים ל-280 תווים, באינסטגרם הם קצרים עוד יותר ובדרך כלל מכילים תמונה ומשפטים ספורים, ובטיקטוק הפוסטים מתאפיינים בדרך כלל בסרטון לצד האשטג אחד או יותר (תגים של מילות מפתח), כמעט ללא הסבר מילולי נלווה. נכון לשנת 2023, הרשת החברתית ששימשה הכי הרבה מבוגרים אמריקאים לצריכת חדשות הייתה פייסבוק (30 אחוזים), אחריה יוטיוב (26 אחוזים), אינסטגרם (16 אחוזים) וטיקטוק במקום הרביעי (14 אחוזים), וזאת במתאם יחסי לשיעור הבוגרים המשתמשים בכל אחת מהפלטפורמות הללו, שעמד על 68, 82, 46 ו-31 אחוזים, בהתאמה. ואולם, בעוד הגידול בשיעור המשתמשים בשלוש הפלטפורמות הראשונות לצריכת חדשות בין השנים 2020 ל-2023 ירד (פייסבוק), התייצב (יוטיוב) או עלה במקצת (אינסטגרם, 6 אחוזים), בטיקטוק נרשם זינוק משמעותי שעמד על כ-21 אחוזים, בייחוד בקרב צעירים (29-18) ש-32 אחוזים מהם צורכים באפליקציה תכנים חדשותיים.

הפופולריות של טיקטוק, הנמצאת בבעלות סינית, עלתה במהרה והיא הפכה לאחת הרשתות החברתיות הראשונות שאינן אמריקאיות אשר הצליחו לצבור מעל מיליארד משתמשים פעילים ברחבי העולם: בארצות הברית מספר המשתמשים הוא הגדול ביותר – 113.3 מיליון, מרביתם בגיל 26-11 (Generation Z). בפייסבוק, לעומת זאת, קבוצת הגיל עם שיעור המשתמשים הגדול ביותר היא 34-25 – מבוגרים מעט מקהל המשתמשים בטיקטוק. קבוצות הגיל של משתמשי האינסטגרם דומות לאלה של משתמשי הטיקטוק (24-18 ו-34-25), כך שלאינסטגרם חפיפה דמוגרפית רבה יותר לטיקטוק.

בעוד שטיקטוק צוברת פופולריות בציבור, בקרב חלק ממקבלי ההחלטות היא מעוררת חששות כבדים יותר מאלה שמעוררות הרשתות החברתיות האחרות, המדאיגות גם הן. בעוד החשש המרכזי של מקבלי ההחלטות במערב מתמקד בסוגיית הפרטיות, לטענתי הרשת החברתית מאתגרת את ישראל בשלושה תחומים מרכזיים: פרטיות, ביטחון ותודעה.

פרטיות

כל הרשתות החברתיות מעלות חששות הקשורים בפרטיות, אך במקרה של טיקטוק החשש גובר מכיוון שהאפליקציה נמצאת בבעלות חברת Bytedance הסינית. מתוקף כך היא כפופה לחוקי סין וביניהם חוק המודיעין הלאומי, המחייב ארגונים לשתף פעולה עם המאמץ המודיעיני של המדינה; חוק סיכול הריגול, האוסר על ארגונים לסרב לאיסוף מידע על ידי הרשויות; וחוק ביטחון הסייבר של סין, המחייב לשתף מידע על משתמשים עם הרשויות במדינה במקרה של חשש לפגיעה בביטחון המדינה, באינטרס הציבורי של המדינה או בזכויות ובאינטרסים של כלל האזרחים והארגונים בסין. החשש לפרטיות עלה משום שהאפליקציה אוספת מידע שהרשויות אינן רוצות שיזלוג לסין, ואשר פוגע קשות בפרטיות המשתמשים.

במהלך השנים האחרונות, מאז עלייתה של הרשת החברתית לאוויר, חשפו מחקרים שבוצעו על ידי מומחי טכנולוגיה במדינות שונות את אופי המידע שאוספת טיקטוק. מדובר בין השאר בנתונים הרגישים ביותר במכשירים של המשתמשים, אשר יכולים לשרטט בצורה מדויקת יחסית את האינטראקציות שהם מקיימים ואת שגרת יומם, ואף לחשוף מידע שאינם מעוניינים שייחשף. בעוד שחלק מהמידע, כמו אנשי הקשר, היומן ומיקום הטלפון הנייד נאסף לכאורה ללא ידיעת המשתמשים והסכמתם, חלק מהמידע נאסף באישורם גם אם בהיסח דעת, כי כידוע משתמשים נוטים לא לקרוא בעיון את התקנון לפני הורדת אפליקציות. כך נחשף שטיקטוק שינתה את התקנון שלה לפני כשלוש שנים (2021) לכזה שמאפשר לה לאסוף אוטומטית מזהים ביומטריים וקוליים. עניין מדאיג נוסף הוא עקיפת הכללים המקובלים בעולם המערבי ומעקב אחרי משתמשים: באמצעות הוספת שכבת הצפנה הפרה טיקטוק את מדיניות גוגל ואספה מידע על משתמשים ללא ידיעתם, ובמקרה מסוים אף אספה מידע על עיתונאים אמריקאים כדי להתחקות אחר הדלפות.

בתגובה לביקורת כלפיה בארצות הברית טענה החברה כי המידע על המשתמשים מאוחסן בארצות הברית והתעקשה שהמידע הנאסף על ידה אינו מועבר לסין. בשימוע בקונגרס ב-2021 חזר מנכ"ל טיקטוק על טענה זו, אך הקלטות ומסמכים שדלפו משמונים פגישות בחברה מעידים שלעובדי החברה יש גישה למידע על משתמשים בארצות הברית. ההקלטות הכילו 14 הצהרות של תשעה עובדים שונים, המעידות שלמהנדסים מסין הייתה גישה למידע על משתמשים אמריקאים בין ספטמבר 2021 לינואר 2022. העדויות מראות גם כי עובדי החברה בסין ניגשו לנתונים באופן הרבה יותר תדיר, ואף לאחר המועד שדווח.

ביטחון

גיל המשתמשים ותפוצת האפליקציה יוצרים אתגר נוסף ובפרט למדינות כמו ישראל – מדינה מערבית שבה צעירים משרתים בכוחות הביטחון ורבים מהם משתמשים בטיקטוק. חיילים וחיילות רבים מתעדים עצמם בבסיסים באופן שעלול לחשוף מידע צבאי ומיקום. ב-2020 ומתוך חשש דומה אסר הצבא האמריקאי על משרתיו להשתמש בטיקטוק, וגורמים רשמיים אף דחקו בחיילים להסיר את האפליקציה ממכשירי הטלפון האישיים שלהם. גם בישראל אסר משמר הגבול על המשרתים בשורותיו להשתמש באפליקציה. תומר ברוק, מומחה לאבטחת מידע וסייבר אמר ב-2020 כי על צה"ל לאמץ גישה דומה לזו האמריקאית ולגישת משמר הגבול, שאסרו על שימוש באפליקציה בקרב משרתים: "רק לפני כשנה, אפליקציית כושר בשם סטרבה, המותקנת לרוב על שעונים חכמים, הצליחה לזהות ולחשוף בסיסים סודיים בארץ ובעולם, ולמפעילי טיק טוק יש יכולות דומות". לדבריו "לסין יש אינטרס לאסוף מידע על צה"ל, שנחשב צבא מאוד מאוד מתקדם במגוון היבטים. האפליקציה המאוד פופולרית הזאת, היא גם מאוד מסוכנת".

צה״ל מתחזק דרך מערך דובר צה״ל חשבון טיקטוק שלו כ-435 אלף עוקבים, ובו מתפרסמים סרטונים קלילים לצד סרטוני לחימה, כולל של יחידות מיוחדות. ד"ר הראל מנשרי, מומחה לסייבר, הזהיר כבר בשנת 2020 כי משהחליט צה״ל לפעול בטיקטוק עליו לעשות זאת בזהירות הנדרשת. זהירות זו צריכה להתבטא ביצירת סרטונים ובהעברתם דרך מכשיר שאינו נמצא במגע עם מכשירים אחרים, כלומר לא להשתמש בטיקטוק כאפליקציה רגילה, מכיוון שכך עלול להיאסף מידע נוסף המאוחסן על המכשיר שממנו מתופעל החשבון. בפועל המלצה זו כנראה אינה מיושמת במלואה.

סכנה ביטחונית נוספת גלומה בשימוש שעושים צעירים אנטי-ישראלים בטיקטוק להדהוד תוכני הסתה לטרור. התכנים נעים בין קריאות דתיות ולאומניות לרצח יהודים וישראלים וכוללים גם סרטונים של צעירים פלסטינים המתעדים עצמם מבצעים פיגועים ומעלים את התיעוד לרשת החברתית. חלק מאותם צעירים הופכים בן לילה לגיבורים כאשר הסרטונים שלהם נעשים ויראליים, מופצים בתפוצה רחבה ועלולים להוות השראה למפגעים פוטנציאליים ללכת בדרכם. עוד לפני תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 השתמש חמאס בטיקטוק לאיסוף מידע על מיקומי בסיסים ויישובים בדרום ולגיוס כספים באופן ישיר ועקיף – באופן ישיר על ידי ייזום שידורים חיים של פעילי הטרור שבהם הם מבקשים מהצופים כסף, ובאופן עקיף על ידי משפיעני רשת שניהלו קמפיינים, חלקם באמצעות רכישת פילטרים באפליקציה, אשר הכספים שגויסו בהם הועברו למטרות טרור.

תודעה והשפעה

הקשר לממשלת סין, חוששים מחוקקים ופעילים, גם עלול לגרום לצנזורה של תוכן שהחברה ומדינת האם שלה אינן מעוניינות שיפורסם, כפי שקרה בשנת 2019, כשתכנים שהזכירו את הטבח בכיכר טיאן אן-מן, את עצמאות טיבט ואת הפאלון גונג הוסרו מהפלטפורמה. מקרה זה אינו חד-פעמי; מחקר שבוצע באוניברסיטת ראטגרס השווה את נפח הפוסטים הכוללים האשטגים שונים בין טיקטוק לאינסטגרם וגילה כי בעוד שבנושאים הקשורים לתרבות פופולרית (למשל TaylorSwift#) היו שני פוסטים באינסטגרם על כל פוסט אחד בטיקטוק, בנושאים הנחשבים ״בעייתיים״ בעיני סין, כמו Uyghur#, היחס קפץ לשמונה פוסטים באינסטגרם על כל פוסט טיקטוק. דוגמאות קיצוניות מאלה נצפו בהאשטגים כמו TiananmanSqaure# ביחס של 57 לאחד, ו-HongKongProtest# בנתון מדהים של 174 פוסטים באינסטגרם לכל פוסט טיקטוק. נתונים אלה ממחישים שהאשטגים מסוימים ברשת החברתית הסינית אינם מתנהגים בצורה אורגנית – דבר המעלה חשד להתערבות בתכנים. בסין עצמה אפליקציית טיקטוק אינה זמינה, אולי מתוך חשש שאזרחי המדינה ייחשפו לתכנים לעומתיים לממשל, שמעלים משתמשים במערב. לצד תכנים אלה נפוצים בטיקטוק תכנים פוליטיים, ״אתגרים״ שבהם משתתפים המשתמשים ושעליהם נמתחה ביקורת רבה בשל הסיכון הגלום בהם, ריקודים ושירים ועוד. במקום הרשת הנפוצה בשאר העולם, רק בתחומי סין מוצעת גרסה ״סטרילית״ בשם Douyin, שעיקר תכניה חינוכיים או כאלה העוסקים בהעצמה אישית, ותכנים שמקורם מחוץ לסין אינם זמינים בה.

טיקטוק היא זירה עוינת במיוחד לישראל, והרשת החברתית הצעירה הואשמה לא פעם בהטיה אנטי-ישראלית ואף אנטישמית. האשמות אלה קיבלו ביסוס בניסוי שביצע הוול סטריט ג'ורנל. העיתון פתח מספר משתמשים פיקטיביים באפליקציה, ותוך שעות ספורות כמעט כולם קיבלו בדחיפה תכנים הקשורים למלחמת חרבות ברזל, רובם המכריע אנטי-ישראליים. לאחר הפרסום חסמה החברה את הכלי שאפשר לחוקרים לעקוב אחר ההטיה באפליקציה. ההטיה אינה רק בתכנים המופיעים באפליקציה אלא גם בתכנים הנעדרים ממנה – תכנים ישראליים. יוצרי תוכן ישראלים טוענים שתכנים פרו-ישראליים ותוכני הסברה שהם מעלים נחסמים באמתלה של ״הפרת תנאי הקהילה״. אחד מהם, דני בולר, סיפר כי החשיפה שלה זכו התכנים שהעלה בטיקטוק ירדה במידה משמעותית לאחר שדיבר על הקשר בין האפליקציה לבין סין הקומוניסטית. בסוף ינואר 2024 התפטר ברק הרשקוביץ, שניהל את תחום המגזר הציבורי בטיקטוק ישראל, בטענה שהוא ואחרים התלוננו בפני ההנהלה על גישה מוטה לתכנים אלימים ולהסתה אנטי-ישראלית, בדגש על ההחלטה המערכתית לא לפרסם את מודעות מטה משפחות החטופים. התפטרותו של הרשקוביץ הגיעה גם לשימוע שנערך למנכ״ל טיקטוק בקונגרס האמריקאי ב-31 בינואר 2024 ועסק בעיקרו בהגנת הפרטיות של קטינים ברשתות החברתיות, הלוקה בחסר, לדעת המחוקקים האמריקאים.

תגובות וחקיקה בעולם

מדינות רבות מגבשות את תגובותיהן לאיומים אלה וניתן לחלקן לשתי קבוצות מרכזיות: כאלה שאסרו לחלוטין את השימוש בטיקטוק, גם אם האיסור אינו מיושם לחלוטין (אפגניסטן, הודו, איראן, קירגיסטן, נפאל וסומליה, ביניהן כאלה שחוסמות את כל הרשתות החברתיות), וכאלה המתירות את השימוש באפליקציה אך מחוקקות חוקים המסדירים את אופן השימוש בה ומצמצמים את החשיפה לסיכוניה (ארצות הברית, בריטניה, קנדה, דנמרק, בלגיה, צרפת, לטביה, נורווגיה, טאיוואן והאיחוד האירופי). בארצות הברית למשל, חוקים בנושא נמצאים בשלבי חקיקה שונים, חלקם מתקדמים מאוד ואף עברו: הצעת חוק המתנה את הפעלת האפליקציה במדינה במכירת הפלטפורמה על ידי בעליה; איסור התקנת האפליקציה במכשירים ממשלתיים ועוד, בזמן שהנציבות האירופית הורתה לעובדיה למחוק את האפליקציה מהמכשירים השייכים לנציבות וממכשירים נוספים שעליהם מאוחסנים חומרים הקשורים לנציבות.

ומה בישראל?

נכון להיום אין בישראל כתובת אחת הממונה על הרשתות החברתיות בכלל ההיבטים המחייבים התייחסות. נוסף על כך לא קיים רגולטור המפקח על הרשתות החברתיות, בכללן טיקטוק, למרות שהועלו יוזמות בנושא בעבר, כולל יוזמה של שר התקשורת לשעבר יועז הנדל, שהוצעה בסמיכות לסיום תפקידו ולכן לא קודמה. משרד החוץ נמצא בקשר עם הרשתות החברתיות לצורך הסרת חסימות מחשבונות המשרד, אך לא בנוגע לחשבונות של אזרחים ישראלים או של כאלה שמהדהדים תכנים פרו-ישראליים ונחסמים. לפי בכיר במשרד החוץ, המשרד עומד בקשר עם הרשתות החברתיות אך לא עם טיקטוק, מכיוון שההטיה האנטי-ישראלית באפליקציה מכוונת, ולתחושת הבכיר אין שום כוונה מצד החברה לשתף פעולה עם ישראל. זאת למרות הצהרתו של מנכ״ל טיקטוק ישראל, שאמר ב-2021 כי החברה עובדת ותמשיך לעבוד עם משרדי הממשלה והרשויות בישראל.

באופן רשמי ולאחר שמחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה מקבלת את ההפניות לפרסומים החריגים מגופי הביטחון האחראים על ניטורם, עליה לפנות לרשתות בבקשה להסיר תכנים מסיתים, כולל כאלה המסיתים לטרור, והיא פועלת בשני מישורים – הסרה מרצון והסרה בכפייה. הסרה מרצון – משרד המשפטים מנהל שיח עם הנהלות הרשתות החברתיות ומבקש מהן להסיר תכנים מסוימים. מסלול זה זכה לאישור רשמי בפסיקת בג״ץ 7846/19, שקבעה כי המחלקה פועלת בסמכות כאשר היא פונה לרשתות החברתיות. לפי נתוני מחלקת הסייבר במשרד המשפטים כ-87 אחוזים מהפניות הללו לטיקטוק נענו, ולפי גורמים בכירים קיימת נכונות רבה מבעבר מצד טיקטוק להסיר תכנים בעייתיים. הסרה בכפייה שואבת את סמכותה מחוק הסמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, שמאפשר להגביל גישה לתכנים מסוימים דרך ספקי האינטרנט ולא דרך הרשתות החברתיות עצמן. מבין התכנים במסלול הכפייה כ-97 אחוזים הם תכנים הקשורים לטרור ולעידוד טרור. למרות התדמית הקלילה והפשוטה שיש לרשתות החברתיות, להסדרה ולהגבלת השימוש בטיקטוק בישראל יש השלכות רציניות. ראשית, מדובר בזירת קרב תודעתי שאל לישראל לזנוח אותה, ולכן כדאי וראוי שלגורמים ממשלתיים רשמיים יהיו חשבונות טיקטוק פעילים שבהם יוכלו לשטוח את טיעוניה של המדינה. שנית, בהיותה של ישראל דמוקרטיה מערבית עליה לשמור על חופש הביטוי של אזרחיה, כולל ברשתות החברתיות. זאת ועוד, הגבלה מוחלטת על שימוש בטיקטוק עלולה ליצור מתיחות עם סין – שותפת הסחר השלישית בגודלה של ישראל (אחרי האיחוד האירופי וארצות הברית).

נכון לישראל לאמץ את גישתן של קבוצת המדינות המערביות והדמוקרטיות, אשר מנהלות בחוכמה את הסיכונים והאתגרים שמציבה טיקטוק, אך אינן אוסרות את השימוש בה. בשל השתייכותה של ישראל למערב יש גם להתכונן לכך שבמוקדם או במאוחר יופעל על ישראל לחץ לאמץ מדיניות ולהסדיר את פעילות הרשת החברתית בתחומה. אך גם במישור הערכי צריכה ישראל לגבש מדיניות מנומקת השומרת על הערכים הליברליים שלה, וחופש הביטוי בראשם, לצד צמצום הסיכונים. ראוי שישראל תאמץ את המדיניות המיושמת במערב תוך הפעלת שיקול דעת ולא כמקשה אחת, ותוך התחשבות בסיכונים הייחודיים לישראל המפורטים מעלה.

להלן מספר צעדים מתונים שרצוי כי ישראל תנקוט:

• גיבוש מדיניות לגופים ממשלתיים: גיבוש תקנות על ידי המטה לביטחון לאומי (מל"ל) ומערך הסייבר הלאומי (מס״ל) עבור כלל משרדי הממשלה, ובהן תנאים וכללים למשרדים ולגופים ממשלתיים להפעלת חשבונות ברשת טיקטוק, ויישום התקנות בכל המשרדים. עליהן לאזן בין הסיכון מצד אחד לחשיבות ההסברתית בהפעלת חשבונות שמסייעים להפיץ את המסרים הישראליים ברחבי העולם, מצד שני. ככל שיוחלט על המשך הפעלת חשבונות כאלה יש לוודא התנהלות בסביבה בטוחה, שתמנע זליגת מידע בלתי רצוי, למשל באמצעות שימוש במכשירים ייעודיים ומבודלים בלבד.
• גיבוש מדיניות שימוש בקרב עובדי מדינה: על משרד המשפטים, המל״ל והמס״ל לגבש מדיניות, תקנות ומנגנוני אכיפה המחייבים את כלל עובדי המדינה, בכללם חיילים ושוטרים, ומגדירים במדויק למי מותר להפעיל חשבון טיקטוק ובאיזו דרך, תוך הבחנה בין מכשירים ממשלתיים ומכשירים פרטיים. צעד זה יחייב תקנות ואכיפה ועלול להיות מסובך כשהדבר נוגע לחיילים בשירות חובה, אך הוא עשוי לתרום לצמצום הסיכון של חשיפת מידע ומיקומים רגישים למדינה שאינה תומכת מדינית בישראל ואשר מנהלת יחסים קרובים עם אויבות ישראל, בראשן איראן. מדיניות ריאלית ומאוזנת תאפשר לעובדי מדינה במשרדים שאינם רגישים, כולל חיילים ושוטרים, להפעיל חשבון טיקטוק, לצד איסור על השימוש באפליקציה על ידי עובדי משרדים רגישים ועל העלאת תכנים ממכשירים בבעלות המדינה ומתוך בסיסים או מיקומים רגישים אחרים. ראוי לציין שכבר קיימות בצה״ל פקודות האוסרות העלאת תכנים ממיקומים רגישים, ועל גופים נוספים לאמץ תקנות דומות. ואולם אכיפתן של פקודות אלה אינה מתבצעת במלואה, ולכן יהיה צורך לבנות כלי אכיפה בגופי ביטחון המידע ולהבטיח את אכיפתן בפועל.
• מעקב אחר חקיקה במדינות המערב וגיבוש מדיניות: החקיקה בעולם בנושא טיקטוק נמצאת בראשיתה, והמדינות עדיין מעצבות את מדיניותן כלפי הרשת החברתית. רצוי לעקוב אחר החקיקה המתקדמת במדינות המערב ולוודא שישראל אינה נשארת מאחור בהיבט זה. מעקב זה יאפשר לצוות הייעודי שימונה לטפל בנושא לגבש מדיניות הלומדת מלקחי אחרים ומאמצת מדיניות מותאמת לישראל.
• חבירה למדינות ולגופים נוספים: לישראל כמדינה קטנה מנופי השפעה מוגבלים על טיקטוק ופעילותה, ולכן יש הגיון רב בחבירה למדינות נוספות לשם הפעלת לחץ על טיקטוק להסיר תכנים מסוימים ולאזן את ההטיה הברורה בתכניה. האיחוד האירופי למשל עובד כבר היום בצורה זו מול טיקטוק, וישראל יכולה לספק לאיחוד ולקבוצות של מדינות אחרות מידע על פוסטים או על מדיניות בעייתית. הדבר יסייע להם בשיח עם טיקטוק גם מבלי שישראל תהיה שותפה רשמית בהתאגדויות אלה.
• הגברת השיח עם טיקטוק: המשך והגברת השיח של משרד המשפטים, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי וארגוני חברה אזרחית עם חברת טיקטוק, כדי להסיר תכנים המסיתים לאלימות ולטרור. נוסף על כך נדרשת פעילות משרד החוץ מול החברה לשם פתרון בעיות של צמצום חשיפה, חסימת תכנים פרו-ישראליים וקידומם של תכנים אנטי-ישראליים. מאמץ זה אינו מצריך חקיקה אך מחייב תיאום משופר בין הגופים הבאים במגע עם הרשת החברתית.
• ניטור והסרת תוכני הסתה והדהוד טרור: הסרת תכנים מסוימים באפליקציה עצמה תחייב הרחבת הסמכויות והאמצעים של מחלקת הסייבר במשרד המשפטים באמצעות חקיקה. כיום המחלקה אינה מוסמכת לאכיפה ישירה על הרשתות אלא רק מול ספקיות האינטרנט. לצד זאת יש צורך בטיוב הגישה של מחלקת הסייבר במשרד המשפטים לחומרים המנוטרים על ידי גופי הביטחון, או ביכולת ניטור עצמאית. צעדים אלה מיועדים לצמצם חשיפת ישראלים לתכנים תומכי טרור והם יזרזו את הליך הסרתם מכלל הרשתות החברתיות, אך הם עלולים גם להגביל את חופש הביטוי בישראל.

אימוץ צעדים אלה יאפשר לישראל לא רק לפעול כמו שאר מדינות המערב אלא גם לשפר את המענה שלה בהיבטים של אינטרסי הביטחון הלאומי שלה, חופש הביטוי, יחסיה עם סין, פרטיות אזרחיה, חזית הדיפלומטיה הציבורית ועוד, בעת ובעונה אחת, אם כי יידרשו כמובן צעדים נוספים על מנת לשמור על אינטרסים אלה במלואם. למרות שצעדים מסוימים כמו מינוי רגולטור נדונו בעבר הם לא יושמו בסופו של דבר, אך מלחמת חרבות ברזל שינתה את תפיסת הבעיה. לנוכח האיומים על הפרטיות, על הביטחון ועל התודעה שהומחשו בשבעת החודשים האחרונים, חברי כנסת ושרים וכן גורמי חברה אזרחית מודעים יותר לסיכונים, וניכרת הסכמה של נבחרים מכל חלקי הקשת הפוליטית שיש לפעול בנושא.