פרסומים

היחסים בין סין לאיראן עמדו לאחרונה למבחן במלחמת שנים-עשר הימים בין ישראל לבין איראן ובתקיפה האמריקאית על אתרי הגרעין של איראן ביוני 2025. ההצהרות הדיפלומטיות של סין תמכו מילולית באיראן, אך לא מעבר לכך. התקשורת בסין סיקרה את ביקורו של שר ההגנה האיראני בבייג'ינג ביוני והזכירה אפשרות לאספקת מערכות הגנה אווירית ומטוסי קרב לטהראן, הגם שסין הכחישה את עניין אספקתן של מערכות ההגנה.

מכיוון שבייג'ינג נוקטת ככלל זהירות בשיתוף הפעולה שלה עם איראן בתחומי ביטחון, הגנה וצבא, רוב תשומת הלב הציבורית במערב ובמזרח התיכון נוטה להתמקד ביחסים שבין שתי המדינות בתחומי האנרגיה,  הסחר,  הכלכלה, התשתיות והדיפלומטיה. פרסומים העוסקים ביחסי הביטחון ביניהן מדגישים על פי רוב מערכות מעקב המסופקות לאיראן, תרגילים צבאיים וימיים משותפים, והעברות של רכיבים וחומרים טכנולוגיים לתעשיית הביטחון האיראנית, ביניהם חומרי מוצא לדלק טילים. לאחר המלחמה, ניתן לצפות גם לשיתוף למידה טכנו-מבצעית בין סין לאיראן, שייתכן שיכלול את שותפותיהן האחרות לרשת, רוסיה וצפון קוריאה, החולקות איתן ידע ומשאבים במסגרת המלחמה באוקראינה.

מאמר זה עוסק בהיבט מוכר פחות של שיתוף פעולה ביטחוני-טכנולוגי בין סין ואיראן: מחקר אקדמי-טכנולוגי משותף ומתרחב, הקשור למוסדות הביטחון של שתי המדינות ומתייחס לתחומים וביניהם אנרגיה גרעינית, תעופה וחלל, טילים, כטב"מים, כלי רכב תת-ימיים וסייבר. בחינת היבט זה של שיתוף הפעולה מתבססת על מאמרים אקדמיים עדכניים שנכתבו בצוותא על ידי מומחים סינים ואיראנים והיא חושפת מאמצי מחקר משותפים והתלכדות מסוימת בין מערכות החדשנות הביטחונית של שתי המדינות.

שיתוף הפעולה הזה בין סין לאיראן—שהן האיומים המרכזיים על הביטחון הלאומי של ארצות הברית וישראל, בהתאמה—מהווה סיכון פוטנציאלי לא רק לשתי בעלות הברית הללו אלא גם לשותפיהן באירופה, באסיה-פסיפיק ובמזרח התיכון. יש לזהות, לנטר, לנתח ולצמצם חשיפה לסיכון זה, הן בנפרד והן בצוותא עם שותפים רלבנטיים.

המאמר המלא, הצולל לפרטי שיתוף הפעולה בין סין לאיראן ומסתיים בהמלצות לפעולה, נכתב באנגלית ופורסם באתר המכון לביטחון לאומי, לצד הנתונים שעליהם הוא מבוסס.