עדכן אסטרטגי

• שם הספר: לחשוב אסלאמית – בחינת השיח המוסלמי בן זמננו: הבנת שפה ותרבות כמפתח להכרת השכנים
• מאת: שגיא פולקה
• מו"ל: מערכות ומרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב
• שנה: 2023
• מס' עמודים: 440

מאז ה-7 באוקטובר נערכו כנסים מקצועיים רבים במטרה לפענח את שורשי המחדל המודיעיני שעמד ברקע מתקפת חמאס. רוב הכנסים התמקדו בניסיון לנתח את המשגים המתודולוגיים של גורמי ההערכה, ובמסגרתם הוצגו ניתוחים של ראשי מערכות הביטחון והמודיעין לשעבר, לצד חוקרים אקדמאים שרובם עוסקים בהיבטים תאורטיים מסוגים שונים, כגון פסיכולוגיה של פרטים וקבוצות, פילוסופיה ותהליכי קבלת החלטות. בלטו בהיעדרם או בנוכחותם השולית חוקרים שמתמקצעים בתוכני עומק, ובראשם התרבות והשפה של "האחר".

זוהי בבואה של שינוי עמוק שחל במושגי היסוד של המודיעין ובדיוקנו של איש המודיעין בעשורים האחרונים. מתוך ספרים וכתבי עת המתפרסמים במערב ובישראל מצטיירת תמונה בעייתית למדי: גודש של תאוריות בסוגיות לוגיקה, ניתוח מערכות ודפוסי התנהגות קבוצתיים, המלווה במאמץ מתמשך לכמת מסקנות ולשוות למודיעין מעמד של מדע. "כלי העבר" שנועדו לפענח את הגיונו ונפשו של מי שאינו בן תרבותך, בפרט השליטה בשפתו, נדחקים ואף נתפסים כ"חומר רקע" חשוב אך לא הכרחי לצורך גיבוש תמונת המציאות, ההערכות לעתיד וההמלצות לפעולה.

ה-7 באוקטובר היווה אות השכמה לישראל כולה בנוגע לאי-הבנת המרחב הסובב אותה. הכישלון בפענוח כוונות חמאס אינו נובע רק מתהליכי קבלת החלטות שגויים או מתקלות בדרך העברת המידע – טיעון שנועד לשוות למחדל דימוי של כשל טכני או ארגוני – אלא מחוסר הבנה קיצוני של המציאות. במוקדו – קושי "לקרוא" ארגון אידיאולוגי ואימוץ ההנחה השגויה כי הוא חווה אבולוציה: מתמתן עם עלייתו לשלטון וממוקד בהיבטים אזרחיים, ולפיכך גם ניתן ל"כיפוף" באמצעות "גזרים כלכליים".

אי אפשר לנתק את בעיית היסוד מהעובדה שיותר ויותר ישראלים, כולל במערכות המודיעין, נוטים להסתמך על טכנולוגיות מ-AI וסייבר ועד גוגל טרנסלייט ככלים לפענוח תרבות אחרת, גם בלי להכיר את יסודותיה העמוקים. את המושג רכישת ידע דרך קריאה והיחשפות לתכנים חדשים החליף המונח פיתוח ידע, שמשמעו ישיבה בתוך קבוצה סגורה וניהול דיונים בדפוס של "תיבת תהודה", כלומר בהשתתפות אנשים האוחזים בצורת חשיבה השונה מהותית מזו של "האחר".

לתוך העולם הזה הגיח בזמן נכון וטרגי למדי ספרו של ד"ר שגיא פולקה לחשוב אסלאמית – בחינת השיח המוסלמי בן זמננו: הבנת שפה ותרבות כמפתח להכרת השכנים. המחקר מציג בפני הקוראים פנורמה רחבה של כלל גונֵי הירוק (הסמל של זרם האחים המוסלמים) והשחור (הצבע המייצג את זרם הג'האד העולמי). בספר מנותחים התפתחותם ההיסטורית של הזרמים וכן מאפייניהם הרעיוניים והמעשיים. זאת תוך העמקה במונחי היסוד שלהם (למשל ג'האד, אסתשהאד או דעווה) ובסוגיות ליבה, אשר בישראל נוטים לרוב לנתח מנקודת מבט אסטרטגית ריאל-פוליטית תוך החמצת הממד התרבותי שלהן, כגון ההודנה (שמשמעותה העמוקה, שלא לגמרי הובנה ערב ה-7 באוקטובר, היא הפוגה שנועדה לאפשר למוסלמים להתחזק ואז לתקוף במפתיע את אויביהם, תוך הפרת כל הסכם קיים), או היחס כלפי איראן (שיתוף פעולה תועלתני, לצד עוינות אידיאולוגית ופוליטית עמוקה).

הספר מהווה חוליה בשרשרת ארוכה של ספרים שפורסמו בעשורים האחרונים בניסיון לפענח את היסודות התרבותיים של חוסר השקט המתמשך שמאפיין את המזרח התיכון ומקרין על העולם כולו – דבר שההיסטוריון הנודע ברנרד לואיס כינה "השבר שאינו נגמר". האסלאם הרדיקלי הוא הנציג הבולט והקטלני ביותר של אותה תופעה. הוא מבטא ביסודו ציוויליזציה הנתונה במשבר בן יותר ממאתיים שנה, המלווה בפולמוס נוקב ורווי אלימות לגבי זהות וייעוד. פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 היוו ביטוי רב-עוצמה לאותו שבר ציוויליזציוני, וכך גם ה-7 באוקטובר 2023: הראשון יצר חשבון נפש קצר ימים, שהתחלף במהרה בהתקרבנות נוכח המערכות שקידמה ארצות הברית לשינוי פני המזרח התיכון; השני לא עורר ביקורת גורפת מצד אנשי רוח, דת או תקשורת בעולם המוסלמי ובפרט זה הערבי, ובמקום זאת בלטו התעלמות והכחשות נחרצות לגבי ביצוע פשעי המלחמה, ומנגד – השתבחות רוויה בדה-הומניזציה של הישראלים וטענות כי כולם בגדר אויב שהפגיעה בו לגיטימית.

האלוף במילואים גרשון הכהן בחר כותרת קולעת לפתח הדבר המקדים לספר: "חסם תפיסתי מערבי בהבנת העולם המוסלמי". הכהן מצביע על בעיית יסוד בשיח הישראלי (כולל הביטחוני) בדמות אי-הבנת העומק של הגיון האתגרים הסובבים אותה, וחמור מכך – הנטייה לאכוף את הגיוננו על שחקנים בני תרבות שאיננו מבינים. כך למשל נוטים בישראל לזהות סתירה בין משיחיות לרציונליות – דבר שבפועל מתקיים בכפיפה אחת ונטולת ניגודים במוחו של יחיא סינוואר. האחרון זכה בשיח הישראלי בשנים האחרונות לכינויים "הזוי" ו"מנותק מהמציאות" אולם הוכיח שהוא נטוע בה, וכי הבעיה נעוצה במפרשיו הישראלים, שלא השכילו לפענח את עולם כמיהותיו האידיאולוגי.

הספר מוליך את הקוראים במסע לאורך כ-150 שנה, מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. במסגרת זו מובא ניתוח של התפתחות האסלאם הפוליטי כמענה לחוליי היסוד של העולם המוסלמי ומתוארים הביטויים הרעיוניים והמעשיים שלו במזרח התיכון המודרני, לרבות האתגרים האסטרטגיים העומדים כיום בפני ישראל. פולקה אינו מגביל את עצמו למסגרות הצרות של ניתוח פוליטי או אינטלקטואלי, והוא נוגע גם בסוגיות הנוגעות למרחבים החברתי והתרבותי. בהקשר זה בולט הפרק העוסק ביחס כלפי נשים בקרב הזרמים האסלאמיסטיים, הכולל הצגה של דילמות מורכבות עבור ההיגיון המערבי בנוגע לנשים, שחלק מהן מנסות לשלב בין אדיקות דתית לפמיניזם ולתמרן בתוך עולם שמלכתחילה מציב אותן בנחיתות מובנית.

פולקה מסיים את הספר בפרק חשוב שכדאי היה להרחיבו, הדן בין היתר במשקל שיש לשפה ולתרבות (ולהיעדרן) במסגרת המאמץ לצמצם את פערי ההבנה בין ישראל לגורמים הסובבים אותה. כמו רוב חוקרי ופרשני המזרח התיכון, גם הוא לא חזה את מתקפת ה-7 באוקטובר. עם זאת הוא הסביר ערב אותה הטראומה את מורכבות התפיסה של חמאס ואת יכולתו להיות בה בעת פרגמטי ולשמור על חזונו הרעיוני ארוך הטווח. שראוי כי ייחקק בתודעתם של הישראלים, לרבות מקבלי החלטות: "לימוד עולם הרעיונות והאידיאות בקרב שכנינו, שחלקם אויבינו, אינו נופל בחשיבותו מהערכים הצבאיים וסוגי הנשק או לימוד הפוליטיקה במדינות האסלאם" (עמ' 340).

ידיעת שפה ותרבות אינן בגדר נוסחת קסם שהופכת את החוקרים האקדמאים או את קציני המודיעין לחסינים מטעויות. לאורך ההיסטוריה היו לא מעט חוקרי מזרח תיכון דגולים שהערכותיהם האסטרטגיות קרסו, בעיקר כשהיו מעורבים בתהליכי קבלת החלטות, אז כמיהות הלב היטו את הערכותיהם המקצועיות. בהקשר זה בלט ברנרד לואיס שהיה מעורב בתכנון האסטרטגי של כיבוש עיראק ב-2003, ולפיכך הגדירו כראשיתו של מזרח תיכון יציב ודמוקרטי. ואולם עצם השליטה בכלי השפה והתרבות מסייעת בקריאה מדויקת יותר של ההווה ומצמצמת את הניכור המובנה בין דפוסי החשיבה של החוקר ומושא מחקרו.

אסור שמסקנות מעין אלה יידחקו לשולי השיח על אודות שורשי מחדל ה-7 באוקטובר, כפי שאירע בדיון לגבי מקורות הפתעת 1973, שנבעה גם היא בחלקה הגדול מבורות כלפי תרבות "האחר" וזלזול ביכולותיו. כל איש מודיעין העוסק בפענוח הצד השני חייב לשלוט בשפתו ובתרבותו. ייטיב לעשות ראש אמ"ן הנכנס, תא"ל שלומי בינדר, אם לצד שיקום יחידות האגף יחל גם בלימוד ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון, יעגן את הדבר כחובה בקורסי היסוד של אמ"ן ובכך ישמש מקור חיקוי וסמל להתחדשות. קריאת ספרו של פולקה תעניק לבינדר בפרט ולאנשי המודיעין בכלל רווח כפול: תעשיר אותם בתוכן חיוני לגבי האתגרים שמולם ניצבת ישראל ותציף בפניהם בעיות יסוד ודילמות הרלוונטיות לאמ"ן לאחר טלטלת ה-7 באוקטובר.

המודיעין הוא בבואה של החברה הישראלית כולה. כפי שקונספציית 1973 התקיימה בתוך שיח ציבורי ופוליטי ששיקף בוז עמוק לערבים, כך גם מחדל 2023 מגלם ליקויים לאומיים. בראשם ניצב הרידוד בהיקף ובמעמד של לימוד תרבותיות אחרות – דבר המשקף חברה שבזה למדעי הרוח, מקדשת את ההישגיות החומרית ואת הטכנולוגיה, וחלקים גדולים שלה מפנים עורף למרחב הסובב אותנו. הערבית, ובייחוד השפה המדוברת, חייבת להפוך למקצוע חובה במערכת החינוך, החל מבתי הספר היסודיים. הדבר נדרש כדי להכיר טוב יותר אויבים, אך גם כדי לדעת ליצור קשר עמוק ומפוכח עם ידידים.