עדכן אסטרטגי

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז מבצע "עופרת יצוקה" ואירועי המשט לעזה, ישראל, כמו מדינות אחרות במערב, עוקבת בדאגה אחר מה שנראה כמפנה במדיניות החוץ של תורכיה והתרחקות מהמערב. אחד הביטויים למפנה זה הוא התקרבותה של תורכיה לאיראן, וגם לשאר חברות ה"ציר הרדיקלי". תורכיה אינה שותפה לביקורת הנרחבת במערב ובקרב מדינות ערב המתונות על המערך הרדיקלי במזרח התיכון, ופועלת לעתים בניגוד לעמדות של חברות נאט"ו האחרות, כפי שעולה למשל מ"הצעת התיווך" שהיא הובילה עם ברזיל בנושא הגרעין האיראני, מהתנגדותה להחרפת הסנקציות על איראן ומהקשיים שהערימה על הצבת מערכות הגנה מפני טילים בשטחה. מאמר זה מציג את השיקולים והמניעים של תורכיה ואיראן באשר ליחסיהן ועתידם וכן הוא בוחן את נקודות המחלוקת וניגודי האינטרסים בין השתיים.